לנפתלי בנט יש ארכיון פוליטי לא נוח. במשך שנים תקף יו"ר "ביחד" בחריפות את האפשרות להקים ממשלה הנשענת על המפלגות הערביות, הזהיר מפני הסכנות הביטחוניות הכרוכות בכך ואף התחייב שלא לשתף פעולה עם רע״ם. אלא שכאשר הגיעה ההזדמנות להקים ממשלה בראשותו, ההתחייבויות הללו כבר לא מנעו ממנו לעשות בדיוק את מה שהזהיר מפניו.
כעת, בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת ה־26 והמבוי הסתום בהרכבת הממשלה, חוזרת שאלת השותפות עם המפלגות הערביות לשולחן. בנט כבר הודיע כי סיעת ביחד תמליץ על גדי איזנקוט להרכבת הממשלה, בעוד רע״ם הודיעה כי גם היא תמליץ עליו, והרשימה המשותפת הביעה נכונות לתמוך מבחוץ בממשלה שתחליף את נתניהו.
חשוב להדגיש כי בנט עצמו טרם הודיע שיסכים להקמת ממשלה הנשענת על המפלגות הערביות, ואף הביע התנגדות לכך במהלך מערכת הבחירות. ובכל זאת, האפשרות ששיתוף פעולה כזה יהיה נחוץ להקמת ממשלת שינוי מעלה מחדש שאלה שבנט כבר נדרש להשיב עליה בעבר: עד כמה אפשר לסמוך על ההבטחות שלו בסוגיה הזאת?
״במקום לדאוג לערבים עצמם אתם מפעילים גזענות נגד היהודים״
עוד שנים לפני שכיהן כראש הממשלה, כשעמד בראש הבית היהודי, נהג בנט להתעמת עם חברי הכנסת הערבים ולהטיח בהם האשמות חריפות.
בתיעוד שפורסם בו׳ באב תשע״ה, מתוך עימות במליאת הכנסת, פנה בנט לחברי הכנסת הערבים ואמר: "אני דואג לציבור הערבי יותר מכם. במקום לדאוג לערבים עצמם אתם מפעילים גזענות נגד היהודים".
הדברים שיקפו הבחנה שבנט עצמו הדגיש לא אחת: מצד אחד, הצורך בשילוב אזרחי ישראל הערבים בחברה הישראלית; מצד שני, ביקורת נוקבת על נבחרי הציבור הערבים, שלטענתו פגעו באותו ציבור וביחסיו עם המדינה.
״כתם שחור שיירשם בדברי הימים״
בכ״ה בשבט תשע״ו, בעקבות פגישתם של חברי הכנסת חנין זועבי, ג׳מאל זחאלקה ובאסל גטאס מבל״ד עם משפחות מחבלים, תקף בנט בחריפות את עצם המפגש.
שלושת חברי הכנסת נפגשו עם קרובי מחבלים שגופותיהם הוחזקו בידי ישראל, על רקע הדרישה להשבתן. הביקור עורר סערה ציבורית וביקורת קשה במערכת הפוליטית.
בנט, שכיהן אז כשר החינוך, התייחס למקרה בנאום באוניברסיטת בר־אילן ואמר: "ח״כים שהולכים לעודד משפחות מרצחים מהימים האחרונים זה כתם שחור שיירשם בדברי הימים של המדינה. אני קורא לציבור הערבי תוקיעו את האנשים האלה. אין אחדות אם ח״כים הולכים לפגוש את מרצחינו".
באותה תקופה לא הסתפק בנט בביקורת פוליטית על הח״כים הערבים. הוא הציג את התנהלותם כפגיעה עמוקה באפשרות לקיים אחדות אזרחית במדינת ישראל, וקרא לציבור הערבי עצמו להתנער מהם.
״שותפים לעלילת דם אנטישמית נגד ישראל״
בג׳ באב תשע״ז, בעיצומו של משבר הר הבית בעקבות רצח שני השוטרים הישראלים בפיגוע בהר, נשא בנט נאום חריף במליאת הכנסת נגד חברי הכנסת הערבים.
הרקע לדברים היה המתיחות סביב הצבת גלאי המתכות בהר הבית, המחאות שהתעוררו בעקבותיה וההאשמות שהופנו כלפי ישראל על שינוי הסטטוס קוו במקום.
בנט האשים חלק מהנהגת הציבור הערבי בישראל בליבוי המשבר, והפנה את דבריו בין היתר כלפי חברי הכנסת אחמד טיבי וחנין זועבי.
"יושבים כאן באולם הזה ושותפים לעלילת דם אנטישמית נגד ישראל", הטיח בהם.
בהמשך הנאום תקף את שתיקתם, לטענתו, לנוכח ההסלמה: "הר הבית פתוח … הדם נשפך ואתם שותקים על הדם … אבל אתם מעדיפים לחכך ידיים בהנאה אל מול המשבר".
