תראו מה קורה ביום הכיפורים. אנשים מגיעים לבתי הכנסת, למניינים, לרחובות. לא משנה מה עבר עליהם במהלך השנה, יהודי יודע שיש בעולם מצפן. שיש בעולם הקב"ה, והוא רוצה לתקן. בסליחות בכותל בלילות האחרונים, יותר מ-100,000 איש הגיעו לשם כדי לבקש סליחה. איך בכלל אפשר להסביר מראה כזה? אנשים מכל הסוגים, מכל הגילים, עומדים יחד באמצע הלילה ומבקשים סליחה.
ואז מגיעה שבת האזינו. ודווקא עכשיו, אחרי כל מה שעברנו, התורה נותנת לנו שירה.
למה שירה? כי אולי אחרי כל הדיבורים, ההסברים, התוכחות והחשבונות, הקב"ה רוצה לוודא שהדברים באמת נכנסו פנימה. כמו אבא שמדבר עם הילד שלו ואומר לו: הבנת? קלטת? ואז מסתכל עליו ואומר: לפי ההתנהגות שלך, כנראה לא הבנת עד הסוף. אז בוא, אני אסגור איתך את הדברים אחרת. בניגון. בשירה. כי לניגון יש כוח עצום.
רבי נחמן מברסלב מלמד שלכל דבר במציאות יש ניגון. הניגון הוא לא רק צלילים; יש בו משהו מהמהות של הדבר. לכל אדם יש ניגון משלו, אופי משלו, שיר משלו. ובגלל זה גם בהתבודדות אנחנו לא רק מקריאים לקב"ה טקסטים מהסידור. אנחנו משמיעים לו את השירה שלנו. את מה שיוצא מאיתנו. ושירה, מטבעה, נוגעת בלב. היא עוקפת את ההסברים ונכנסת ישר לנשמה.
תראו מה קורה לנו סביב שולחן השבת. פתאום מתחיל ניגון, מישהו שר, ובלי שהבנו איך ולמה משהו נפתח בפנים. הרהור תשובה מגיע. זיכרון עולה. הלב מתרכך. ניגון יוצא מהלב ונכנס ללב. ולכן משה רבנו מפעיל בפרשת האזינו את הנשק האחרון. את השירה. אחרי כל מה שנאמר, הוא שר.
שירת האזינו היא שירה של נצח
רבי נחמן אומר ששירת האזינו היא שירה של נצח. היא עומדת מעבר לזמן, כמו שירת הים. הרי התורה עצמה אומרת על השירה: "והייתה השירה הזאת לעד". ולמה לעד? משום ששירה יכולה לעבור מדור לדור. היא יכולה להישאר גם כשהמילים האחרות נשכחות. "כי לא תישכח מפי זרעו".
זו אחת ההבטחות הגדולות של התורה: עם ישראל לא ישכח. אפילו בתוך ההסתרה, אפילו בתוך מה שהתורה מכנה "ואנכי הסתר אסתיר פניי", יש הבטחה שהשירה תישאר. שהיא תזכיר לנו מי אנחנו. רבי נחמן כותב ששירת האזינו כוללת את כל מה שעבר על עם ישראל, את מה שעוד עתיד לעבור עליו, בכלל ובפרט, עד הסוף.
ובסופו של דבר, למרות הכול, הקב"ה לא ייטוש את עמו. זו אולי הנקודה הפשוטה והעמוקה ביותר של השירה: אין ייאוש בעולם כלל. יהיה טוב. אל תדאג. תחזיק מעמד. גם אם אתה לא רואה את זה עכשיו. כי יש רגעים שבהם אנחנו מסתכלים על הבוקר שלנו ולא מבינים כלום. קמים, פותחים חדשות ורואים מלחמות, בלגן, צרות. נדמה שאין שום דבר חוץ מכאוס. אבל שירת האזינו באה להזכיר לנו שיש סיפור גדול יותר. יש תקווה. ויש שירה. והשירה נמצאת מעל הזמן.
