בעוד חיל האוויר פועל בדאחייה ותושבי דרום לבנון מתפנים מבתיהם, גלעד אך, מי ששימש כפרויקטור מרחב החיץ באוגדה 91, מביט על המציאות המשתנה בלבנון לא כאל סבב לחימה נוסף, אלא כאל הזדמנות היסטורית שאסור למדינת ישראל להחמיץ. בראיון מפורט הוא מנתח את האיום שהיה יכול להתממש, ומסביר מדוע המודלים הישנים של "רצועת ביטחון" כבר לא רלוונטיים.
"טבח הרבה יותר גדול מהשביעי לאוקטובר"
כשגלעד אך חוזר לראשית המלחמה, הוא מתאר מציאות מצמררת שהייתה רחוקה רק החלטה אחת מאסון לאומי חסר תקדים. האיום מצד חיזבאללה, לדבריו, אינו דומה לשום דבר שהכרנו בדרום.
"המלחמה הזאת התחילה כשחיזבאללה ישב על הגדר, ואם הוא היה מקבל את ההחלטה להיכנס – היינו בבעיה אמיתית" משחזר אך. "לחיזבאללה, בשונה מחמאס, יש סדר גודל של 30-40 אלף לוחמי רדואן, ואם הם היו בוחרים להיכנס – היה שם טבח הרבה יותר גדול מהשביעי לאוקטובר."
הוא מסביר כי התהליך שהחל בחיסול נסראללה ובמבצע הביפרים הכניס את הארגון להלם, מה שאפשר לצה"ל כניסה קלה מהצפוי: "נכנסנו לתוך דרום לבנון די בקלות, השמדנו שמה את הכפרים השיעיים, שזה כאילו כפרים, אבל למעשה זה מחנות צבאיים של חיזבאללה סמוכים לגדר ממש, עשרות מטרים מהבית האחרון יש עמדה תת-קרקעית של חיזבאללה עם מנהרה."
המלכוד של "היום שאחרי"
החשש המרכזי של אך הוא חזרה על טעויות העבר. הוא מזהיר כי נסיגה ללא שינוי אסטרטגי בשטח תוביל בהכרח לשיקום היכולות של חיזבאללה, שיפיק לקחים מהכישלון הנוכחי.
"היכולת שלהם להשתקם היא מאוד גדולה, הם שוב יישבו על הגדר ואז היוזמה שוב תהיה בידיים שלהם," הוא מתריע. "הם לא יעשו את הטעות שהם עשו בשביעי לאוקטובר בפעם הבאה. הם יעשו פריצה מתואמת מדרום ומצפון ביחד, אין שום סיבה שהיא לא תקרה עכשיו."
כפתרון, אך מציע שינוי תפיסתי: "אנחנו צריכים לקחת להם אדמה. זה ניצחון. זה מה שיהדהד בכל המזרח התיכון וזה מה שבפועל ימנע את הפלישה הקרקעית. ובעצם יש לנו הזדמנות להפוך את הליטני לגבול הטבעי… וממנו כן לייצר מרחב חיץ, נקרא בשפה הצבאית הבינלאומית 'Buffer Zone'."
לא עוד רצועת ביטחון: "בלי אף אחד, שום דבר"
אך מדגיש כי התוכנית שלו שונה מהותית מרצועת הביטחון המוכרת משנות ה-90, שבה חיילי צה"ל הפכו למטרות בלב אוכלוסייה עוינת.
"בשונה אגב ממה שהיה ברצועת הביטחון, הם השאירו שם את האוכלוסייה. ואז חיזבאללה נטמע באוכלוסייה, הטמין מטעני צד, ופשוט הם היו ברווזים בתוך השטח הזה. המטרה פה לייצר משהו שאין בו נפש חיה, בלי אף אחד, שום דבר."
לדבריו, מדובר במרחב חיץ של לפחות חמישה קילומטרים: "גם אם מתחילים לנסוע עם הטנדרים והאופנועים, אנחנו משמידים אותם בתוך מרחב החיץ ואז יש לנו איזשהו עומק של הגנה, שליטה צבאית ישראלית מלאה עד הליטני."
חלון הזדמנויות היסטורי
כשהוא נשאל האם מהלך נרחב בלבנון לא יפגע בקשב של המערכת מול איראן, או יפגע בלגיטימציה הבינלאומית, אך לא מתרגש ורואה במצב הקיים יתרון.
"זה שכל העיניים הבינלאומיות על איראן, זה אחלה הזדמנות", הוא אומר ומדגיש כי זה בדיוק הזמן לפעול. לטענתו, איראן נלחמת כרגע על חייה ולא יכולה לעזור לחיזבאללה, וגם העולם מבין למה ישראל צריכה להגן על עצמה. מה שחסר כרגע זה פשוט לגייס את חטיבות המילואים של צבא היבשה ולבצע תמרון עמוק שיגמור את האירוע.
ומה לגבי הקמת יישובים יהודיים בדרום לבנון? למרות שיש מי שקורא לכך, אך שומר על התמקדות ביעד הביטחוני נטו. "התיישבות זה לא אמירה שלנו בשלב הזה, כי אני לא חושב שזה המטרה. כרגע המטרה: להגן על החיים של העם היהודי".
העם הלבנוני
במישור המדיני, אך טוען כי הממשל הלבנוני אינו מסוגל ואינו מעוניין באמת לפרק את חיזבאללה, ולכן על ישראל לפעול בעצמה. הוא רואה במצב הנוכחי, בו איראן עסוקה בהישרדותה, שעת כושר שאין שנייה לה.
"כל רצון או מחשבה להעביר את האחריות על פירוק חיזבאללה מנשקו והגנה על הגבול ללבנונים, זה דבר שהוא אשליה והוא פשוט לא יקרה," הוא קובע. "חיזבאללה בסוף זה מי שמושל בלבנון, הגוף החמוש יותר חזק מהצבא, לבנון כולה הפכה להיות מדינת פרוקסי של איראן."
השתלטות ישראלית על אדמות השיעים בדרום עשויה, למרבה הפלא, לעזור לשאר אזרחי לבנון. "יהיה להם קשה שאנחנו לוקחים להם אדמה", הוא מסכם, "אבל העדה הזאת צריכה פשוט לצאת מלבנון. לבנון זה מדינה שבקלות אפשר לעשות איתה גם שלום, גם הסכמים, אם איראן והשיעים לא היו נכנסים לתמונה".
לסיכום, אך קורא לדרג המדיני להגביר את הקצב: "מה שצריך לעשות עכשיו זה לגייס מילואים, לגייס חטיבות המילואים של צבא היבשה ולעשות תמרון, ופשוט לגמור את האירוע הזה, כי לא תהיה עוד הזדמנות… אנחנו חייבים להגן על עצמנו בעצמנו, אין שום דרך אחרת."