בנט לא הסתפק בכך. לאחר שחבר הכנסת אחמד טיבי עלה לדוכן והשיב להאשמותיו, חזר בנט לנאום והציב בפני הח״כים הערבים בחירה חדה.
"אתם רוצים להיות ישראלים נורמטיביים? אהלן וסהלן. אתם רוצים להצטרף למחבלים? מקומכם איתם. אנחנו לא נוותר", אמר.
שלוש ההתבטאויות האלה נאמרו באותו יום, במסגרת העימות הסוער בכנסת. בנט הציג אז חלק מהנהגת הציבור הערבי כמי שאינה רק יריבה פוליטית, אלא כמי שלדבריו משתפת פעולה עם הסתה מסוכנת נגד ישראל.
"ממשלה בתמיכת המשותפת היא סכנה ביטחונית"
אחת ההתבטאויות החריפות ביותר של בנט בנושא הגיעה בט׳ באדר תש״פ, לאחר הבחירות לכנסת ה־23, כאשר במערכת הפוליטית נבחנה האפשרות שבני גנץ יקים ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת.
באותה עת כיהן בנט כשר הביטחון בממשלת נתניהו. הוא לא הציג את האפשרות להסתמך על חברי הכנסת הערבים כטעות פוליטית בלבד, אלא כאיום ממשי על ביטחון המדינה.
"כשר הביטחון של ישראל אני קובע בצורה הכי ברורה: ממשלה ישראלית שתלויה בקולות המפלגה הערבית המשותפת מסכנת באופן ממשי ומיידי את חיי אזרחי ישראל", הצהיר.
בנט הסביר את האזהרה באמצעות תרחיש ביטחוני: ישראל מקבלת מידע מודיעיני על כוונה של חמאס או חיזבאללה לחטוף או להרוג חייל, וצה״ל מבקש לבצע פעולת מנע. אלא שלדבריו, בממשלה שתלויה באחמד טיבי, שר הביטחון עלול לחשוש מאישור הפעולה, מכיוון שזו עלולה להוביל להפלת הממשלה.
לא יסכימו לקואליציה עם ערבים – מיפינו את החוליות החלשות בגוש השמאל
לטענתו, במצב כזה ידה של ישראל תהיה כבולה דווקא ברגע שבו היא נדרשת לפעול להגנת חייליה ואזרחיה.
בנט אף האשים את בני גנץ, משה יעלון ואביגדור ליברמן בכך שהם מסכנים את ביטחון המדינה בנכונותם להסתמך על הרשימה המשותפת, וטען כי היריבות שלהם עם נתניהו מעבירה אותם על דעתם.
ההתבטאות הזאת חשובה במיוחד גם כיום. בנט לא התנגד אז רק לכניסת מפלגה ערבית לקואליציה. האזהרה שלו עסקה בממשלה שתלויה בקולות המשותפת, כלומר גם באפשרות של תמיכה מבחוץ.
אמנם הרשימה המשותפת ורע״ם הן מפלגות שונות, אבל הטיעון שהשמיע אז עסק בעצם התלות הפוליטית במפלגה ערבית לצורך קבלת החלטות ביטחוניות.
״ללכת לשת״פ עם רע״ם זה דבר מטורף לגמרי״
בי״ט בטבת תשפ״א, חודשים ספורים לפני הקמת ממשלת בנט־לפיד, התראיין בנט לתוכניתם של ינון מגל ובן כספית ברדיו 103FM.
במוקד הריאיון עמדה האפשרות שראש הממשלה בנימין נתניהו ישתף פעולה עם רע״ם בראשות מנסור עבאס כדי להקים ממשלה.
תגובתו של בנט הייתה חד־משמעית.
"ללכת לשת״פ עם רע״ם זה דבר מטורף לגמרי וגם חמור מאוד, כי זה נותן לגיטימציה ממש לתנועת האחים המוסלמים", אמר.
בנט הסביר את התנגדותו בכך שרע״ם וחמאס קשורות, לדבריו, לתנועת האחים המוסלמים העולמית. הוא הבחין בין שיתוף פעולה עם אזרחי ישראל הערבים לבין שותפות פוליטית עם רע״ם, שאותה ראה כחציית קו אדום.
"אני לא אשתף פעולה עם האחים המוסלמים בסניף הישראלי", התחייב.
זאת לא הייתה אמירה עמומה שאפשר לפרש לכמה כיוונים. בנט התנגד במפורש לשיתוף פעולה עם רע״ם, הזהיר מפני מתן לגיטימציה לתנועה האסלאמית והציג את המהלך כחמור במיוחד כאשר הוא נעשה בידי אנשי ימין.
אלא שחמישה חודשים לאחר מכן הגיעה התפנית הגדולה.
בנט הקים ממשלה עם רע״ם
בג׳ בתמוז תשפ״א הושבעה ממשלת בנט־לפיד, שהורכבה משמונה סיעות, ובהן רע״ם של מנסור עבאס.
