אקדים ואומר אין לי דבר אישי נגד מר אמיר אוחנה, אני מאחל לו כמו לכל יהודי כתיבה וחתימה טובה מתוך תשובה גדולה. את כבוד השר איתמר בן גביר אני אוהב אהבת נפש ומוקיר את פעלו לחיזוק הבטחון האישי של אזרחי המדינה. אך בשבוע האחרון נחצה קו אדום נוסף במרחב הציבורי של מדינת ישראל, והפעם מתוך הבית פנימה.
כשאיתמר שר בממשלת ישראל, אדם המגדיר את עצמו שומר תורה ומצוות ומניף את דגל הערכים הלאומיים והיהודיים, בוחר להתייצב מול המצלמות ולקרוא למתפקדי הליכוד לתמוך באמיר אוחנה תוך שימוש במילה "גאווה" – משהו יסודי ועמוק השתבש בסינכרון הערכי שלנו.
הליכוד אחרי הפריימריז: "נוביל לניצחון ולהקמת ממשלה לאומית רחבה"
הבה נשים את הדברים על השולחן, ללא מורא וללא גימגומים פוליטיים: אמיר אוחנה הוא אישיות פוליטית, אך כיושב ראש כנסת ישראל הוא בחר, לא פעם ולא פעמיים, לנצל את הבמות הממלכתיות הרשמיות ביותר של מדינת היהודים כדי להחצין ולהצעיד לקדמת הבמה אורח חיים המנוגד בתכלית לתורת ישראל. החצנה זו, הנעשית בפרהסיה ובחסות סמלי השלטון, אינה עניין פרטי. היא מהווה פגיעה אנושה, חסרת תקדים ומכוונת בזהותה היהודית של המדינה.
זהו חילול ה' ופגיעה חינוכית בדור העתיד שלנו, שבנו לארץ ישראל מכוח התורה, ועתה בתפקיד רשמי המייצג את מדינת ישראל רומסים את כבודה? מכאן זועקת התמיהה: כיצד מסוגל נציג ציבור דתי להכשיר את השרץ בקריצת עין פוליטית? איך הפך מי שמייצג כביכול את נאמנות המקור למסורת, לשותף פעיל להלבנת פגיעה חמורה כל כך בקדושת המחנה? אין זו גאווה. זוהי בושה.
הניסיון לרדד את חזות הכל לכדי "דילים" פוליטיים, קריצות הדדיות וחלוקת שבחים פנים-קואליציונית, משכיח מאיתנו את הסיבה האמיתית שבגללה חזרנו לארץ הזו אחרי אלפי שנות גלות. לא חזרנו הנה כדי לבנות עוד מדינה מערבית נטולת שורשים שמקדשת את התרבות הפרוגרסיבית ואת פירוק התא המשפחתי. חזרנו לכאן כדי להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.
אל תבייש את אומתך ואת תורתה
הברית הפוליטית הזו היא עיוורון ערכי מסוכן. היא משדרת לדור הצעיר מסר הרסני, לפיו הכל שפיט, הכל מכיר, והכל נתון למשא ומתן – אפילו ערכי הנצח של העם היהודי. הזהות היהודית של המדינה, עתיד ילדינו, קדושת המשפחה ושמירת הגחלת של בית המקדש – אינם קלפי מיקוח במגרש המשחקים של הפוליטיקה הקטנה.
כל מי שהערכים האלו יקרים לליבו, כל מי שחרד לגורלה הרוחני של המדינה, אינו יכול לתת יד להחנפה הזו. עלינו לומר בקול ברור ובגו זקוף: לא לדילים על גבה של התורה, ולא למתן לגיטימציה למי שרומס את קדשיה בפרהסיה הממלכתית.
ועוד מילה. בבוקרו של הפריימריז ,אמיר אוחנה הגיע לבית הכנסת של אח סבתו רבי מסעוד עבדלחק זצ"ל, להניח תפילין ולהתפלל להצלחה בפריימריז, אני מניח שאילו היה מקשיב לקול קרובו הבוקע בעוצמה אדירה מקברו היה נרעד.. יא אבני, מה הביא אותנו לארץ אם לא התורה הקדושה? בשל מה גלינו מן הארץ אם לא בשל שלושת העבירות החמורות, שאחת מהן בתור יו"ר אתה מחצין? אתה מניח תפילין ואתה מלא באמונה, אל תבייש את אומתך ואת תורתה.