החרדים כשרים, הסרוגים פסולים | איתמר סג"ל

איך הפכו החרדים לשותפים האידיאליים של גוש השינוי, בזמן שהמשרתים מהציונות הדתית מסומנים כאויב? מאחורי הזיגזג של ליברמן והשמאל עומד פחד עמוק ממדינה יהודית. וגם: כך הובילו הטהרנים בימין לקריסת חוק הגיוס, בדרך לממשלת שמאל-חרדים

אביגדור ליברמן. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
תמונת הכותב:

השחקן הפוליטי המרכזי של השבוע לא היה מי שקיבל את המנדט להרכבת הממשלה, לא ראש הממשלה המכהן נתניהו, וגם לא מי שחלם על ראשות הממשלה מביתו ברעננה. אביגדור ליברמן הוא שמשך את רוב הקשב הפוליטי השבוע, ולא לחינם. 

על הפרת הבטחת הבחירות שלו בנוגע לחרדים דיברו הרבה, אבל איש לא עצר לשאול את ליברמן, שהחל מ-2019 שלח את כולנו לסדרת מערכות בחירות על חוק הגיוס, האיש שחצה את הרוביקון וישב עם הערבים בממשלה ועכשיו פתאום מוכן לוותר על עקרונות חוק הגיוס, מדוע בעצם הבטחת הבחירות שהוא אינו מעלה על דעתו להפר לעולם היא ההבטחה הליבתית והמקודשת שלא לשבת עם נתניהו? 

זה הרי דבר מטורף: על הנייר יכולה לקום ממשלת חלומות שתתמוך בעקרונות שהציב ליברמן – ממשלה ציונית יציבה של שבעים ח"כים עם הליכוד וללא חרדים, ממשלה שיהיה לו בה תפקיד בכיר, ממשלה שתעביר חוק גיוס שהוא רוצה, ממשלה שבהיעדר חרדים ודתיים אולי תלך כמה צעדים לעבר מדינה חילונית יותר – עוד הבטחת בחירות מפעם של ליברמן. במקום זה הוא חותר לממשלת 61 חסרת יציבות עם יאיר גולן, עם החרדים, בחיפוי אווירי של הערבים, וכמובן בלי חוק גיוס ובלי מדינה חילונית. 

דווקא אחרי שלוש שנות המלחמה ושורת ההישגים של צה"ל בכל זירות הלחימה, ליברמן הוא הראשון שהיה אמור לחשב מסלול מחדש לנוכח רפיסות השמאל במלחמה, ולחזור למחנה הימין

ליברמן פסל את נתניהו באופן מוחלט עוד לפני 7 באוקטובר, ודווקא אחרי שלוש שנות המלחמה ושורת ההישגים של צה"ל בכל זירות הלחימה, ליברמן הוא הראשון, כמו גדעון סער, שהיה אמור לחשב מסלול מחדש לנוכח רפיסות השמאל במלחמה, ולחזור למחנה הימין ולממשלת נתניהו. אבל זה לא קרה. תמונתם של אלישע מדן עם שירה שפירא בהשבעת הכנסת חידדה את השיגעון הזה, אבל הרכבת ממשיכה לדהור לכיוון אחד, ולא נראה שהיא מתכוונת לעצור.

מי שפוטר את הקושיה הזו באמירה שהכול אסטרטגיה של ליברמן, שרוצה לסחוט מגוש השינוי את ראשות הממשלה, עושה לעצמו הנחות. יש סיבה עמוקה יותר שבגינה הכול כאן נעשה לא רציונלי, מציאות מטורפת של אנשים בעלי מוח והיגיון שמעדיפים את הערבים בממשלת מיעוט על פני נתניהו והליכוד, ועוד מעיזים לקרוא לתועבה הזו "ממשלת חירום". מעדיפים, להבדיל מהערבים כמובן, את החרדים, ולעזאזל הגיוס והמילואים, והעיקר רק לא ביבי, ואיתו כמובן סמוטריץ' ובן גביר – מחנה משרתים על מלא. 

גיוס חרדים הפגנה
צילום: טל גל, פלאש 90

הקושיה בעיקר על ליברמן, אבל לא רק עליו: מדוע בנט מעדיף את החרדים על פני המחנה הלאומי? מדוע יאיר גולן, שמתהדר בצבאיותו ובציוניותו, מעדיף את החרדים הלא-ציונים, כלשונו, על פני המשרתים מהליכוד או מהציונות הדתית?

*

את התשובה העמוקה על כך חייבים למצוא במחלוקת העמוקה על מהותה של המדינה היהודית שלנו. בין המדינה היהודית למדינת היהודים, בין ניידים לנייחים, בין המחנה הלאומי למחנה השינוי. שימו לב לדברים שכתב לאחרונה יאיר נהוראי, אחד מכוהני המחנה החילוני, אדם חכם שכדאי לשמוע מה הוא אומר: "בעוד הברית עם החרד"לים המשרתים היא הסכמה למדינת הלכה, דווקא הקמפיין לגיוס החרדים הוא טעות איומה שחובה לסגת ממנה", כתב השבוע. 

