זה שנים רבות שהמילה שמאל כבר אינה פופולרית כל כך בישראל. היא אינה מביאה די קולות לקלפי ואינה מנצחת בבחירות. אבל כמובן, לא זה מה שיגרום לשמאל לוותר. היום הפכו את המילה ימין למותג על המדף שזמין לכול. גם לשמאל. ומעתה אל תגידו שמאל, אמרו ימין ערכי, ימין ממלכתי, ימין פרגמטי, ימין רך, ימין-מרכז וימין אמיתי.
מהו באמת ימין? תומס סואל ב'עימות בין השקפות' ויובל לוין ב'הפולמוס הגדול' עסקו בהרחבה בשורשים וביסודות של ימין ושמאל בצורת החשיבה האנושית בכלל ובצורת החשיבה המערבית בפרט בעידן המודרני. יש למושגים האלה כמה ממדים ורבדים – חברתיים, כלכליים, פסיכולוגיים ואפילו מטפיזיים – המתנקזים כולם לעמדות הפוליטיות של ימין ושמאל. מומלץ מאוד לקרוא לפחות שני ספרים אלה כדי לקבל רקע בסיסי על מאבק הרעיונות הגדול של העידן המודרני במערב.
על רגל אחת אפשר לומר שהעידן המודרני הביא איתו פיצול עקרוני ויסודי. בשמאל היה מי שראה בעולם החדש הזדמנות להפוך את הפרט האוטונומי לתחליף שאמור למחוק, לייתר ולכל הפחות להנדס מחדש את השורשים, את המסורות ואת הנורמות של החברה האנושית. ובימין היה מי שלמרות כל מעוף הקדמה ראה בשורשים, בזהויות, במסורות ובנורמות עוגנים חשובים ששומרים על זהותנו ואף על שפיותנו.
נדגיש: עמדה ניצית מבחינה ביטחונית איננה בהכרח ימין. היא עשויה באותה מידה להיות רק שלב בדרך למימוש התפיסה שבה צרכים כלכליים וטשטוש זהויות יפתרו את כל הבעיות.
הלאום והמשפחה היו לעוגנים המרכזיים ביותר
כפי שהתפתחו הדברים, הדת, הלאום והמשפחה היו לעוגנים המרכזיים ביותר שעליהם נלחם הימין ודרכם הבין את העולם. עוגנים אלה אפשרו לסמכויות המשפחה, למוסדות הקהילה, לקשרי הנאמנות הלאומית, לשייכות הדתית ולנורמות שהם יצרו להיות חזקים דיים בניהול החברה ללא צורך בהתערבות אגרסיבית של הנדסת אנוש ובהתערבות אובססיבית של פקידות המדינה המודרנית וניסיונותיה להנדס את החברה כמו מכונה משומנת של קדמה רציונלית.
עוגנים אלה אפשרו לנשום עמוק ולהחזיק סדר עולמי של עולם לא-מושלם, שהצמיחה וההתקדמות מתרחשות בו בתוך מרחב של אינטרסים ומלחמות, בלי הכרח לנסות להנדס אותו לאוטופיה של צרכנים מטושטשי זהות של זכויות הפרט ושוויון שלא ייגמר לעולם.
הניסיון הנועז הזה – לתמצת סוגיה מסועפת ולהסבירה על רגל אחת – הוא דווקא החלק המרכזי פחות במאמר.
כי כשעוסקים באקטואליה, ולא רק בהגות, אנחנו צריכים להיות ממוקדים הרבה יותר: מה חזית המאבק של הימין והשמאל בעת הזו? היכן נקודות ההתנגשות המכריעות? וזה כבר עשוי להשתנות מתקופה לתקופה ולעיתים אף משנה לשנה. ופה מונחת אבן הנגף, זה הפתח לתעתוע.
תפיסות ימין: המאבק בתוך המוסדות
כשעוקבים אחרי האקטואליה של מאבקי ימין–שמאל בשלושים השנים האחרונות – בארץ, ובמידה רבה גם בעולם – עמדות שמאל קיצוניות התבצרו יותר ויותר ברשות השלטונית השופטת ובשלוחותיה בפקידות הציבורית בתחומים כמו משפט, ביטחון, קרקעות, התיישבות, אכיפת החוק ועוד.
