ישראל מקדישה לחינוך היסודי נתח גבוה יותר מהתוצר בהשוואה לממוצע במדינות ה-OECD, אבל הכסף הנוסף לא מתורגם לכיתות קטנות יותר או להישגים גבוהים יותר. כך עולה משנתון החינוך שפרסם הארגון לשנת 2026, שמצייר תמונה של מערכת שמוציאה דומה או יותר מהממוצע הבינלאומי, אך סובלת מצפיפות חריגה בכיתות ומירידה מתמשכת בהישגי התלמידים.
לפי השנתון, ההוצאה הכוללת לתלמיד בבית ספר יסודי בישראל עומדת על 13,945 דולר – כ-2% מעל ממוצע ה-OECD שעומד על 13,639 דולר. ההוצאה הממשלתית בלבד, כשמחלקים אותה במספר התלמידים והסטודנטים מהיסודי ועד להשכלה הגבוהה, מגיעה ל-10,913 דולר בישראל לעומת 13,601 דולר בממוצע הארגון.
כיתה של 27, ולפעמים 30
למרות ההוצאה הדומה, כיתה ממוצעת ביסודי בישראל מנתה ב-2024 כ-27 תלמידים, לעומת 21 בממוצע ב-OECD. בחטיבות הביניים הפער גדול עוד יותר: 30 תלמידים בכיתה בישראל לעומת 23 בממוצע בארגון. מספר התלמידים הממוצע בכיתה בחטיבת הביניים בישראל עלה מ-28 ב-2015 ל-30 ב-2024 – כלומר המגמה מחמירה ולא משתפרת.
ההשוואה לאסטוניה ממחישה את הפער: שם ההוצאה הכוללת לתלמיד ביסודי נמוכה יותר, כ-12.1 אלף דולר לעומת כ-13.9 אלף בישראל, אבל בכיתה הממוצעת לומדים רק 18 תלמידים לעומת 27 בישראל. בפיזה הגיעו 90% מבני ה-15 באסטוניה לפחות לרמת הבסיס במדעים, לעומת 60% בלבד בישראל.
נתוני השקיפות התקציבית שפרסם משרד החינוך לצד "התמונה החינוכית" לתשפ"ה מראים שגם בתוך ישראל יש פערים ניכרים בהוצאה לפי רקע חברתי-כלכלי. ביסודי עמדה העלות הממוצעת לתלמיד בחמישון החלש על 27,145 שקלים, לעומת 21,341 שקלים בחמישון החזק – פער של כ-27%. בחטיבות הביניים עמדה העלות על 29,871 שקלים בחמישון החלש, לעומת 24,325 שקלים בחמישון החזק.
ירידה חדה בפיזה
נתוני מבחני פיזה 2025, שתוצאותיהם פורסמו בספטמבר 2026, מראים ש-46% מהתלמידים בישראל היו מתחת לרמת הבסיס במתמטיקה, לעומת 35% בממוצע ה-OECD. בקריאה עמד השיעור על 41% בישראל לעומת 31% בארגון, ובמדעים על 40% לעומת 26%. רמת הבסיס במתמטיקה, להמחשה, מתארת יכולת פשוטה כמו השוואת האורך הכולל של שני מסלולים.
לפי ניתוח ראמ"ה, מאז המחזור הקודם ב-2022 ירד הציון הישראלי ב-38 נקודות בקריאה, ב-25 במתמטיקה וב-23 במדעים – ירידה חדה בכל שלושת התחומים הנבדקים.
חלק מההסבר האפשרי נמצא בכיתה עצמה: מחצית מבני ה-15 שהשתתפו בפיזה בישראל למדו בבתי ספר שמנהליהם דיווחו כי מחסור במורים פוגע בהוראה, לעומת 39% בממוצע ב-OECD. לפי ראמ"ה, ישראל דורגה שלישית בארגון בשיעור התלמידים שלמדו בבתי ספר שמנהליהם דיווחו על פגיעה בהוראה בשל חוסר התאמה של מורים לתפקיד או הכשרה בלתי מספקת.
פער גדול יותר בגיל הגן
בעוד שביסודי ישראל קרובה לממוצע ה-OECD בהוצאה, בגילאי 3 עד 5 הפער חריף בהרבה. כמעט כל הילדים בגילים האלה בישראל לומדים במסגרת חינוכית – שיעור השתתפות של 97.8%, לעומת 86% בלבד בממוצע ה-OECD. אבל ההוצאה הממשלתית לילד בגילים האלה עמדה ב-2023 על 6,434 דולר בממוצע, לעומת 10,331 דולר בממוצע בארגון – פער של כ-3,900 דולר לילד.
כשמוסיפים את כלל מקורות המימון, ההוצאה הכוללת לילד בישראל בגיל הגן עומדת על 6,950 דולר, לעומת 11,598 דולר בממוצע ה-OECD – כלומר נמוכה בכ-38% מהממוצע. לשם השוואה, ההוצאה הממשלתית לילד עמדה על כ-10.3 אלף דולר באסטוניה, כ-12.7 אלף בגרמניה וכ-15.3 אלף בפינלנד.
ההוצאה הממשלתית לילד בגיל הגן בישראל כן גדלה, בכ-30% במונחים ריאליים בין 2015 ל-2023, אך הקצב איטי יותר מהממוצע הבינלאומי – במדינות המפתח היא גדלה באותה תקופה בכ-34%.
עוד באותו נושא