רגע, איך מתחילים? אני כותב את המילים הראשונות בבמה החדשה ויודע שמתישהו, בעוד שנתיים, ארבע שנים או שש שנים, אני עוד אחזור לטור הזה כדי להסתלבט על עצמי ועל הטור הראשון שכתבתי פה. זה גם קצת מוזר. כתבתי במקור ראשון כמעט 11 שנה, והקוראים הכירו אותי כל כך טוב עד שלפעמים כשאני ואימא שלי היינו שוכחים משהו שאבא עשה פעם, היינו מתקשרים לקורא אקראי כדי לבדוק אם הוא זוכר שכתבתי על זה מתישהו.

אני בתקופה של שינויים בחיים: יש לי תוכנית חדשה בערוץ 14, 'החיים על פי זמרי', אשתי הנפלאה ד"ר שירן זמרי ואני נפרדים אחרי 17 שנים של זוגיות טובה ושלושה ילדים מדהימים, פלג העולל ואדם וגפן התאומים. בשבוע שעבר אפילו שטפתי את המאזדה שלי, מה שהוריד ממנה איזה 17 שכבות של ספק אבק ספק בוץ, ועכשיו גם עיתון החלפתי אחרי 11 שנה.

אני אוהד שרוף של מכבי חיפה

נולדתי לפני 44 שנה בבית חולים העמק עפולה, אותו בית חולים שאבי סיים בו את חייו בנסיבות טרגיות לפני שמונה שנים. אני אוהד שרוף של מכבי חיפה ואוהב רוק כבד ומוזיקה מזרחית, לא בהכרח בסדר הזה. אני חולה שלמה ארצי ואביב גפן, המאכל האהוב עלי הוא שווארמה, אני לא נוגע באבוקדו או בחלווה, ואחרי הצבא נסעתי למזרח לשמונה חודשים. שם, באיזו סמטה צדדית בווייטנאם, שמע איזה וייטנאמי שעבר יותר מדי שאני מישראל, שלף מהכיס ספר קטן על משה דיין ודפק לי הרצאה של חצי שעה עליו.

אני חולה על ישראל ומתעב תקשורת ישראלית. אני חושב שהגוף החזק ביותר במדינת ישראל הוא לא בג"ץ, לא צה"ל ולא הממשלה אלא התקשורת. כן, התקשורת. אני תמיד מספר שכשיצא לי לראיין את שלי יחימוביץ' ביום שהצטרפה לפוליטיקה, השאלה הראשונה שלי אליה הייתה: שלי, למה עברת מהתקשורת לפוליטיקה, נמאס לך להשפיע?

אני חושב שהתקשורת הישראלית פשעה שנים ושבתה עם שלם בפנטזיות מסוכנות ובקשקושי קשקושים על שלום, הסכמים והרפתקאות. אני חושב שאנחנו חיים כיום בסוג של גן עדן תקשורתי יחסי, בטח לעומת מה שהיה פה פעם, בתקופה המוזרה ההיא שידיעות אחרונות היה העיתון של המדינה ואמנון אברמוביץ' היה פרשן חדשות אובייקטיבי.

אני אחראי לארבע מערכות בחירות

אני אחראי לארבע מערכות בחירות, כי בנט פנה אליי פעם שארוץ איתו במפלגה, וסירבתי, ובסיומה של אותה מערכת היו חסרים לו 1,400 קולות שהיו מעבירים אותו את אחוז החסימה. אני מביא 1,400 קולות. אני מעריץ את הציונות הדתית וחושב שהיא המגזר החשוב ביותר במדינה. אני חרדתי מטבעי, כמו כל אשכנזי במרחב. אני חושב שפחד הוא תכונה מצוינת להצביע בגללה, ודעות של אדם הן לגמרי סיבה מצוינת להחליט אם אתה אוהב או לא אוהב את אותו אדם. אני חושב.

