ההחלטה ההיסטורית שהוביל שר הביטחון ישראל כ"ץ בעניין ביטול המעצרים המנהליים נגד מתיישבים חודשים אחדים לאחר מינויו, התקבלה באנחת רווחה בקרב המחנה הלאומי. בא על סיומו עוול ארוך שנים שמסיבה כלשהי התרחש גם תחת ממשלות ימין, וחמשת העצורים שעוד שהו בין כותלי הכלא שוחררו לביתם בצהרי יום שישי.
מפקד צבאי בדרגת אלוף יכול להטיל מגבלות על אילו אזרחים שיבחר באזור סמכותו, ללא עילה, משפט או ראיות. סל המגבלות גדול ורחב
בשל עמידתו האיתנה של השר כ"ץ מאחורי הצעד שביצע, נצרב בציבור הרושם שהכלי הדורסני הזה חלף לעת עתה מן העולם, וזה אכן מה שקרה. ואולם בה בעת גרם הדבר לדחיקתם מהתודעה של כלים אחרים, דרקוניים לא-פחות, שנשארו גם נשארו בשטח ועברו לשימוש מוגבר וסיטונאי.
סל המגבלות הרחב של האלוף
כדי להבין את האירועים האחרונים ניתן הסבר קצר על סוגי הצווים המנהליים והסמכויות להוצאתם. בתקנות לשעת חירום, שחוקקו כבר בימי המנדט הבריטי ואומצו בממשלות ישראל לדורותיהן, נקבע כי מפקד צבאי בדרגת אלוף יכול להטיל מגבלות על אילו אזרחים שיבחר באזור סמכותו, ללא עילה, משפט או ראיות. סל המגבלות גדול ורחב ומאפשר למפקד הצבאי להורות או לאסור כמעט כל דבר: הרחקה מאזור עצום כמו גוש דן, ירושלים או יהודה ושומרון, איסור יצירת קשר עם רשימת אנשים ארוכה, מעצר בית לילי, מעצר בית מלא, התייצבות בתחנת משטרה פעם ביום או גלות ליישוב מסוים. את כל זה יכול להורות מפקד הפיקוד בהינף קולמוס.
מעל כולן ניצבת המגבלה הקשה ביותר: מעצר בפועל בבית מעצר. גם בשבילה נדרשת חתימה בלבד, אך מכיוון שמדובר בשלילת חירות ברף הגבוה, מי שמוסמך לכך הוא שר הביטחון בלבד. את השימוש בצווי המעצר המנהלי הפסיק כאמור השר כ"ץ, אך צווי ההגבלה האחרים לא נעלמו לרגע.
כאשר ביקש אחד הפעילים לצאת להלוויית חברו, שנרצח בפיגוע, השיב האלוף בלקוניות כי בקשתו אינה מאושרת, בין השאר משום שהיה עליו להגישה ארבעה ימי עסקים קודם המועד
יתרה מכך, כבר בימים הראשונים לאחר הצהרתו של כ"ץ תדרך מפקד פיקוד המרכז האלוף אבי בלוט כי ההחלטה אינה לרוחו וכי הוא עתיד להשתמש שימוש מוגבר בסמכויות שנותרו בידו כדי להחליף למעשה את הצווים שביטל שר הביטחון. מאז הספיק בלוט לחתום על עשרות צווים נגד מתיישבים, ומחודש לחודש החמיר את המגבלות שמוטלות בהליך המנהלי המהיר.
רק לפני שנתיים כללו צווי ההגבלה המנהליים שהוצאו הרחקה משטחי יהודה ושומרון לתקופה של שלושה או ארבעה חונשים, ובשנה האחרונה החליט בלוט להוסיף לצווים מגבלות נוספות של מעצר בית לילי, התייצבות בתחנת המשטרה המקומית מדי יום, ולעיתים גם איסור יצירת קשר עם מרבית מסביבתו הקרובה של הנער או הפעיל. המגבלות הקשות הוארכו לעיתים בתקופה נוספת, אך עדיין אפשרו איכשהו לנהל חיים בסיסיים בשעות היום.
צו הגבלה במקום חתונה
בשבועות האחרונים הגיעו המגבלות לשיא חדש. שורת פעילים קיבלו בזה אחר זה צווים מנהליים חריגים המורים להם לשהות במעצר בית מלא ומוחלט, בכל שעות היממה, שישה חודשים תמימים. את מקום מעצר הבית קבע האלוף בשרירותיות, ובמרבית המקרים הבית שהאדם נדרש לשהות בו אינו ביתו כלל. בעלי הבית, קרובי משפחה בדרגה כזו או אחרת בדרך כלל, לא נשאלו בדבר הסכמתם או יכולתם לאפשר את מגורי העצור בביתם בחודשים הקרובים, אך את חותם הצו זה לא ממש עניין.
