זה היה נשמע לרגע כמו בשורה של ממש להתיישבות ולציונות הדתית. בנאום שנשא שר הביטחון ישראל כ"ץ בטקס חתימת ההסכם לפינוי חטמ"ר בנימין בבית אל, הוא פיזר הבטחות שנשמעו כמו מוזיקה לאוזניי המגזר. כ"ץ דיבר על העתיד בעזה במונחים של בנייה ויצירה, והצהיר חגיגית: "נקים גרעיני נח"ל בצפון רצועת עזה בבוא העת, בעיתוי המתאים. יש כאלה שמפגינים – אבל אנחנו שרים".
האמירה הזו, שקושרת בין המסורת הציונית של היאחזויות הנח"ל לבין רצועת עזה, הציתה מייד את הדמיון בקרב תומכי ההתיישבות, שראו בדברים איתות ברור לחידוש הנוכחות היהודית בחבל הארץ שננטש.
ההבהרה לזרים: "אין כוונה להקים התנחלויות"
אלא שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. זמן קצר לאחר ההצהרה הלוחמנית בעברית, יצאה הבהרה באנגלית שהופנתה לאוזניים בינלאומיות ושידרה מסר הפוך לחלוטין. בסוכנות הידיעות רויטרס צוטט השר כ"ץ כמי שמתחייב שישראל "לעולם לא תיסוג מרצועת עזה", אך באותה נשימה מדגיש כי "לא נקים בה התנחלויות".
מלשכת שר הביטחון מיהרו לחדד את הפער בין ההבטחה בבית אל למציאות בשטח, ומסרו הבהרה שמרוקנת מתוכן את החלום ההתיישבותי: "התייחסות שר הביטחון לשילוב גרעיני נח"ל בצפון רצועת עזה נאמרה בהקשרים ביטחוניים בלבד. לממשלה אין כל כוונה להקים התיישבות ברצועת עזה".
שליטה ביטחונית נצחית – ללא אופק אזרחי
הפער בין ההצהרות מלמד על המדיניות הנוכחית של הממשלה: אחיזה צבאית הדוקה, אך חשש מצעדים אזרחיים. לפי הודעת הלשכה, העיקרון המנחה הוא שצה"ל הוא קו ההגנה היחיד של ישראל, ואין כוונה לשלב אזרחים במשימת ההגנה על הגבולות או האחיזה בשטח.
עבור הימין, מדובר בסוג של רגשות מעורבים. מצד אחד, ההתחייבות של כ"ץ כי ישראל לא תיסוג מעזה "לעולם" היא בשורה חשובה שמעידה על הפקת לקחים מטבח השבעה באוקטובר ומההתנתקות הארורה. מצד שני, השימוש במונח הטעון "גרעיני נח"ל" – שבהיסטוריה הציונית תמיד היוו את השלב הראשון לפני אזרח המקום – רק כדי להבהיר אחר כך שמדובר בצעד צבאי גרידא, משאיר טעם חמצמץ של החמצה.