רק הרגע הזה
בהמשך מלמד רבי נחמן רעיון עמוק מאוד על הזמן, מתוך הפסוק "ראו עתה כי אני אני הוא". מה פירוש "אני אני הוא?". רבי נחמן מסביר שמי שיש לו מעט שכל, יכול להבין שאין באמת שום דבר בעולם מלבד הרגע הזה. העבר כבר עבר ואיננו. העתיד עדיין לא הגיע, ואיש אינו יודע מה יהיה בו. מה שנשאר לאדם הוא הרגע שבו הוא נמצא עכשיו.
העבר הוא זיכרון. העתיד הוא אפשרות. אבל ההווה הוא החיים עצמם. וההווה, אומר רבי נחמן, הוא כהרף עין. אנחנו נוטים לחשוב שיש לנו המון זמן. אחר כך נעשה. מחר נתחיל. בהמשך נתחזק. עוד מעט נתפלל. יום אחד נשתנה. אבל אין "יום אחד". יש עכשיו. יש השנייה הזאת.
וזה פירוש נוסף ל"אני אני הוא". הקב"ה נמצא כאן, עכשיו. אין שום רגע שהוא מחוץ לנוכחות שלו. וכל רגע כזה הוא גם רגע של בחירה. להתחבר או לא להתחבר. להידבק או להתרחק. לחבר את עצמנו אל מקור החיים או להישאר מנותקים. רבי נחמן מדבר על שתי בחינות של רוח: הרוח שלמטה והרוח שלמעלה. האדם מקבל את חיותו דרך החיבור אל הקדושה, דרך אותה רוח שבאה מלמעלה. וזה במידה רבה תפקידם של הצדיקים: לעזור לאדם להתחבר אל מקור החיות הזה.
בכל רגע הקב"ה מחכה לנו
אפשר לחשוב על זה כמו על מכשיר שמחפש חיבור לחשמל. הכוח נמצא שם. השאלה היא אם אנחנו מחוברים אליו. וברגע שאנחנו מתחברים, אנחנו מקבלים חיות חדשה. זה אולי התפקיד שלנו בתוך כל הסיפור הגדול של החיים: לא לאבד את החיבור. כי בסופו של דבר גם אם הדרך ארוכה, גם אם עברנו נפילות, טעויות, משברים והסתרות, נגיע לאותה נקודה: "אני אני הוא". אפילו בשנייה האחרונה של החיים.
וזה דבר עצום. להבין שבכל רגע יש לנו אפשרות להתחבר מחדש. בכל רגע הקב"ה מחכה לנו. בכל רגע יש לנו בחירה. וכל רגע הוא רגע קצה, מפני שהוא עומד להיגמר. מצד אחד אנחנו אומרים: יש לי עוד המון זמן. מצד שני אין לנו מושג כמה זמן יש לנו באמת. בעבודת ה' יש דברים שצריך לעשות לאט, בסבלנות, צעד אחר צעד. אבל יש דבר אחד שאין בו זמן בכלל: להתחבר עכשיו.
זה מה שאני לוקח איתי משירת האזינו. זו לא רק שירה על עם ישראל. זו השירה של כל אחד מאיתנו. שירה שמספרת את הסיפור שלנו:את הנפילות ואת העליות, את ההסתרה ואת הגילוי, את הרגעים שנדמה לנו בהם שהכול אבוד ואת ההבטחה שהקב"ה לא עוזב אותנו. ולכן רגע לפני יום הכיפורים, רגע לפני שאנחנו נכנסים לסוכה, התורה נותנת לנו את השירה הזאת. שב. תאכל. תשמח. שב בצל האמונה. ותזכור: אין ייאוש בעולם. הקב"ה כאן. והרגע הזה הוא הרגע שיש לך. שבת שלום וגמר חתימה טובה!
קראתי והתמלאתי הנאה תקווה ואמונה
If you love a good challenge and a friendly community, this is the place to be. The gameplay is super intuitive and keeps me entertained for hours. Visit bingopattigameonline now.