הממשלה ה-37 היא ממשלת הליכוד הראשונה מאז 1977 שסירבה למלא את תפקיד חותמת הגומי על מינויים שייעדה לה הפקידות הלא נבחרת שלה. כיוון שהתעקשה לממש את סמכות המינויים המוקנית לה בחוק, היא גם הראשונה שהצליחה למנות ראש שב"כ, ראש מוסד ונציב שירות מדינה שאינם נאמנים אידאולוגית למפא"י או לממשיכי דרכה ואינם משועבדים לקונספציה של הפקעת השליטה מידי הציבור באמצעות שיתוק נבחריו.
הייתם חושבים שדרך החתחתים הארוכה למשילות בפועל לכל הפחות תפקח את עיניה של הממשלה להיזהר מקידום החלטות שיערימו קשיים נוספים על שליטה דמוקרטית אפקטיבית? מסתבר שהכרה בשלטון הפקידים אינה מבטיחה שחרור ממנטליות השעבוד לגחמותיהם.
זו יחידה לטיפול בבעיה שמעולם לא הוכח קיומה
אין דרך אחרת להסביר איך כבר כמה חודשים, למרות כל האזהרות שקיבלה בנושא, ממשלת ימין "על מלא מלא" מקדמת החלטה להרחיב את סמכויות היחידה למניעת גזענות נגד יוצאי אתיופיה, המיותרת (היחידה, לא מניעת הגזענות) והמסוכנת שלנו.
מיותרת, כי זו יחידה לטיפול בבעיה שמעולם לא הוכח קיומה. הצוות הבין-משרדי שהוקם כדי לבחון את הסוגיה בעקבות הפגנות אלימות כתב בדו"ח של 135 עמודים שהוא מתקשה לאפיין את הבעיה או לאתר נתונים רלוונטיים.
זה אגב לא הפריע לצוות להמליץ על הקמת יחידה ממשלתית לטיפול בבעיה שלא מצא עדויות לקיומה. הם גם המליצו לעודד תלונות ולתעד אותן כדי להקל עליהם למצוא את הבעיות. מיותרת, גם כי כבר יש לנו גורם שתפקידו לטפל בבעיות כאלו. נציבות שירות המדינה. אין ליחידת המשמעת של הנציבות שום צורך בהמלצות אם וכיצד לעשות את עבודתה, בדיוק כמו שהמשטרה אינה זקוקה להנחיות פרקליטות אם לפתוח בחקירה או לא לפתוח בחקירה.
הנציבות היא הגורם המקצועי בעל התמונה הרחבה בכל הנוגע לאינטרסים והצרכים של שירות המדינה. נציב שירות המדינה מופקד על האיזון המורכב בין צורכי המערכת. יחידה נוספת בעלת עניין יחיד יכולה רק להפריע לתהליך הזה. קשה לראות את ההיגיון בכך שממשלה שנלחמה למנות את נציב שירות המדינה שלה בעצמה תעביר עכשיו את סמכויותיו לידי פקידים שלא מינתה, במתן עדיפות לאג'נדה פוליטית שאיננה מייצגת.
מחפשים גזענות מתחת לשטיח
ומסוכנת – כי היא מאפשרת שליטה של פקידות לא-נבחרת בכוחות הרשות המבצעת, על סמך מדדים סובייקטיביים מונעי אידאולוגיה. כי היא אמצעי ליועצים ולשומרי סף בעיני עצמם למסגר העדפה אידאולוגית אישית שלהם באצטלה של מקצועיות והגינות אף שאיננה אף אחת משתיהן. כי זה כלי של דיפ-סטייט. בדיוק כמו זו שהממשלה מתלוננת שמפריעה לה לעבוד.
לא קשה לראות במקרה שלנו את ההשתלטות העוינת של הפקידות על סמכויות. היחידה הוקמה לטפל בגזענות ספציפית, נגד יוצאי אתיופיה. למרות זאת כבר שנים היא מטפלת בסוגים אחרים של גזענות, שלא ברור מי אמר לה לטפל בהם ולמה או אם הם בכלל גזענות.
