הסכם המרתף שנחתם לאחרונה בין מדינת ישראל לממשלת לבנון מתקבל במערכת המדינית ובחלקים מהציבור כאנחת רווחה. אולם, מאחורי הניסוחים הדיפלומטיים המהודרים מסתתרת קונספציה ישנה ומסוכנת, המבקשת להישען על "צבא לבנון" כגורם המייצב והאחראי על ביטחון דרום לבנון. מי שמפתח ציפיות כי הכוח הלבנוני הרשמי ימנע את התעצמותו המחודשת של חיזבאללה, אינו אלא טועה ומטעה. במציאות המזרח-תיכונית, צבא לבנון אינו חלק מהפתרון – הוא חלק מהותי מהבעיה.

הסימביוזה המוחלטת בין צבא לבנון לארגון הטרור שיעי אינה תיאוריה מחקרית בלבד; היא עובדה בשטח שכל לוחם ומפקד שפעל בגזרה הצפונית מכיר מקרוב. עוד בשנת 2014, במהלך פעילות מבצעית על הגדר, נתקלו כוחותינו במחבל חיזבאללה חמוש, שהגיע לתצפת על צה"ל כשהוא מלווה ומאובטח באופן רשמי על ידי חיילי צבא לבנון. אותו מחבל לא היסס להצהיר בפנינו בגלוי על השתייכותו הארגונית, ואף פירט את החזון שיצא לפועל עשור מאוחר יותר: היום שבו כוחותיו יפלשו לגליל.

עשר השנים שחלפו מאז רק העמיקו את האחיזה של חיזבאללה במנגנוני המדינה הרשמיים. באוקטובר 2024, במהלך הלחימה במילואים, השמדנו עמדה של צבא לבנון בגובה שבע קומות שחלשה על עמק החולה. רשמית, היה זה מוצב של צבא ריבוני; בפועל, המבנה שימש כמרכז מודיעין, הכוונה וטיווח של טילי נ"ט וארטילריה של חיזבאללה לעבר יישובי הצפון והחקלאים באזור.

הצבא הרשמי בשירות חיזבאללה

השחיתות המערכתית הזו מגיעה עד לדרגים הגבוהים ביותר בביירות. חשיפת המודיעין מינואר 2025 בנוגע לתת-אלוף סוהיל ע'רב, ראש המודיעין הצבאי בדרום לבנון, ממחישה זאת היטב. ע'רב לא רק הדליף לחיזבאללה מידע מוקדם על כוונות פשיטה של הצבא הלבנוני, אלא פעל אקטיבית לשילוב קצינים נאמנים לארגון הטרור בעמדות מפתח מערכתיות.

מחקרים מקיפים, ובהם של מכון "עלמא", מצביעים על כך שכמחצית מחיילי צבא לבנון הם שיעים. רובם פועלים בשיתוף פעולה הדוק ומובנה עם חיזבאללה במערכי המודיעין, הלוגיסטיקה והלחימה. במשך שנים, חיזבאללה חדר לשורות הצבא, קנה קצינים בכירים והפך את המערכת המדינתית לזרוע ביצועית נוספת של הפרויקט האיראני. המדים שונים, אך המטרה נותרה זהה: הכשרת הקרקע לפלישה עתידית.

במצב דברים זה, כל החלטה מדינית המעניקה לצבא לבנון סמכויות שליטה או אכיפה בשטח שמדרום לליטני, היא הזמנה ישירה ל-7 באוקטובר הבא, הפעם בחזית הצפונית. ההיסטוריה הוכיחה פעם אחר פעם שכוחות בינלאומיים או הסכמים על הנייר אינם מסוגלים לבלום אידיאולוגיה רצחנית. הגורם היחיד שיכול וצריך להגן על אזרחי ישראל הוא צבא הגנה לישראל, והדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות שליטה ובקרת שטח.

התוכנית לשמירה על הצפון

כדי להבטיח שקט ארוך טווח ושגשוג מחודש לגליל, על מדינת ישראל ליישם תפיסה ביטחונית חדשה ולא מתפשרת, המבוססת על שלושה נדבכים:

1. יצירת מרחב חיץ סטרילי:  הרחקת כל האוכלוסייה הלבנונית מגבול ישראל ועד לקו הליטני. בשטח זה לא תותר נוכחות של אף גורם – ללא קשר לשיוכו העדתי או למדים שהוא לובש.
2. הקמת מכשול הנדסי מסיבי: יצירת קו הגנה קבוע בקצה הצפוני של מרחב החיץ, הכולל תעלות, חיישנים מתקדמים, מוצבים מבוצרים ושדות מוקשים.
3. מדיניות סיכול מיידית:  קביעת הוראות פתיחה באש חדות וברורות, לפיהן כל ניסיון חצייה של קו המכשול דרומה ייתקל בתגובה קטלנית מיידית.

חלון ההזדמנויות האסטרטגי ליצירת שינוי ארכיטקטוני בגבול הצפון הולך ונסגר. דחיית ההחלטות האמיצות להיום פירושה תשלום בחיי אדם מחר. הגיע הזמן לנתק את הכבלים הרעיוניים של העבר, להפסיק להישען על משענת הקנה הרצוץ של צבא לבנון, ולהורות לצה"ל לעצב את מרחב החיץ שיבטיח את ביטחון הגבול הצפוני למאה השנים הבאות.

אם לא נכבוש עד הליטני עכשיו – בשנת 2035 תהיה שואה בצפון