סעודיה וארצות הברית חתמו לאחרונה על ברית הגנה הדדית, שבה מטרתה העיקרית של סעודיה היא הגנה מפני תוקפנות איראנית אפשרית. סעודיה לא הסתפקה בחתימה על ההסכם עם ארצות הברית וחתמה גם על "הסכם מכה", שכולל ברית הגנה עם טורקייה ופקיסטן.

רבים שואלים: מדוע הייתה צריכה סעודיה גם את ההסכם הזה? והתשובה פשוטה: בשונה מההסכם עם ארצות הברית, איני חושב שסעודיה מצפה מטורקייה ומפקיסטן לבוא לעזרתה אם תותקף, בדיוק כפי שקרה יום אחרי החתימה, כאשר אחרי תקיפה חות'ית בסעודיה לא ראינו כמובן כוחות טורקיים ופקיסטניים ממהרים לעזרת סעודיה. מטרת סעודיה בברית הנוספת הזו היא בעיקר הצהרתית, בבחינת אצבע בעין לאיראן, לארצות הברית ולישראל.

ישראל כמובן אינה סעודיה, והסכם ברית הגנה הדדית בין ארצות הברית וישראל, ששוב ושוב עולה לשולחן ויורד ממנו בעשור האחרון, הוא רעיון מאוד לא-טוב מבחינתה של ישראל. במאמר אציג את יתרונותיו ואת חסרונותיו של הסכם כזה, במיוחד אחרי סבבי הלחימה האחרונים נגד איראן.

הפעם האחרונה שהסכם כזה הועלה, בעיקר על ידי השר לעניינים אסטרטגיים דאז רון דרמר, הייתה לפני 7 באוקטובר בדיונים עם ארצות הברית על האפשרות לנורמליזציה עם סעודיה והניסיון לחתום הסכם משולש בין ארצות הברית, סעודיה וישראל, שכתבתי עליהם במאמרים הקודמים.

להסכם כזה הרבה יותר חסרונות מיתרונות, במיוחד מכיוון שהוא עלול לבוא על חשבון העדיפות הישראלית העליונה: מניעת הסכם או הסכמות גרועים בין ארצות הברית לאיראן וחתימת הסכם סיוע חדש בין ישראל לארצות הברית, כפי שהסברתי בשבוע שעבר.

השר רון דרמר, והארגון האמריקאי שהוא מזוהה אתו, ג'ינסא, אינם מסתירים את תמיכתם בהסכם כזה, בגרסה כזו או אחרת, כבר יותר מעשור.

מה הם החסרונות העיקריים בברית הגנה בין ישראל לארצות הברית?

למיטב הבנתי, ואני מדגיש אותה בשיחותי בארץ ובחו"ל בעשור האחרון, הבעיה המרכזית היא עצם הבקשה של ישראל לברית הגנה עם ארצות הברית. העלאת הצורך מעבירה מסר שישראל אינה מאמינה בכוחה וביכולתה להגן על עצמה בכוחות עצמה. 

הניסוח הסופי בהסכם אינו מהותי, גם אם יהיה כתוב בו שהוא מיועד רק למקרי קיצון. הברית תשבור בוודאות את ההבנה ההיסטורית שישראל אינה מבקשת שחיילים אמריקאים ימותו למענה בישראל. אין ספק שכדי להשיג את יתרונות הברית ייכתב בטקסט: "התקפה על אחת מחברות הברית תיחשב כהתקפה על בעלות בריתה, על כל המשתמע מכך".

כפי שחזינו לאחרונה, וזה עדיין המצב כיום, יש כמובן מקרים שבהם כוח אמריקאי נקרא לפעול במזרח התיכון ונוח לו לחנות בישראל (כדוגמת המתדלקים). זה יכול להיות לצורך הגנה על כוחות ואינטרסים אמריקניים, או לתמיכה בהיבטים אזוריים והגנתיים של בנות הברית של ארצות הברית באזור (ישראל, סעודיה, האמירויות ועוד). על מנת לפעול למימוש צורך חשוב זה לא צריך ברית הגנה. להפך, היא עלולה לעיתים להזיק.

פוטנציאל לפגיעה קשה בהרתעה הישראלית

בפועל הבעיה עמוקה בהרבה. בהתאם ל-ARTICLE5 בברית נאט"ו, שהוא רמת הערבות הביטחונית הגבוהה ביותר שארצות הברית מעניקה לבעלות בריתה (רמה שסעודיה לא קיבלה וברור שגם ישראל לא תקבל), ארצות הברית לא תהיה חייבת להגן על בנות בריתה במקרה שהן יפתחו במתקפת מנע אגרסיבית לפני שהותקפו. 

לפיכך, בהתאם לברית כזו ארצות הברית בוודאות לא תהיה חייבת להגן על שום מדינה ברמת ברית נמוכה יותר שתתקוף את איראן במתקפת מנע. כפי שראינו בשטח, גם ללא ברית הצטרפה ארצות הברית לתקיפה הישראלית באיראן ועזרה בהגנה על ישראל (ובה בעת גם על כוחותיה באזור) מהתקיפות. הצגת הברית כאילו היא משפרת את חופש הפעולה שגויה לחלוטין, ההפך הוא הנכון.