המחנה הליברלי טועה לדבריו "כשהוא ממתג ציבורים השייכים או קשורים לחסידות קוק, שלהם אחיזה גדולה בצבא באמצעות מפעל המכינות, כעמיתים למפעל הציוני, ולא משכיל להבין שהיא הסכנה הגדולה ביותר לעצם קיומו, שכן מטרתה היא לחולל הפיכה דתית במדינה ולהחיל את חוקת התורה על כל שטחי הארץ המובטחת, בדגש על תל אביב וריכוזים ליברליים אחרים". 

יאיר גולן
יאיר גולן. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

דחיית החרדים, לדבריו, היא טעות נוספת. המחנה שלו טועה "כשהוא מחרים את החרדים משום שהם אינם 'ציונים' כי הם לא משרתים בצבא. במציאות, דווקא הציבור החרדי הוא השותף האידיאלי לשותפות עם המחנה הליברלי". גיוס החרדים לצבא, הוא מזהיר, יהפוך את הצבא לצבא דתי ואת החרדים לשותפים לדתיים הלאומיים בשינוי פניה של המדינה.

אם כן, זו הנקודה. החרדים הם שותפים מלאים למחנה האמוני ורוצים בטובתה של המדינה היהודית, אבל הם אינם שואפים לעיצוב המרחב הציבורי ובטח אינם פועלים בו אקטיבית. יש להם חיבור חלש יותר לתורה הגואלת, ולכן הם החוליה החלשה. נתניהו, למרות היותו אדם חילוני למדי, הוא ראש מחנה המדינה היהודית. הורדתו מהשלטון וניתוק המפלגות החרדיות מהברית הימנית-לאומית-אמונית היא פירוק מחנה המאמינים ומכה קשה לחזון המדינה היהודית. 

התשלום בעבור החרדים בדמות חוק גיוס מקל, תקציבים לישיבות ועיכוב מסוים של חלק מהחקיקה החילונית שווים את התמורה: גם שלטון, גם טריז ופירוק המחנה היריב, ובעיקר עצירת ה"משיחיים" – סמוטריץ', בן גביר וגם הליכוד – כל מי שרוצים כאן מדינה יהודית יותר ומביאים את בשורת המסורת למרחב הציבורי. 

בצלאל סמוטריץ, איתמר בן גביר. צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90.

*

בדבר אחד ננוחם: ממשלת שמאל-חרדים, אם אכן תקום, בכל זאת עדיפה על פני ממשלת שמאל-ערבים. במחנה הימין רבים היו רוצים אולי את האפשרות השנייה, משום שהיא תיפול במהרה, אבל כמחנה ימין אנחנו חייבים להסתכל על טובת המדינה כולה ולחשוב לטווח הארוך. 

ממשלת מיעוט בתמיכת 19 ח"כים ערבים היא חילול השם נורא מאין כמותו, פגיעה אנושה בעצם העיקרון המייסד של המדינה היהודית, המבוססת על הרוב היהודי במדינה, וסכנה ביטחונית נוראית. לדבר הזה אסור להסכים, ואסור לתת לו לקרות גם אם המחיר הוא שנים קשות באופוזיציה וככל הנראה פגיעה בהרבה תהליכים חיוביים שהחלה ממשלת הימין.

*

מה שלא יהיה, בנושא הגיוס הוחמצה השעה. צה"ל צריך עוד לוחמים, וזו עובדה. צה"ל, צבא יהודי, ירוויח הרבה מתוספת מכובדת של לוחמים חרדים, ועם ישראל אינו צריך לראות עוד מראות של צעירים שנגררים לניידות כי למדו תורה. הייתה הזדמנות להבקיע את זה, והיא הוחמצה.

ממשלת מיעוט בתמיכת 19 ח"כים ערבים היא חילול השם נורא מאין כמותו, פגיעה אנושה בעצם העיקרון המייסד של המדינה היהודית וסכנה ביטחונית נוראית. לדבר הזה אסור להסכים, ואסור לתת לו לקרות גם אם המחיר הוא שנים קשות באופוזיציה

אם החרדים, פגועים ומתוסכלים מארבע השנים האחרונות, ילכו עם ליברמן ועם השמאל, הם יעלו טוב טוב את המחיר. אם תוקם בכל זאת ממשלה ללא חרדים ותעביר חוק גיוס דרקוני עמוס סנקציות, אולי יהיה חוק וכולם יהיו מאושרים, אבל לוחמים חרדים זה לא יביא. 

סמוטריץ' צדק כשאמר פעם אחר פעם שהדרך לגיוסם היא חוק טוב שגם החרדים יצביעו לו בהסכמת הרבנים. חוק כזה כבר היה מביא לצבא אלפי חרדים, והכול בהסכמת הרבנים. חוק ביסמוט היה כזה, אבל הודות לכמה טווסים צחורים – אדלשטיין, סולומון, סופר ואילוז, שארבעתם כעת בבית – הגענו עד הלום: צבא בלי חרדים הסובל ממחסור בלוחמים, ציבור מתוסכל ונבגד, מגזר דתי וגם מגזר חילוני שמרגיש מנוצל, מחנה ימין חצי מפורק, וגם ממשלת שמאל-חרדים, תרחיש שהזהרנו מפניו פעמים רבות בעבר, ממש מעבר לפתח. 

guest
0 תגובות
עוד כתבות שיעניינו אותך