עמדות הדוגלות בתפיסות קצה של זכויות מיעוטים תחת ביטחון לאומי, תפיסות גלובליסטיות תחת ריבונות לאומית, הפרדת היהדות מהמדינה ופירוק ערכי המשפחה המסורתית, מיוצגות ביתר שאת ובקיצוניות יוצאת דופן במוקדי השלטון והכוח החדשים האלה, הפועלים ללא סמכות ובבריונות כדי לקדם עמדות שמאל.
לכן בעת הזו, בהתאם להתפתחות שלעיל, הפך מוקד המאבק בין ימין לשמאל למאבק מוסדי בין שלטון העם דרך נבחריו בכנסת ובין שלטון השופטים, המשפטנים והפקידים בשירות הציבורי. זה מתבטא במאבק על מינוי בכירים, על החלטות ממשלה, על חוקים ותקנות ובמאבק כללי על עיצוב הזירה הציבורית בתחומי הגירה, התיישבות, ביטחון, יהדות, משפחה ותחומים נוספים.
נחדד את העיפרון עוד קצת: הגיבוי להשבת הסמכויות השלטוניות לידי העם ונציגיו, לצד היותו המעשה ההגון לעשותו בלי קשר לדעה פוליטית, היה למוקד המאבק של הימין היום. רק משם יהיה אפשר לקדם את תפיסת העולם החיונית כל כך לזהותם של האדם ושל ישראל.
מותגים של ימין
כשמתעלמים מהאקטואליה המסועפת, קל לאחוז ברכיב אחד תאורטי של ימין ולהשתמש בו כדי לאמץ את המותג ימין, ובה בעת לגבות עמדות שמאל במוקדים הקריטיים. קל למשל לומר משפט כמו "אני בעד חיזוק ההתיישבות" ולמלא פיך מים לנוכח הבריונות המשפטית המסרסת אותה.
בעת הזו אין גיבוי חזק יותר לעמדות שמאל משתיקה כלפי בריונות של מוסדות לא-נבחרים המקדמים מדיניות שמאל קיצוני. קל מאוד לזהות איש שמאל בהתאם לשתיקה רועמת זו, החזקה יותר משאר הסיסמאות שיאמץ כדי לזכות במותג ימין. אגב, פעמים רבות הם קוראים לעצמם ימין ערכי או ימין ממלכתי. זו המשמעות.
עוד סוג של תעתועי ימין מתבטא באמצעות נפנוף בערך האחדות. "אנחנו ימין, אבל צריך אחדות", זה המוטו של קבוצה לא-מבוטלת הטוענת לזהות ימנית אך פוסעת על בהונותיה כדי שלא להכעיס את זקני קפלן. הם מוכנים לעשות הכול בשביל זה: לשנוא חרדים, לבוז לבצלאל סמוטריץ' (כי אחדות עושים רק עם השמאל), ליישר קו עם עמדות שמאל לכל דבר ועניין ולאבד לגמרי את עמוד השדרה הערכי. התירוץ הוא האחדות; הסיבה האמיתית היא עבדות חברתית לשמאל.
מתעתעי ימין הוא הקוראים לעצמם הימין האמיתי או הימין שמימין לימין
הסוג האחרון של מתעתעי ימין הוא הקוראים לעצמם הימין האמיתי או הימין שמימין לימין. מדובר באנשים המבקרים תדיר את הימין על שהוא לא מספיק ימין, אך אין ביכולתם להציע יישום ריאלי למימוש עמדתם. התפקיד שלהם הוא לפורר את האמון בימין ולייאש את הציבור, ולכן מצטרפים אליהם כל הקמפיינים של השמאל, שישמחו תמיד להשתמש בטיעונים הימניים ביותר כדי לפורר את האמון בימין.
הם יצעקו "הרפורמה נכשלה", "חמאס עדיין קיים", "אין משילות בנגב" וכדומה; ידרשו תמיד את מימוש היעד המושלם וילינו על שטרם הגענו אליו. קולות אלה יקבלו תמיד הדהוד חזק מאוד בקמפיינים של השמאל. כדי להפיל את הימין יהיה השמאל מוכן להדהד גם את הימין הקיצוני.
יש מקום רב להאריך עוד. עיקר הדבר הוא להעמיק ברעיונות, ועם זאת לשמור על צלילות בתוך האקטואליה המסועפת והמתעתעת של מותגי ימין. בתודעה צלולה גם נצליח.