תקופת החגים מפגישה אותנו עם שני קורבנות שונים. קורבן חגיגה וקורבן תמיד. קורבן חגיגה מבטא את רגעי השיא, את השמחה וההתרוממות של המועד. לצדו ניצב קורבן התמיד, שהוקרב מדי יום, בבוקר ובין הערביים. בלי אירוע מיוחד ובלי זיקוקים והתרגשות חד־פעמית. פשוט מפני שזה הבסיס שעליו הכול עומד.
אין כאן בחירה בין השניים. החגיגה נותנת גובה, התמיד נותן בסיס. בלי רגעים גדולים קשה להתקדם, אבל בלי שגרה יציבה גם ההישגים הגדולים ביותר מאבדים ממשמעותם. ההתיישבות ביהודה ושומרון נמצאת בשנים האחרונות בתקופה של פריחה גדולה ב״ה. תוכניות בנייה בהיקפים משמעותיים מקודמות, יישובים מוסדרים, כבישים ותשתיות יוצאים לדרך והסכמי גג מאפשרים לרשויות לתכנן שנים קדימה.
אצלנו בקרני שומרון נחתם הסכם גג לאלפי יחידות דיור, בהשקעה של כשני מיליארד שקלים. ההסכם הזה צפוי לשנות את פני היישוב ולבסס את מעמדה של קרני שומרון כמטרופולין מרכזי באזור. אלה הישגים גדולים של ממשלה לאומית שמאמינה בהתיישבות ופועלת לחיזוקה, וכולנו רוצים לראות את העשייה הזאת נמשכת.
גם בתחום התחבורה מקודמים מהלכים רחבים. כבישים חדשים, הרחבת צירים ושדרוג תשתיות הם חלק הכרחי מהצמיחה של האזור. אלה הפרויקטים הגדולים שרואים על המפה, מציגים לציבור ומציינים בגאווה. אבל לצד ה"חגיגה" הזאת, אסור להזניח את ה”תמיד": את החיים עצמם. בחודשים האחרונים התחבורה הציבורית באזור נמצאת בקריסה. קווים מתבטלים, אוטובוסים אינם מגיעים והתושבים נשארים בתחנות בלי לדעת מתי יוכלו להמשיך בדרכם.
משבר התחבורה הציבורית לא התחיל אתמול
בכל יום אני מקבל עוד ועוד הודעות מתושבים. עובד שלא הצליח להגיע למקום עבודתו, חייל שנתקע בדרך לבסיס, תושבת שהחמיצה טיפול רפואי ומשפחות שכבר אינן מסוגלות לתכנן את סדר היום שלהן. הראשונים לשלם את המחיר הם מי שהתחבורה הציבורית היא האפשרות היחידה שלהם: צעירים, חיילים, מבוגרים, אנשים שנדרשים להגיע לטיפולים רפואיים ומשפחות שאין ברשותן רכב נוסף. עבורם, ביטול של נסיעה זה לא אי נוחות קטנה. הוא יכול להיות ההבדל בין הגעה לעבודה להפסד של יום עבודה, בין קבלת טיפול להחמצתו ובין הגעה לבסיס להישארות בתחנה.
המשבר הזה לא התחיל אתמול. הרשויות התריעו, פנו וניסו לקדם פתרונות מול כל הגורמים. נעשו הקלות משמעותיות כדי לאפשר לחברת תנופה – זכיינית התחב"צ באזור – לעמוד בהתחייבויותיה, אך גם השירות המצומצם שסוכם אינו ניתן באופן סדיר. לכן התאגדנו ראשי רשויות מהשומרון ומאזורים נוספים והגענו למשרד התחבורה.
האחריות נמצאת בידי שרת התחבורה מירי רגב, וגם הכלים לפתרון נמצאים בידיה. אנחנו מצפים ממנה להתערב מיד, לחייב את החברה לעמוד בהתחייבויותיה ולהחזיר לתושבים שירות סדיר, אמין ורציף. ואם החברה אינה מסוגלת לעשות זאת, משרד התחבורה צריך לקבל את ההחלטות הנדרשות ולהעמיד פתרון שעובד.
ההתיישבות זקוקה לבנייה, לכבישים ולתשתיות, וגם לאוטובוס שפשוט יגיע בזמן
המאבק הזה נועד להשלים את המהלך הגדול שמובילה הממשלה ביהודה ושומרון. אם אנחנו רוצים להמשיך לבנות את ההתיישבות ולחזק אותה, אנחנו חייבים לוודא שאפשר לנהל בה חיים נורמליים. ההתיישבות זקוקה לבנייה, לכבישים ולתשתיות, והיא זקוקה גם לאוטובוס שפשוט יגיע בזמן.
ראשי הרשויות ביו"ש, צילום: ללא קרדיט
זהו קורבן התמיד של החיים האזרחיים: השירות הבסיסי והיום־יומי שאמור לעבוד בבוקר ובערב, בלי קשר לכותרות ובלי קשר לאירועים חגיגיים. דווקא במקום הזה אסור לנו להיכשל. ההישגים חסרי התקדים בהתיישבות, ראויים לכל שבח, והממשלה הנוכחית עשתה זאת בצורה הכי טובה שאפשר. אנחנו נמשיך לפעול למען עוד בנייה, עוד תשתיות ועוד משפחות שיגיעו לכאן.
בסופו של דבר, חוסנה של ההתיישבות נבחן ב"עולת התמיד" – חיי היום־יום: האם עובד יכול להגיע לעבודתו, האם חייל יכול להגיע לבסיס, האם אדם מבוגר יכול להגיע לרופא והאם משפחה יכולה לצאת בבוקר מהבית ולדעת כיצד תחזור אליו. עם היסודות האלה, והמענה לצרכים הבסיסיים, גם התוכניות הגדולות מקבלות תוקף ומשמעות הרבה יותר עוצמתית. התחבורה הציבורית היא חלק מאותם צרכים בסיסיים שישלימו את העשיה הגדולה ואת פריחת ההתיישבות.