אותה מפלגה שבנט הזהיר מפני שיתוף פעולה עמה הפכה לחברה בקואליציה שבראשה עמד. אותה שותפות שהוגדרה חודשים קודם לכן כמעשה מטורף וחמור הפכה למציאות פוליטית.
בנט ותומכיו הסבירו את המהלך בצורך להוציא את ישראל מהמשבר הפוליטי המתמשך ולהקים ממשלה מתפקדת. מבחינתם, היה מדובר בהחלטה שנועדה לאפשר הקמת ממשלה לאחר מערכות בחירות חוזרות.
אבל ההסבר הפוליטי אינו מבטל את הפער בין הדברים שהשמיע בנט לפני הבחירות לבין המעשה שביצע אחריהן.
מי שהצהיר כי לא ישתף פעולה עם האחים המוסלמים בסניף הישראלי, מצא את עצמו עומד בראש ממשלה שקיומה נשען גם על קולותיה של רע״ם.
ציילום: 27 א
בנט מתחייב שוב שלא להסתמך על הערבים
אפשר היה לחשוב שהניסיון הפוליטי שצבר בנט יוביל אותו להימנע מהתחייבויות חד־משמעיות נוספות בנושא. אלא שבט״ו בשבט תשפ״ו, בכנס פעילים שקיים בראשון לציון, חזר בנט והציג קו אדום ברור.
"מאז 7 באוקטובר אין מנדט במדינת ישראל להקים ממשלה שמושתתת על מפלגות ערביות", הצהיר.
בנט התחייב להקים ממשלת אחדות ציונית על בסיס ברית המשרתים, והבהיר כי אחרי מתקפת שבעה באוקטובר אין מבחינתו לגיטימציה להקמת ממשלה הנשענת על המפלגות הערביות.
באותו כנס הוא גם התייחס להקמת הממשלה הקודמת ולהפרת הבטחתו בנושא רע״ם. בנט אמר כי הוא מבין שפגע באנשים, אך הבהיר שהוא עדיין עומד מאחורי ההחלטה שקיבל.
כך נוצר מצב הזוי: בנט מודה כי הפר בעבר הבטחה מפורשת בנושא פוליטי רגיש, מצדיק את ההחלטה שקיבל, ובאותה נשימה מעניק לציבור התחייבות חדשה באותו נושא ממש.
והנה שוב מגיע המבחן
בז׳ בחשוון תשפ״ז, במהלך מערכת הבחירות האחרונה, התייחס בנט לשותפות עם מנסור עבאס בכינוס בשדרות. הפעם תיאר את עבאס כשותף טוב בממשלתו הקודמת, אך שב והבהיר כי בכוונתו להקים ממשלה המבוססת על מפלגות ציוניות בלבד.
אלא שתוצאות הבחירות לכנסת ה־26 החזירו את הפלונטר הפוליטי למרכז הזירה. לאף אחד מהגושים לא נוצר רוב ברור של 61 חברי כנסת, והאפשרות להקים ממשלה בתמיכת המפלגות הערביות הפכה שוב לאחת החלופות שנבחנות במערכת הפוליטית.
בכ״א בחשוון תשפ״ז הודיעה מפלגת ביחד בראשות בנט כי תמליץ לנשיא המדינה להטיל על גדי איזנקוט את מלאכת הרכבת הממשלה. במקביל, גם המפלגות הערביות פועלות להחלפת שלטונו של נתניהו, ורע״ם הודיעה על החלטתה להמליץ על איזנקוט.
המלצה על אותו מועמד אינה זהה לשותפות בקואליציה, ובנט טרם הסכים בפומבי לממשלה הנתמכת בידי המפלגות הערביות. אולם אם איזנקוט יבקש להקים ממשלה שתלויה בקולותיהן, בנט עשוי למצוא את עצמו מול אותה דילמה בדיוק.
האם יציב הפעם את הקו האדום שעליו התחייב, גם במחיר שלא יישב בממשלה? האם יסכים לתמיכה מבחוץ, בנימוק שאינה שקולה לכניסה לקואליציה? או שמא שוב יימצא הסבר פוליטי שיצדיק שינוי בעמדה שהוצגה לציבור כהתחייבות חד־משמעית, הכול בשם הרצון להפיל את נתניהו?
בנט עדיין יכול לבחור לעמוד במילתו. אלא שהארכיון שלו מציב בפניו קושי מיוחד: מי שהזהיר שממשלה הנשענת על קולות המפלגות הערביות עלולה לסכן את ביטחון ישראל, ומי שכינה שיתוף פעולה עם רע״ם מעשה מטורף, כבר הוכיח פעם אחת שכאשר האפשרות להקים ממשלה עומדת על הפרק, גם קווים אדומים יכולים לזוז.
כעת נותר לראות אם גם הפעם ההבטחות יעמדו במבחן המציאות, או שבוחריו של בנט יתבקשו לקבל הסבר נוסף מדוע הדברים שנאמרו לפני הבחירות אינם מחייבים אחריהן.