הממשלה, שאימצה חלק מהמלצות דו"ח הצוות למניעת גזענות, לא אימצה את ההמלצה למנות קומיסרי גזענות בכל משרד, אבל איכשהו, בלי הסמכה או סמכות, הם מונו. אחרי שגילה שעיגון סמכויות משטור המחשבות בחוק אורך זמן, ב-2026 שוקד משרד המשפטים על תיקון של החלטת הממשלה מ-2016 למטרה זו. תיקון, לא החלטה חדשה.
החלטות ממשלה הן לא רק תהליך מהיר יותר. הן גם מתועדות בצורה פחות מסודרת. לכן לא יהיה תיעוד לכך שהפקידות יישמה את "החלטת הממשלה" כמעט עשור לפני שאושרה. הממשלה, שהיה עדיף שתדחה על הסף את ההחלטה, מנסה לרצות את פקידיה ולקדם החלטה מרוככת, כזו שלשונה לא באמת משנה הרבה, וכולנו נרגיש מוסריים יותר. טחו עיניה מראות כמה מעט היא צריכה לתת מרצון כדי שהפקידות תוכל לקחת את השאר בכוח.
מי בכלל קורא נהלים של נציבות שירות המדינה? אפילו לא הנציב שחתום עליהם
המשפטנים אינם צריכים נוסח ספציפי. הם צריכים חרך קטן, שינוי של מילים אחדות, שילבין את משטרת המחשבות שנבנתה בשירות המדינה שלא כחוק ותאפשר לפקידות להפקיע את כבשת הרש של סמכויות המינויים והניהול של נבחרי הציבור. בלהיטותם חשפו הפקידים את "היד" שלהם. בתחילת יוני פרסמה נציבות שירות המדינה נוהל טיפול בתלונות על רקע גזעני, שנסמך כולו על תיקון שעדיין לא אושר בהחלטת הממשלה. הנוסח חושף את כל הזוויות והקוצים שהוסרו בזהירות מההחלטה שהממשלה קוראת.
באמת, מי בכלל קורא נהלים של נציבות שירות המדינה? למרבה הצער, אפילו לא הנציב שחתום עליהם. הנוהל, שמפשיט את נציב שירות המשינה מסמכויותיו רק חודש אחרי שקיבל אותן, פורסם לכאורה בחתימתו, אבל ברור לכל מי שעיניו בראשו שעבודת המטה שהובילה אליו החלה זמן רב לפני כניסתו לתפקיד, וממש לא ברור אם מפרסם הנוהל טרח לבקש את חתימתו של הנציב לפני שהצהיר על קיומה. גם כאן ייתכן כי מדובר בניסיון לקבור את המהלך בשטף של ביורוקרטיה משמימה.
בלי רשות ובלי דמוקרטיה היחידה למניעת גזענות מנכסת לעצמה סמכויות ומדווחת במסירות על הטיפול שלה בתלונות כדי להצדיק את קיומה. הטיפול שהיא מציעה הוא שינוי מונע פוליטית של סדר העדיפויות הלאומי. היא פשוט אינה מודה בזה אלא משתמשת בכלים שפוגעים ביעילות המערכת כולה: התקרבנות, השתקה וזריית מדנים.
כל מי שנדרש לקבל שירות מהמדינה חש את הבעיות האמיתיות על בשרו
בארצות הברית קוראים לקונספט הזה DEI – גיוון, שוויוניות והכללה. במילים אחרות, מחלק המוסרנות הגזענית והאפליה המקלקלת במכוון. מחלקות ה-DEI האמריקניות הרסו את המקצועיות של כל ארגון שחדרו אליו וזרו בו אפליה, פילוג וחוסר אחריות אישית קיצוני. זו הסיבה שהנשיא טראמפ ראה לנכון לאסור את המשך פעולתן ומימונן מכספי ציבור בארצות הברית. זו גם הסיבה לתמיהה ולכעס על החלטה של ממשלת ישראל להרחיב את היחידה במקום לסגור אותה לחלוטין.
