שנתיים וחצי של לחימה חלפו מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל, ואנחנו ניצבים שוב על פי התהום של האיום – או בפתחה של הזדמנות היסטורית. מלחמת לבנון השלישית היא כבר לא שאלה של "אם", אלא של "איך" ו"מתי". אבל לפני שאנחנו דוהרים קדימה, כדאי להביט למציאות בעיניים: המזרח התיכון השתנה, והקונספציות הישנות שהחלו וקרסו בעוטף עזה אך עדיין מנשבות במסדרונות המטה הכללי.
צריך לומר זאת ביושר: חמאס הוכיח לעולם כולו שפלישה קרקעית, כיבוש שטח וטבח המוני הם לא תרחיש בלהות רחוק – הם תוכנית עבודה ישימה. כל ארגון טרור באזור, מחיזבאללה ועד המיליציות בסוריה, למד את השיעור. הם ראו שג'יפים וטנדרים יכולים להכריע קווי הגנה סטטיים. אם חיזבאללה, עם כוח רדואן המאומן והמצויד שלו, היה פורץ במקביל לחמאס ב-7 באוקטובר – לא היינו מדברים על אסון, היינו מדברים על שואה בקריית שמונה, בנהריה ובחיפה. רק ה"אגו" של סינוואר מנע אז את חורבן הצפון.
ההחמצה של 2024
באוקטובר 2024, אחרי מכת הביפרים וחיסול נסראללה, עמדנו בנקודת הכרעה. הייתי שם, יחד עם אלפי לוחמי מילואים. ראינו את חיזבאללה במנוסה, ראינו את הפאניקה בעיניים שלהם. אבל במקום לרדוף עד חורמה ולשנות את המציאות, מדינת ישראל בחרה שוב בנתיב המוכר וההרסני: כיבוש חלקי של "קו הכפרים הראשון" ונסיגה תחת הסכם מביש.
ההסכם הזה לא הביא שקט – אלא הוא קנה לחיזבאללה זמן. זמן להתארגן, לגייס, להתחמש ולהתכונן למערכה הבאה. אם לא נפעל עכשיו, אנחנו מבטיחים לעצמנו את ה-7 באוקטובר של שנת 2035. אך הפעם, הם לא יפספסו את ההזדמנות להרס הרבה יותר גדול.
לגדוע את זרועות התמנון
כרגע נפתח חלון הזדמנויות חד-פעמי. איראן, "האמא" של ציר הרשע, חבולה ומתעסקת בהישרדותה. זה הזמן להכות בזרועות הפרוקסי שלה ולשנות את המפה. לא עוד "סבב", לא עוד "הרתעה" שתתפוגג תוך שנתיים.
הפתרון היחיד הוא כיבוש שטח. מדינת ישראל חייבת להפסיק לפחד מהמילה הזו. עלינו להניע חמש אוגדות מתמרנות, לכבוש את דרום לבנון עד הליטני, ואולי אף עד האוולי, ולייצר מרחב חיץ סטרילי. משהו שלא עשינו מאז מלחמת ששת הימים.
ממשלת ישראל חייבת לאזור אומץ. יש לנו צבא יבשה ומילואים נחוש, יש לנו חיל אוויר עוצמתי, ויש לנו צדקת דרך. עלינו לייצב מרחב חיץ סטרילי עם מכשול כבד על גבול הליטני – הגבול הטבעי של ארץ ישראל
המהלך הזה הוא לא רק צבאי, הוא חברתי ופוליטי:
- פירוק בסיס הטרור השיעי: הכפרים בדרום לבנון הפכו לבסיסי טרור בחסות אזרחית. עלינו להפוך את הקהילה התומכת הזו לפליטים, ובכך לרסק את הגב הלוגיסטי והחברתי של חיזבאללה.
- שחרור לבנון: כתישת חיזבאללה תאפשר לכוחות הסונים והנוצרים לקחת אחריות על מדינתם ולהשתחרר מהסרטן האיראני.
- ביטחון אמיתי לצפון: רק קו גבול טבעי ושליטה בשטח יסירו את איום טילי הנ"ט והפלישה הקרקעית מעל תושבי הגליל והמרכז.
ההיסטוריה לא תסלח למהססים
חוסר תקיפה כעת הוא פשע שהעם היהודי לא יוכל לסלוח עליו. אנחנו לא יכולים להפקיר את ילדינו למפלצת שתשתקם מעבר לגדר מכספי סמים וטרור עולמי.
ממשלת ישראל חייבת לאזור אומץ. יש לנו צבא יבשה ומילואים נחוש, יש לנו חיל אוויר עוצמתי, ויש לנו צדקת דרך. עלינו לייצב מרחב חיץ סטרילי עם מכשול כבד על גבול הליטני – הגבול הטבעי של ארץ ישראל.
מי שיפספס את ההזדמנות הזו בשם "הסדרים מדיניים" חלולים, ההיסטוריה תרדוף אותו. הניצחון מחייב שטח, והשטח מחכה להכרעה.