מאז החלה תנועת חלוצי הבשן לפעול ליישוב חבל הבשן בסוריה, נתקלנו לא-פעם בשאלות כגון: מה זה הבשן? הבשן הוא חלק מגבולות ארץ ישראל? האם מדינת סוריה אינה 'סוריא', המופיעה במקורות כחבל-ארץ שדוד המלך כבש ולא נחשב לגמרי כארץ ישראל? אז נשתדל בע"ה לעשות קצת סדר.
ההבטחה והציווי הא-לוקי
יש שני תיאורי גבולות בתורה: גבולות הפרת ונילוס וגבולות 'ארץ כנען'. לרוב הדעות מצוות הכיבוש היא גבולות הפרת והנילוס, כמו שכתוב בפרשת עקב: "כָּל־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִהְיֶ֑ה מִן־הַמִּדְבָּ֨ר וְהַלְּבָנ֜וֹן מִן־הַנָּהָ֣ר נְהַר־פְּרָ֗ת וְעַד֙ הַיָּ֣ם הָֽאַחֲר֔וֹן יִהְיֶ֖ה גְּבֻלְכֶֽם". גם לפי הדעות שמצוות הכיבוש היא בגבולות 'ארץ כנען' (הנזכרים בפרשת מסעי) – לדעות רבות ארץ כנען כוללת את חבל הבשן, שהעם שגר בו היה האמוריים.
חבל הבשן הוא חלק מגבולות ארץ ישראל שבפרשת מסעי, ופשוט וברור שהוא חלק מגבולות הארץ המובטחת – מהפרת ועד הנילוס. לכן, מצוות ארץ ישראל חלה באופן מוחלט גם על חבל הבשן. בנוסף, לפי חלק מהדעות חבל הבשן הוא אפילו חלק מגבולות עולי בבל!
'סוריא', הנזכרת בגמרא ככיבוש יחיד שכבש דוד המלך, ושנויה במחלוקת אם היא קדושה בקדושת ארץ ישראל, היא ארם נהריים וארם צובא, הנמצאות יותר ממאתיים קילומטר צפונית לחבל הבשן.
הכיבוש וההתיישבות
לפני שבני ישראל עברו את הירדן, הם הגיעו לממלכת הבשן וכבשו אותה. בתורה מתואר שעוג מלך הבשן יצא להילחם בישראל, עם ישראל השיב מלחמה וכבש את חבל הבשן. "וַיִּפְנוּ֙ וַֽיַּעֲל֔וּ דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתָ֜ם ה֧וּא וְכׇל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה… וַיַּכּ֨וּ אֹת֤וֹ וְאֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־כׇּל־עַמּ֔וֹ עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֑יד וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת־אַרְצֽוֹ".
בהמשך מתואר שחלק משבטי ישראל ביקשו ממשה רבינו להתיישב בעבר הירדן, כיון שהוא שטח מרעה מוצלח והם היו בעלי מקנה. לאחר דין ודברים, והסכמתם של השבטים לצאת בחזית לכיבוש שאר הארץ לפני שאר השבטים – הבקשה התקבלה. חלק מהגלעד, וחבל הבשן, ניתנו לבני מכיר בן מנשה: "וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה… יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר…".
בספר יהושע מתוארים גבולות שבט מנשה בעבר הירדן המזרחי: "לַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט מְנַשֶּׁ֑ה… מִמַּחֲנַ֨יִם כׇּֽל־הַבָּשָׁ֜ן כׇּֽל־מַמְלְכ֣וּת ע֣וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֗ן וְכׇל־חַוֺּ֥ת יָאִ֛יר אֲשֶׁ֥ר בַּבָּשָׁ֖ן… וַחֲצִ֤י הַגִּלְעָד֙ וְעַשְׁתָּר֣וֹת וְאֶדְרֶ֔עִי עָרֵ֛י מַמְלְכ֥וּת ע֖וֹג בַּבָּשָׁ֑ן…". בהמשך מתואר שחבל הבשן כלל שישים ערים.
הבשן נשאר בשלטון יהודי, עד שמלך אשור כבש את האזור מידי ירבעם בן-יואש מלך ישראל.
תקופת בית שני
לאחר גלות השבטים שבעבר הירדן המזרחי, חבל הבשן היה בידי זרים עד לתקופת החשמונאים, ששחררו אותו לזמן קצר. בשאר ימי בית שני, ועוד מאות שנים אחריו, הבשן היה מיושב רובו ע"י יהודים, אבל תחת שלטון נכרי מתחלף.
עד היום נשארו בבשן ערים שנקראות בשמן העברי הקדום. המרכזית שבהן היא העיר 'נווה' (בערבית 'נוא'), וכן הערים 'גשמי' (ג'אסם) ו'זיזיון' (זיזון). בעיר נווה נכתב, ככל הנראה, מדרש תנחומא המפורסם.
ההזדמנות שלנו!
בימים אלה, אחרי שצה"ל חזר לחלק מחבל הבשן ברצועת ביטחון בגבול הצפון-מזרחי, ניתנה לנו הזדמנות מיוחדת לשוב לחבל הבשן, ולפעול עם א-ל בקיום הנבואות: "ושֹׁבַבְתִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־נָוֵ֔הוּ וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשֽׁוֹ", "יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם".
ברמה הפרקטית, כדי שצה"ל יישאר בשטח, עלינו לדאוג שתהיה בו לא רק שליטה צבאית אלא גם התיישבות אזרחית איתנה. ללא אחיזה אזרחית – אין קיום ארוך-טווח לאחיזה הצבאית.
תנועת חלוצי הבשן מקדמת בימים אלה את המגמה הזאת, המגמה של חזרת ישראל לשטח שצה"ל כבש בסוריה בזמן המלחמה, ודרכו בעזרת השם אל כל חבל הבשן ושטחי ארץ ישראל השלמה.
