דוד שוקן הוא לא השם הראשון שעולה לכם בראש כשאתם חושבים על כנסים של משה פייגלין בנתיבות. הוא נצר למשפחת שוקן המזוהה יותר מכל עם עיתון 'הארץ' והתפיסה הליברלית-פרוגרסיבית, ומי שנחשב בעבר ליורש אפשרי לתפקיד המו"ל של העיתון המשפיע. אבל בתקופה האחרונה משהו קורה, ושוקן נמצא במסע אישי לחיבור ובירור שמוביל אותו למקומות מפתיעים.

תפסנו את דוד לשיחה בתוך הרכב, בזמן שהוא חוצה את הנופים בדרך לדרום. הוא נראה רגוע, מחויך, ובעיקר מלא בסקרנות לקראת המפגש הבא שלו עם הציבור שפעם נראה לו כמו גוש אחד רחוק ומאיים.

דוד, אתה בדרך. איך המסע עד עכשיו?

"אני מאוד מתרגש. אנחנו בדרך לנתיבות, לכנס של פייגלין שהזמין אותי לבוא. אני בא לשמוע, בא להכיר אותו ואת הדרך שלו ואת האנשים שלו. אני מגיע בסקרנות ובאהבה לראות מה יהיה שם."

תגיד, אתה לא חושש שיעשו עליך עליהום? שיצבעו אותך בצבעים של "השמאלני המחמד" של פייגלין שמכשיר את דרכו?

"את הקולות האלה שמעתי דווקא משמאל, לא מימין. בימין בסך הכל די מבסוטים עליי. משמאל, אתה יודע איך זה. אבל אני באמת בא ללמוד ולהקשיב, זה לא מפחיד אותי ולא מאיים עליי. יותר מזה, אני גם לא אמרתי שהשתניתי לאנשהו או ששיניתי את דעותיי, אני פשוט בא ללמוד."

מחפשים את המהות

במהלך השיחה, שוקן משתף בתובנות המרתקות שלו מהמפגשים הרבים שקיים בתקופה האחרונה עם הציבור הדתי והימני. נדמה שהדבר שהכי הפתיע אותו הוא לאו דווקא הפוליטיקה, אלא הרצון הכנה לשיח עמוק.

מה אתה חושב על הציבור שאתה פוגש עד עכשיו במקומות שאתה מגיע אליהם?

"האמת שאני מאוד מופתע. אני מופתע מהכמות של האנשים שעוסקים במהות. שמחפשים באמת עומק, עומק של שיחה והבנה עמוקה של הדברים. אני מרגיש שבכל אחד שאני פוגש, מכל כיוון, בכולנו יש 'בליינד ספוטים', אנחנו מפספסים דברים. ומאוד מעניין אותי לראות מה הבליינד ספוט בכל דבר."

שוקן מצטט את פייגלין כדי להסביר את הגישה שלו: "כמו שפייגלין בעצמו אומר, שלא כל החלקים של הפאזל נמצאים ביד אחת. כולנו ביחד מחזיקים בכל החלקים של הפאזל הגדול הזה שנקרא עם ישראל."

לשבור את ההכללות

אחד הנושאים שחוזרים בשיחה הוא השבירה של הסטיגמות הישנות. שוקן, שגדל בלב הברנז'ה התל אביבית, מספר על השינוי שעבר במבט שלו על הציבור הדתי-לאומי.

יש משהו שהיית מצפה שיקרה, משהו שהיית רוצה להגיע אליו עם הציבור הזה, משהו שהיית משנה בו?

"אני חושב שבאופן כללי כולנו חוטאים בהכללות. כמו שאני ראיתי את הדתיים באיזה מין צבע אחד – הציונות הדתית נראתה לי צבע אחד – ואני לומד שיש בזה אלף גוונים וזרמים ודעות והבדלים. זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה מבחוץ."

לדבריו, התהליך הזה קורה בשני הצדדים: "אותו דבר אני מוצא אצל החילונים. אני רואה הרבה אנשים מהציונות הדתית שאני מדבר איתם, והם מופתעים לשמוע מה קורה ב'סלולר', הם לא מכירים. כמו שלי היה נראה שהציונות הדתית מחזיקה בדעות חלולות ושטחיות ואני מבין שזה הרבה יותר עמוק מזה, ככה גם בצד השני."

שוקן מסכם את המסר שלו מהמסע הזה: "יש גם בשמאל אנשים שכדאי להקשיב להם. בעיקר כדאי לנו כל אחד להבין מה השני צריך כדי להיות בטוב, כדי להרגיש בטוח, כדי להקשיב. אם נעסוק בזה אולי נצליח להגיע למשהו חדש."

אפשר לעקוב אחר המסע של דוד שוקן בפייסבוק ובאינסטגרם