אסף רג'ואן שהיה על המטוס של פלאי דובאי והשתתף בהשתלטות על הטייס המחבל, שיתף הערב בפוסט ברשת על תובנות שלו מהטיסה, ועל ברכת הגומל שזכה לברך בשבת. אסף כתב:

"אני בדרך כלל פחות נוהג לכתוב ברשתות, אבל היום הרגשתי משהו פנימי בוער בי שאני חייב לשתף. מאז האירוע שבו נמנעה השתלטות מחבל על טיסת פליי דובאי, דובר הרבה בתקשורת ונשאלתי פעמים רבות מה לדעתי מנע את האסון הנוראי שהיה יכול לפקוד אותנו. היום קיבלתי תשובה מאוד מיוחדת.

כמובן שלאחר שהגענו בשלום לאדמת ארץ ישראל הרגשתי צורך להודות לרבים: לנוסעים ששיתפו פעולה, לאשתי הלביאה, לכל האימהות והאבות ששמרו על יקיריהם, לילדים שהתנהגו בקור רוח, ולכל ישראלי שהיה במטוס. אבל אתמול, במהלך ראיון עם קבוצת נוסעים לערוץ בינלאומי, הבנו משהו עמוק כשירדנו לפרטים הקטנים: לכל נוסע בטיסה היה תפקיד מדויק.

היו שדאגו לתקשורת מול המערך הביטחוני בישראל.

נוסע שסיפק נקודה חמה בנייד והעביר אותה לאחרים.

נוסעת שקראה תהילים.

נוסע שדאג לחוטי אוזניות לצורך קשירת המחבל.

נוסעים שעדכנו את מיקומנו לפי מפת ה-GPS.

נוסעת אוסטרלית שהייתה היחידה שהצליחה להוציא שיחות לארץ ממרחב אווירי עוין.

והדוגמאות עוד ארוכות… וכמובן, יניב המדהים, צביקה וטלי המקסימים, שוטה התותח, אור הגבר ועוד חברים נוספים וטובים שנתנו יד ברגע האמת.

היום בבוקר, אחרי הנס הגדול הזה, התייצבתי בבית הכנסת לברכת הגומל. אני לא אדם דתי, אבל אני מאמין בדרכי שלי. באופן אקראי לחלוטין, הקריאה בבית הכנסת הייתה בפרשת דברים, פרק ל”ג, פסוק כ”ו: ”אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים". קראתי את הפסוק, עצרתי, והצטמררתי יחד עם כל יתר המתפללים שהכירו את הסיפור. אחרי כל מה שעברנו – הפחד, ההסתערות, וההבנה כמה דק היה הגבול בין חיים למוות – לעמוד דווקא מול המילים האלה היה רגע שקשה להסביר".

אסף רג'ואן סיכם: "אני לא יודע אם זו השגחה, צירוף מקרים, או פשוט רגע שקיבל משמעות עמוקה. אבל היום, בברכת הגומל, הרגשתי דבר אחד מרכזי: תודה. תודה על החיים, תודה על הנס, ותודה על הזכות לעמוד כאן ולספר עליו. עם ישראל חי!"