הנסיעה בכבישי יהודה ושומרון חושפת לעיתים מראות שנראים, במבט ראשון, חסרי חשיבות. טרקטור קטן הסולל שביל עפר צדדי, נטיעות של עצי זית על גבעה מרוחקת, או גן משחקים צבעוני בלב שטח פתוח. הנטייה הטבעית היא לראות בכך פעולות "תמימות" של תושבים מקומיים המנסים לנהל שגרת חיים פשוטה. אך הנאיביות הזו היא בדיוק הכלי שבו משתמשת הרשות הפלסטינית: מה שנראה כיוזמה מקומית הוא למעשה יישום מדויק של "תוכנית פיאד" – אסטרטגיה סדורה לכיבוש השטח וקביעת גבולות המדינה הפלסטינית דה-פקטו.

המציאות בשטחי C רחוקה מלהיות מקרית. קחו למשל את פריצת הדרכים: לא מדובר בתשתית מקומית ושולית אלא בתוכנית שיטתית של למעלה מ-5,600 קילומטרים של צירים בלתי חוקיים. דרכים אלו נסללות ללא היתר במטרה לייצר רצף טריטוריאלי ערבי שמבתר את מרחב השליטה הישראלי. כל ציר כזה הופך בהמשך לתשתית להקמת שכונות ומבנים חדשים לאורכו והוא המנוע המרכזי לבנייה הבלתי חוקית.
גם שדות עצי הזית אינם רק סמל חקלאי; הם משמשים ככלי משפטי מרכזי במערכת השליטה על הקרקע. באמצעות נטיעות מאסיביות של אלפי דונמים בשטחי מדינה, הרשות הפלסטינית מנצלת חוקים עות'מאניים ארכאיים כדי לתפוס חזקה קבועה על השטח ולמנוע את פיתוח ההתיישבות הישראלית. מדובר בחקלאות אסטרטגית, שבה המטרה היא הריבונות ולא היבול.

אפילו מבני הציבור, כמו בתי ספר וגני ילדים, מוקמים בלב שטחים פתוחים כדי לשמש "עוגנים". הרשות יודעת היטב כי הריסת מוסד חינוכי גוררת ביקורת בינלאומית חריפה, ולכן היא משתמשת בילדים כמגן אנושי לביצור מאחזי בנייה בלתי חוקיים. המבנים הללו הופכים למרכז של פעילות מוניציפלית מאגדת, המייצרת את מוסדות המדינה הפלסטינית בלב השטח הישראלי.
המספרים אינם משאירים מקום לספק: כפי שנחשף על ידי תנועת רגבים, נכון לשנת 2025, היקף השטח שנתפס על ידי בנייה ערבית בלתי חוקית בשטחי C עומד על למעלה מ-100,000 דונם. מדובר בנתון מבהיל שמוכיח כי "תוכנית פיאד" אינה תיאוריה על הנייר, אלא מציאות המעצבת את המפה בכל יום מחדש.
מדינת ישראל אינה יכולה להסתפק עוד בגישת "כיסוח הדשא" של הריסת מבנה פה ושם. עליה להתמקד בעקירת התשתיות האסטרטגיות – בדרכים המקשרות ובמיזמים הגדולים שמהווים את עמוד השדרה של תוכנית ההשתלטות. הגן התמים שראינו בשולי הדרך הוא הצהרת ריבונות לכל דבר, ואם לא נזהה את המניע שמאחורי כל עץ וכביש, נתעורר למציאות שבה גבולות המדינה שורטטו עבורנו.

כל מילה בסלע