קהילת "נצר אריאל", בעיר אריאל שבשומרון, היא קהילה ייחודית. לפני יותר מ-20 שנה, הגיעו לעיר משפחות שגורשו מביתן ביישוב נצרים המקורי בגוש קטיף, ובחרו להשתקע דווקא בעיר, בבירת השומרון. במקום לשקוע בייאוש לאחר השבר הגדול, בחרו חברי הקהילה להקים פרויקט התיישבותי ורוחני שיהווה בית לא רק עבורם, אלא גם עבור אחרים. כיום, נצר אריאל היא קהילה תוססת המונה למעלה מ-150 משפחות מכל רחבי הארץ.
הגירוש וההחלטה להישאר באריאל
בימים שלפני תוכנית ההתנתקות, תושבי נצרים סירבו מתוך אמונה לעסוק ב"יום שאחרי", כדי שלא להחליש את המאבק על הבית. עם פרוץ הגירוש, הקהילה חיפשה בדחיפות מקום שבו תוכל להישאר מלוכדת, ואוניברסיטת אריאל וראש העיר דאז, רון נחמן ז"ל, הציעו להם פתרון זמני במעונות הסטודנטים. אריק יפת, ממייסדי הקהילה, מתאר את חוויית הנחיתה באריאל כעוצמתית, עם קבלת פנים חמה שעטפה את המגורשים.
בנצר חזני הקימו יישוב פורח בשפלה אבל לא שוכחים: "הלב שלנו שמה, בדיונות"
זמן קצר לאחר מכן, הקהילה נאלצה להחליט על עתידה, והתפצלה לשתי קבוצות מרכזיות: האחת פנתה דרומה כדי להקים את מושב בני נצרים ולהמשיך בחקלאות, ואילו השנייה בחרה להישאר באריאל ולהתמקד בעשייה חברתית. איציק ואזנה, חבר הקהילה, מסביר כי ההחלטה להישאר באריאל נבעה מתחושה שההתנתקות נוצרה בשל קרע בעם, והמגוון האנושי בעיר אריאל סיפק את ההזדמנות לייצר "תשובת משקל" של חיבור והשתלבות.
המסע לבית הקבע לא היה פשוט. הקהילה נדדה לתקופה לישיבת קרני שומרון, עד שהוכשר עבורה אתר קרוואנים. רק לאחר שבע עד תשע שנים של מאבק, וביוזמה פרטית, הצליחו לבנות את שכונת הקבע שלהם בעיר. כיום, מתוך עשרות המשפחות בקהילה, כ-20 עד 25 משפחות הן מגרעין נצרים המקורי, והשאר הצטרפו אליהן במהלך השנים.
החזון החברתי של נצר אריאל בא לידי ביטוי במפעלים רבים של חסד ותרומה לכלל תושבי העיר. "החוויה שחטפנו בגירוש מגוש קטיף – הרגשנו שצריכים לעשות משהו אחר לעם ישראל, להיות עם הפנים לעם ישראל," מסביר יפת. הקהילה מפעילה שורה של מיזמים חברתיים, בהם "גמ"ח מזון קהילתי" הפועל במסירות מזה 14 שנה ומספק מדי שבוע עשרות ארגזי מזון וכן מנות מבושלות למשפחות נזקקות באריאל, בתיאום עם שירותי הרווחה.
תושבי נצר אריאל: "הלב שלנו נמצא בשני המקומות"
תחום מרכזי נוסף הוא הצעירים והסטודנטים; הקהילה מפעילה כפר סטודנטים ותוכניות העמקה בזהות יהודית, המעניקים עוגן חברתי ורוחני לסטודנטים באוניברסיטה. בימי מלחמת "חרבות ברזל", נרתמה הקהילה להפעלת תוכנית "חיבוק קהילתי", המעניקה מעטפת ליווי למשפחות מילואימניקים בעיר, ומסייעת ללוחמים ב"נחיתה רכה" בשובם מן החזית.
לצד העשייה החברתית, הקהילה מפעילה מוסדות תורה וחינוך, ובהם ישיבת ההסדר "נצר מטעי", בראשות הרב ציון טויל, ששימש גם כרבה של נצרים בגוש קטיף, וכן תלמוד תורה ובית ספר לבנות שהוקמו בעשור הקודם.
למרות ההשתלבות העמוקה בלב השומרון, הלב של אנשי נצר אריאל נותר קשור גם לאדמת גוש קטיף. "הלב שלנו נמצא בשני המקומות," משתף ואזנה ומציין כי משפחתו אף הוסיפה את השם 'נצרים' לשם המשפחה. לדבריו, אם תתאפשר חזרה לגוש קטיף בעתיד, חברי הקהילה יהיו שותפים פעילים בתכנון ובהקמה, וחלקם אף עשויים לעזוב את אריאל ולשוב לשם פיזית. יפת מסכים עם הדברים, ומוסיף כי למרות שיצרו יש מאין באריאל, נצרים הייתה עבורם מקום של משימה, והציפייה לחזור אליה קיימת ופועמת.