אפילו אם היו בנמצא ראיות לכך שגזענות היא בעיה מערכתית בשירות המדינה ולא רק כמה אירועים הזקוקים לטיפול משמעתי, זה איננו האתגר היחיד או אפילו העיקרי של שירות המדינה. כל מי שנדרש לקבל שירות מהמדינה מתישהו בשנים האחרונות חש את הבעיות האמיתיות על בשרו, זמנו ועצביו.
שירות המדינה הישראלי עמוס עד כדי חוסר יכולת לתפקד בדרישות לייצוג הולם ולניטרליות ביורוקרטית מדומה, דרישות שתרומתן לתפקוד המדינה מעולם לא הוצדק או הוכח אמפירית. דרישות שבעטיין תהליך האיוש בשירות המדינה ארוך עד זרא. פעמים רבות המדינה נאלצת להסתפק במועמדים טובים פחות, במי שלא מצאו חלופה בשוק הפרטי בזמן ההמתנה החריג.
בלי עיגון אובייקטיבי למציאות, על סמך תחושות ורגשות
לפעמים האיוש פשוט בלתי אפשרי. בלי אנשים הממשלה אינה יכולה להוציא לפועל שום מדיניות. אפילו לא ייצוג הולם. משרד המשפטים מבקש מהממשלה להקים צוות בין-משרדי בדרג מנכ"לים, להזריק סמכויות אכיפה נציבותיות ליחידת-על כלל-ארצית פוליטית במשרד המשפטים ולהרחיב את הסמכות לחול על תאגידים ציבוריים ורשויות מקומיות.
הוא מגדיר גזענות פגיעה בכבוד. זאת אומרת, בלי עיגון אובייקטיבי למציאות, על סמך תחושות ורגשות של בעלי העניין. תחושות ורגשות לא-מקצועיים, יש לציין, וטוב יעשה שירות המדינה אם יעודד את עובדיו להתנהג במקצועיות ולא להפוך אותם לבעיה של כולנו. זה איננו מתכון לטיפול בגזענות, אלו כלים להוציא לפועל סזון של השתקה ופיטורין של בעלי דעות שונות מאלו המקובלות על הפקידות הלא-נבחרת. חתרנות – אבל ממוסדת ובתמיכת הממשלה.
שירות המדינה נועד לאפשר מימוש של מדיניות הממשלה. הפיכתו לתוכנית לאומית למיגור גזענות מהסוג התחושתי, הסובייקטיבי, הפוליטי, היא התערבות חסרת הצדקה בסדר העדיפויות הלאומי והפקעת השליטה מידי הציבור כדי לקדם אג'נדה פוליטית שלא בחר בה, זאת אומרת באופן לא דמוקרטי בעליל.
חברת הכנסת התעקשה שאנחנו חייבים להשלים את הטיפול בבעיה שטענה שאיננה קיימת
אנקדוטה לסיום, כדי להבהיר כמה עמוק אנחנו במחילת הארנב. ב-2020 ניסה משרד המשפטים לקדם חוק שיעניק לו סמכות לקנוס בגין הפרות של תורת הגזענות שלו. בדיון על כך בוועדת הרווחה של הכנסת חזרה והבהירה חברת הכנסת מיכל וונש (כחול לבן) שאין בישראל בעיית גזענות.
לכן, טענה חברת כנסת במדינת ישראל, חשוב להשלים את הטיפול בבעיית הגזענות שלנו. זו אינה טעות דפוס. חברת הכנסת התעקשה שאנחנו חייבים להשלים את הטיפול בבעיה שטענה שאיננה קיימת. אומרים שהפרוטוקול סובל הכול, אבל לפעמים אני תוהה אם התעללות מהסוג הזה שהוא סופג אינה מפירה אמנה בין-לאומית או שתיים.
נסכם ברשותכם, בחזרה לתורת ההיגיון, שאם אין בעיה, אין צורך בטיפול או ביחידה לטיפול. אם בחלוף עשור של מיגור הגזענות על ידי היחידה, הגזענות עדיין קיימת בשירות המדינה, אין ספק שהיא חסרת תועלת ומיותרת. אפשר בבקשה לסגור אותה בהבטחה שנבחן אמצעים אמיתיים למיגור הגזענות אם וכאשר יימצאו עדויות לקיומה, ולחזור להתנהג כמו מדינה דמוקרטית?