פרשת האזינו סוקרת עליות ומורדות,

השגחה אלוקית צמודה על עם ישראל,

עליות אדירות והצלחות,

וגם אסונות וקשיים שיקרו אם נרשיע.

ככה אנחנו: עולים עד כוכבים או יורדים עד עפר,

מחוברים לזהותנו ונמצאים בגובה אחר לגמרי משל האנושות,

או מנסים להיות מדינה ככל המדינות ונופלים לתחתית שרק ה' יכול לשמור אותנו בה.

ובתוך כל זה מתחבאת פנינה:

"מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה",

ואור החיים הקדוש מסביר שזה מצב של שפלות נוראה של עם ישראל.

כל כך נוראה שהדבר שבו הומשלנו בשיא תפארתנו – "גפן ממצרים תסיע",

הפך להיות בבחינת 'זה לעומת זה עשה האלוקים' לגפן סדום.

אבל, מדגיש אור החיים הקדוש,

כשאנחנו בטוב – אנחנו הגפן.

וכשאנחנו ברע – אנחנו לא הגפן הרעה, אלא רק 'מגפן'.

"לפי שאינם אלא אוחזים בה, ואין כל ענפם ממנה".

הטוב הוא אנחנו, מגלה את עצמותנו.

הרע הוא רק זיוף, אחיזת עיניים ותרמית.

גם כשהוא בנו ואנחנו בו, גם כשהוא מפיל אותנו למעמקי שאול.

לכן אנחנו יכולים ברגע אחד להתוודות,

להיזכר,

להתנקות.

לזרוק את כל ה'מגפן סדום' אל ראש השעיר החי,

להצהיר קבל עם ועולם שהרע זה לא אנחנו.

הרע זה הוא, השעיר, עשיו, אומות העולם, אירופה והנצרות.

ואנחנו טוב גמור,

נקיים וזכים,

ונכתבים לשנה טובה לתיקון עולם במלכות שדי.

שבת שלום!