הייתי חבר של נפתלי בנט, ביקרתי שנים את נתניהו מימין. הצבעתי לבנט באותה מערכת בחירות שגנב בה את קולי ונתן אותו לחבר שלו מנסור. אני חושב שנתניהו הוא המתפכח הגדול ביותר של 7 באוקטובר, וכן, אני חושב ש-7 באוקטובר הוא טבח נורא, אבל באופן כללי קרה לנו נס באותו יום, ואם סינוואר החלאה היה מצליח לדחות סיפוקים, יש מצב שהייתי כותב עכשיו באיזה עלון בית כנסת של מדינה אירופית שהגעתי אליה כפליט.

חחחחח, סתם, סתם. נראה לכם שהם ייקחו מפה פליטים או שהערבים בכלל ישאירו מישהו מאיתנו בחיים? אני קורא לפלשתינים פלשתינים כי מגיעה להם הגדרה משלהם כקבוצה הנאצית ביותר בכל העולם הערבי. אני גר ברמת גן, כותב על פוליטיקה, על תקשורת ועל כמה קשה לי לשטוף את הבית עכשיו שאני גר לבד. אני יושב בשוק הכרמל עם חברים בכל שישי בצהריים, שומע זוהר ארגוב ושותה קצת ויסקי. טוב, אולי לא קצת.

עכשיו תורכם

אני כותב הרבה על אבא שלי ז"ל, שהיה אדם מדהים בעל שם מדהים, אחאב זמרי, כאילו מישהו אמר: בוא ניקח שמות של שתי דמויות בעייתיות מהתנ"ך, ופסק: זה נראה לי שם אחלה. אני אוהב שמגיבים לי על טורים, לטוב ולרע. אני אוהב אנשים שמפרגנים לי ברחוב, אני אוהב יותר אנשים שמקללים אותי ברחוב. אין תחושה טובה יותר מלדעת שהזזת למישהו את הגבינה.

זה אני, עכשיו תורכם. שכל קורא יגיד איך קוראים לו ושם של חיה במתחילה באותה אות. יופי, הכרנו. ועכשיו, כיאה לטור ראשון, התנצלות. נראה לי ששברתי שיא גינס בכך שהטור הראשון שלי בפלטפורמה חדשה כבר כולל התנצלות. ובכן, במסגרת ההתחלה שלי כאן פרסמתי ברשתות את הציוץ המעצבן הזה: "קיבלתי הצעה מעניינת, יש מצב שהעולם שלי עומד להשתנות, פרטים בהמשך".

בסך הכול ניסיתי להרים קצת לקראת הטור הראשון ב'עולם קטן', אבל איכשהו גרמתי לאלפי אנשים לחשוב שאני עומד להיות השריון הבא של נתניהו. אפילו אימא שלי התקשרה, כעסה שלא עדכנתי אותה וביקשה שאקח את תיק החקלאות, ככה יצא לי לבקר אותה בעפולה יותר.

אני לא משוריין של נתניהו, גם כי לנתניהו יש שכל

אז לא, אני לא משוריין של נתניהו, גם כי לנתניהו יש שכל, והוא יודע שכל מה שאני יכול לתרום זה פריימים שלי נרדם בוועדת הכספים, אבל גם כי אני נמצא בדיוק במקום החשוב ביותר. התקשורת. אני מרגיש חלק ממהפכה, ובכל בוקר כשאני מתעורר יש לי חיוך על הפנים למרות המינוס בבנק והכאבים בגב.

אני גדלתי בעידן שבו מה שהיה כתוב בעיתון היה קדוש, ואם מישהו אמר משהו בטלוויזיה, זה בוודאות היה נכון. 'הפטריוטים', 'פתחי וזמרי בעם', 'החיים על פי זמרי', ומהיום גם הטור הזה הם כולם מבחינתי דרך לשחרר את עם ישראל מהכבלים שנקשר אליהם שנים.
אני לא עיתונאי. לפעמים קוראים לי עיתונאי.

קודם אני אומר שלא יפה לקלל, ואחר כך עונה: אני לא עיתונאי, אני משחרר עבדים. ואם דרך הטור הזה יצא לי לשחרר עוד כמה אנשים מכבלי התודעה של התקשורת הישראלית, זה מבחינתי לגמרי לשנות את העולם, גם אם זה עולם קטן.