שוב בחירות מגיחות לעולמה של החברה הישראלית לאחר שנים מטלטלות ומאתגרות מכל כיוון אפשרי.
כל מפלגה מתאמצת להציג את מרכולתה בפני הציבור ככזאת שתביא מזור לתחלואי המדינה ותהווה חלופה אידאלית. ראוי לציין כי מרבית הלהג הפולטי הינו ביטוי של תהודת כזב, כי המחלות החברתיות עליהן הן מצביעות בחלקן הגדול אינן קיימות כלל, אך נניח זאת לפעם אחרת.

ארבעת הממדים של החברה הישראלית

השבת נקרא את פרשת 'שופטים' העוסקת במציאות החברתית השלמה שמבטאת את ערכי היסוד והתשתית הבונים את החברה הישראלית לקראת ייעודה הנורמלי, ארבעה מימדים הם; תורה, נבואה, כהונה ומלכות ובסדר הזה מדרג אותם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בשיחותיו. הכל מתחיל באידיאל הגדול של התורה שהולכת ומתממשת במלכות ובשלטון הפוליטי, שאמון על המימוש של הערכים הגדולים לכדי מציאות של חיים ממשיים, לכדי חברת מופת במדינת ישראל המתחדשת.

המערכת המשפטית קרי מינוי הסנהדרין, נכללת כחלק אינטגרלי מקיומה של התורה בחיי החברה וכהגדרת הרמב"ם "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה… והם עמודי ההוראה ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל".

ניתן לומר כי בתקופה הזאת החברה הישראלית נתונה במתח שבין שני צירים מרכזיים: תורה = מערכת המשפט, לבין המלכות = השלטון הציבורי. בתיקון ובשינוי שני ממדים אלו נתונה עתידה של החברה כולה.

אחריות מוסרית ברגע ההצבעה

בתקופת בחירות עתידה של המדינה נתון בידינו, וכל אזרח נושא באחריות מוסרית, ציבורית וחברתית, בהצבעתו שראוי שתהא מושכלת.
בהצבעתנו ובאחריותנו, אנו מעצבים את השנים הבאות ושותפים בחזון הנביאים שניבאו על חברת מופת.

לתוכה של הזירה הפוליטית נכנסים קולות מקולות שונים, כאשר חובתנו המוסרית להטות אוזן רגישה, ביקורתית ומדויקת, מי מהם באמת מסוגל ומתכוון לקדם את ערכיה השלמים של החברה הישראלית לקראת יעודה הראוי.

בין הנבחרים המשויכים למפלגות הלאומיות שערכי התורה ביסודם או אף חלק מהם, רבים וטובים הם; אך האמנם בכוחם או ברצונם לחולל את השינוי דנן!?

ערכים מוחלטים או שימוש ציני?

בזאת יבחנו הטוענים להנהגה: בראש ובראשונה במחויבותם לערכיה של תורה, אך ככזאת שמחוברת למציאות החיים הישראליים ורואה בקידומה של מדינת ישראל על שלל מערכותיה הציבוריים כאופק ערכי וכשלב ראשוני בגאולת ישראל.

ואם ניכנס לרזולוציה דקה יותר, הרי שאחת הסוגיות הרגישות אך מתבקשות היא, עד כמה הנבחרים משקפים ערכים מוחלטים או שמא זאת רטוריקה ערכית אינסטרומנטלית נבובה בבחינת קרדום לחפור בה ובפרט פוליטיזציה של הסמכות הרבנית, כאשר הרבנים כפופים ומובלים ע"י בעלי השררה לאשר יחפצו. ובשפה פשוטה, האם הפוליטיקה מקדמת את ערכי הקודש או שמא עושה בה שימוש ציני והרבנים כעבדים נרצעים.

כיום סוגיות הליבה המאתגרות בחברה הישראלית, אינן חד ממדיות והינן סבוכות ומורכבות ונתונות בסלע מחלוקת. נציגי ציבור שיודעים את מקומם ותפקידם, וספוגי ענווה להטות אוזן וללבן נושאי ליבה עם גדולי תורה ואמונה, זאת אינדיקציה בסיסית למסוגלותם להיות שליחים נאמנים לממש את ייעודם.

אל תגידו לעתיד לבוא: החזון שנראה רחוק קרוב מתמיד

לא מספיק לבחור בשפת אנ"ש

היות ואנו מצויים בתקופה שבה גדל המתח בין לומדי התורה, מערכת המשפט וסוגיית הגיוס; תוצר של המרקם הרב גוני שבתוככי חלקי החברה ההולך ומתחדד, נדרשת מאיתנו בגרות ציבורית. אין די לבחור את מי שמדבר בשפת אנ"ש; עלינו לבחון על פי מידת היושר, האחריות, העומק והמסוגלות של המבקש את קולנו.

עלינו לשאול לא רק "מי מייצג אותי", או האם הוא 'אחד משלנו'? אלא גם "איזו חברה אני מבקש לבנות באמצעות הבחירה שלי?" ובעיקר איך אני רוצה לראות את מדינת ישראל בעוד ארבע שנים.

לתגובות והארות: [email protected]