כשעומדים בירושלים ומביטים אל מקום המקדש, אי אפשר שלא להרגיש את כובד המשקל של ההיסטוריה. ערב חורבן הבית השני, עמדו בתוך חומות העיר כ-25,000 לוחמים יהודים. הם היו גיבורים עזי נפש, חדורי אמונה, מוכנים להילחם עד טיפת דמם האחרונה כדי שרגל רומית לא תדרוך בקודש הקודשים. היה להם נשק, היה להם ביצור עוצמתי, והיו להם מאגרי מזון שהיו יכולים להספיק לשנים ארוכות של מצור.
אבל הייתה להם בעיה אחת, קטלנית ומעוורת: הם היו מפוצלים לשלוש מפקדות, שלוש תפיסות עולם ושלוש מפלגות שלא ידעו להתפשר.
מחנה אחד עמד בראשות שמעון בר גיורא: מחנה שני הונהג על ידי יוחנן מגוש חלב: והמחנה השלישי, קנאי לא פחות, בראשות אלעזר בן שמעון. כל ראש קבוצה היה משוכנע בצדקתה המוחלטת של הדרך שלו. כל מנהיג היה בטוח שרק ההנהגה שלו היא הטהורה, הנכונה והראויה להוביל את העם לרגע ההכרעה.
ומה קרה בזמן שהם נלחמו על יוקרה, על שליטה ועל דקויות אידיאולוגיות? הרומאים פשוט המתינו. בזמן שהיהודים הקיזו את דמו של אחיהם ושרפו במו ידיהם את אסמי המזון של העיר, אילני המצור של האויב כבר הלמו בחוזקה בחומות, עד להבקעתו של הבית ולחורבנו המוחלט.
אלפיים שנה עברו. חזרנו לארצנו, הריבונות היהודית קמה מעפר, ובשנה האחרונה מצאנו את עצמנו שוב בעיצומם של ימי קרב ומערכה קיומית. הלוחמים שלנו בשטח – בסדיר ובמילואים – הוכיחו שהם למדו את הלקח. הם מפגינים גבורה עילאית, רעות וקונצנזוס מוחלט על מטרת הניצחון. הם נלחמו ונלחמים יחד שכם אל שכם, בלי לבדוק מה כל אחד שם בקלפי ובלי להתפצל לתתי-מחנות.
אך כשמביטים מנתיבי הקרב אל הזירה הציבורית והפוליטית, נדמה שיש מי שעדיין מסרבים ללמוד את הלקח ההיסטורי.
אנו עומדים כעת בצומת הכרעה גורלי לעתיד המדינה. האתגרים הביטחוניים, הלחצים הבינלאומיים והמערכה על עיצוב היום שאחרי, אינם מאפשרים לנו את הפריבילגיה של משחקי אגו, פלגנות או טהרנות אידיאולוגית. ניהול מפוצל וכושל של המערכה הציבורית כעת עלול להוביל אותנו לאסון מדיני – לרבות הסכנה הממשית של הקמת מדינה פלסטינית בלב מולדתנו, ואיבוד כל ההישגים שנקנו בדם מיטב בנינו ובנותינו.
הגיע הזמן להתפכח. הציבור הלאומי לא יסלח למי שיעדיף את שלמות הרשימה הקטנה שלו על פני שלמות העם והניצחון במערכה. אסור לנו לתת לרסיסי מפלגות ולפילוגים פנימיים לשרוף שוב את האסמים המדיניים והביטחוניים שלנו.
אנו זקוקים כעת – יותר מתמיד – לחזית לאומית אחת, מאוחדת ורחבה. מסגרת גדולה וחזקה שחרוטה על דגלה שורה של עקרונות ברורים ושאינם משתמעים לשני פנים: הכרעה והבסת האויב בשדה הקרב, תפיסת שטח, ועמידה בלתי מתפשרת על ביטחון ישראל.
רק באמצעות איחוד כוחות אמיתי, רחב ועוצמתי, נוכל לנצח במלחמה הזאת עד תום ולהבטיח שהישגי הקרב לא יורדו לטמיון. הלוחמים שלנו כבר הוכיחו שאפשר לנצח ביחד בשדה הקרב; עכשיו חובתנו לעשות זאת גם בבית.