עוד מאפיין חריג של הצווים האחרונים הוא זהות הפעילים. בעבר הוצאו אלו לרוב נגד נערים צעירים, ואילו הפעם מדובר בפעילים מרכזיים ומבוגרים בגבעות ובחוות. בתושבים שהוטלו עליהם הצווים בשבוע האחרון אפשר למצוא בעלי משפחות ואבות לילדים, תלמיד ישיבה בחווה ושני פעילים שהתארסו ימים אחדים לפני כן ומנועים אפילו לערוך את חתונתם. לדוגמה, בלוט הוציא צו מנהלי נגד טל ינון דרדיק, נשוי ואב לשלושה, מנהל משק הצאן בכפר טרפון בבנימין. באופן אבסורדי נדרש דרדיק לשהות בחצי השנה הקרובה בבית חמותו, שהיא אלמנה וסובלת מלקות שמיעה חמורה. במכתב בהול ששיגר באמצעות עורכי דינו מארגון חוננו הבהיר דרדיק כי חמותו לא נשאלה על כך מעולם ומצבה אינו מאפשר שהות אנשים נוספים בביתה.
כמה ימים לאחר מכן יצאו בלשי ימ"ר ש"י לסבב נוסף ומסרו צו מנהלי לאלישיב ברוכי, תלמיד ישיבה מחוות חסד לאברהם בהר חצור שבבנימין. נוסף על היותו תלמיד ישיבה היה ברוכי שותף לאחיו בהקמתה של החווה, שהיא מקום מוסדר וחוקי לכל דבר ועניין, אך באופן תמוה נגזר עליו צו מעצר בית מלא לארבעה חודשים תמימים.
צווים מנהליים אחרים נמסרו בימים האחרונים לשני פעילים נוספים בבנימין ובגוש עציון: משה גולדיס, מנהל משק הצאן בגבעת מקנה אברהם, שנפצע לאחרונה בתקיפה ערבית בשטחי המרעה ושבר את ידו, ומלאכי להונגדים, צעיר כבן 21 מגבעת תל תלפיות. על שניהם הוטל לשהות במעצר בית מוחלט לחצי שנה. הצו שנחתם נגד גולדיס הוצא יממה בלבד לאחר אירוסיו. להונגדים גם הוא זכה לצו דומה ימים אחדים לאחר שהתארס עם בחירת ליבו, וכעת שניהם מנועים מלהתכונן לחתונה, לסגור אולם או אף לחתום על חוזה שכירות בשל הצו שמונע מהם לצאת מביתם גם לצורך הדברים הללו.
שיא האבסורד: ארבעה ימי עסקים להלוויה
בקשות מיוחדות שהגישו פעילים אחרים הנתונים תחת צווי הגבלה מנהליים וחפצו להשתתף בבת המצווה של אחותם, באזכרה לקרוב משפחה או ביציאה לתפילות במניין, דחה האלוף על הסף בטענת "חשש לפגיעה חמורה בביטחון האזור". שיא האבסורד היה כאשר ביקש אחד הפעילים לצאת להלוויית חברו, שנרצח בפיגוע, והאלוף השיב בלקוניות כי בקשתו אינה מאושרת, בין השאר משום שהיה עליו להגישה ארבעה ימי עסקים קודם המועד. כן, קראתם נכון.
אותה הגברת בשינוי אדרת
התגובה הנדהמת של אנשי ימין בכל פעם שהם נחשפים לסיפור שערורייתי כזה היא "מה, כ"ץ לא ביטל כבר את המעצרים המנהליים? הייתי בטוח שזה נגמר". אז זהו, שלא. המעצרים אומנם בוטלו, אבל קיבלנו את אותה הגברת בשינוי אדרת. צווים דרקוניים שבהנף קולמוס שוללים את חירותו של אדם בלי שעומדת לו אפילו הזכות להתגונן. הצווים אומנם מוצאים על סמך "מידע מודיעיני מהימן ואיכותי", אך כמו שהעיד מפקד ימ"ר ש"י לשעבר אבישי מועלם, אנשי המחלקה היהודית בשב"כ אינם מהססים גם להמציא מידע כוזב אם יראו לנכון לעשות זאת. כשהחליט שר הביטחון להפסיק את השימוש בצווים הוא עשה זאת לפי היגיון פשוט ובריא: לא הגיוני שכלי דורסני מניעתי שנועד לפצצות מתקתקות של האויב ישמש כלי ענישה סיטונאי נגד מתיישבים.
אילו בחר מפקד הפיקוד ליישם את דירקטיבת הדרג המדיני, הוא היה אמור לקבל כבר באותו היום החלטה מתבקשת של הפסקת השימוש גם בצווים האחרים שנתונים לסמכותו ואינם דורשים את חתימת שר הביטחון בעצמו. כ"ץ, שכבר החליט החלטות אמיצות במהלך כהונתו, נדרש להתעורר בהקדם האפשרי ולהבהיר נחרצות לדרג המבצע שצווים כאלו אינם באים בחשבון במדינה דמוקרטית, קל וחומר בימיה של ממשלת ימין תומכת ההתיישבות.