הבעיה המרכזית היא עצם הבקשה של ישראל לברית הגנה עם ארצות הברית. העלאת הצורך מעבירה מסר שישראל אינה מאמינה בכוחה וביכולתה להגן על עצמה בכוחות עצמה

לברית כזאת פוטנציאל פגיעה קשה בהרתעה הישראלית, והיא הייתה עשויה להוביל לרושם איראני שישראל מצטרפת לארצות הברית ומכילה איראן גרעינית כל עוד הם אינם חוצים קו אדום אשלייתי ולא-חשוב. איראן הייתה אפילו עשויה לדמיין כניסה לאזור חסינות מדומה ולהיכנס בלי הפרעה ממשית לסטטוס של מדינת סף גרעינית.

ברית כזו הייתה עלולה, ועדיין עשויה, להוביל לתירוץ נוסף ומוטעה מדוע לא להמשיך ולתקוף את איראן ואת תשתיות הגרעין והטילים הבליסטיים שלה, ובדרך דומה למנוע את תקיפת התשתיות והמתקנים המסוכנים שעדיין יש לחיזבאללה בלבנון, כולל התשתיות לייצור נשק מדויק, בתמיכת איראן ובמימונה.

נקודה חיובית שמציגים תומכי הברית היא שארצות הברית עשויה להגן על ישראל ושעצם קיום הברית ירתיע תוקפים אפשריים מעצם קיומו של "האח הגדול". ייתכן שזה נימוק נכון, אבל הוא תלוי מאוד בדמות הנשיא האמריקני באותה העת, מאיזו מפלגה הוא בא ומהו בסדר העדיפויות האמריקאי. כשתרצה ארצות הברית תחת נשיא עוין לישראל, תמצא דרך לצאת מהברית, כפי שקרה בטאיוואן.

המלחמה האחרונה נגד איראן וחיזבאללה הוכיחה למיטב שיפוטי המקצועי שישראל מקבלת מארצות הברית בלי ברית כמעט את כל מה שהיא צריכה או חייבת. אילו הייתה ברית, הנשיא ביידן לא היה מבקש מראש הממשלה נתניהו שלא לתקוף בחלק מהמקרים בעזה, ולא להיכנס בכלל לתקיפת חיזבאללה, גם כשהם ירו טילים על ישראל. הוא היה מורה לו שלא לעשות כך ומשתמש בנימוק הלגיטימי שתחת הברית הוא יהיה חייב לבוא לעזרת ישראל אם היא תסתבך, ואת זה הוא אינו רוצה.

הברית גם תערער מן היסוד תמיכה בנושאים חשובים נוספים בנימוק לגיטימי שהיא מייתרת אותם או שאפשר לצמצמם או להחלישם, מכיוון שבמקרה הצורך תתייצב ארצות הברית לעזרת ישראל במלוא כוחה ויכולותיה (אשרי מאמין). 

אם תיחתם ברית הגנה, אין ספק שהיא תשפיע על מזכר ההבנות (MOU) החדש ועל גודלו, על הסכם שמירת היתרון האיכותי של ישראל, ה-QME, על ההיקף ועל האיכות של ההצבה מראש בישראל של מערכות וחיילים אמריקאיים, על הצורך בשיתוף פעולה רחב ורגיש במו"פ וטכנולוגיה ועוד.

גם ללא ברית הצטרפה ארצות הברית לתקיפה הישראלית באיראן ועזרה בהגנה על ישראל מהתקיפות. הצגת הברית כאילו היא משפרת את חופש הפעולה שגויה לחלוטין, ההפך הוא הנכון

הברית תצמצם מאד את חופש הפעולה של ישראל מול איראן, רוסיה וסין, מכיוון שהיא תניע את ארצות הברית להפעיל לחץ על ישראל למניעת הסלמה ועימות, שיחייב התערבות אמריקנית. גם אם יובטח בהסכם שישראל לא תהיה מחויבת להתייעץ או לקבל אישורים, ישראל תצטרך להתייעץ. אנחנו עדים ללחצים כאלו בנושאי ייצוא מערכות, שההסכמים עם ארצות הברית אינם מחייבים אותנו להתייעץ איתם, ובכל זאת הם לוחצים על ישראל להתייעץ איתם מעצם מעמדם מולנו, וישראל נענית לבקשות ברוב המקרים.

חשוב להבין שהיתרונות בברית (ויש גם מעט כאלו) מבוססים ברובם על פרשנות שהופכת חלק מהחסרונות ליתרונות: ההסכם יעביר מסר שארצות הברית עומדת מאחורי ישראל, ופגיעה בה שקולה לפגיעה בארצות הברית, לכן הוא עשוי להגביר את ההרתעה. הברית תשדרג כנראה את יחסי ישראל-ארצות הברית לשנים רבות ותצרף מראש כחלק מהסכם את הקונגרס, שיאשר אותה ברוב של 67 סנטורים. הברית תיצור כמובן מוטיבציה אמריקאית למנוע הסלמה, לכן ישראל תקבל כמעט כל מה שתבקש למניעת עימות שיחייב את ארצות הברית להתערב.

מהניתוח הלא-מלא (במגבלות של מאמר פרשנות קצר) עולה בבירור שהחסרונות בברית הגנה רשמית עם ארצות הברית גדולים בהרבה מהיתרונות ומומלץ שלא לקדם ברית כזו בשום שלב, ובטח לא כתשלום בעבור ויתור שנתבקש לעשות בעתיד, לדוגמה בנושא הסעודי או בנושא הפלשתיני.

תא"ל (מיל') יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD) ופרופסור אורח בטכניון. שימש היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וראש המטה לביטחון לאומי (בפועל)