ביום שלישי האחרון הגעתי למשכן הכנסת כדי להשתתף בדיון של ועדת הכלכלה. הדיון עסק בהצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ משכנתאות. כמי שמבלה שעות ארוכות במסדרונות השלטון במסגרת מאמצי האקטיביזם הציבורי של פרויקט 'על המשמעות', אני מורגל במחזות אבסורדיים הממחישים את קריסת הדמוקרטיה הייצוגית. הדיון הזה, עם זאת, סיפק תצוגת תכלית מושלמת של פוליטיקאים ופקידים שיחד עם קבוצת אינטרס פועלים נגדנו.
התמונה באולם הוועדה הייתה קריקטורה של משילות. מול שולחן ארוך עמוס בפקידי משרד האוצר, פקידי משרד המשפטים, יועצים משפטיים ולוביסטים מסחריים ששכרו קבוצת האינטרס, ישב חבר כנסת אחד ויחיד: יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת יעקב אשר מיהדות התורה. הוא אשר ניהל את הדיון, שאל את השאלות והחזיק בזכות ההצבעה הבלעדית בחדר. שאר נבחרי הציבור, אלו שאמורים לשמור על האינטרס של האזרח הקטן, פשוט נעדרו (אף שסיפרתי להם על הזוועה בזמן אמת, אבל היו להם עיסוקים חשובים יותר).
אבל המחריד ביותר בדיון לא היה היעדרות הח"כים אלא המקהלה האחידה והמתואמת להפליא של כל הנוכחים בחדר. פקידי הממשלה, נציגי איגודים מקצועיים, ובאופן מקומם במיוחד נציגת ארגון לובי 99, עורכת הדין ורואת החשבון אלה תמיר שלמה. ארגון זה מתיימר לשאת את דגל המאבק למען הציבור הרחב ולייצג את האינטרס הצרכני, אך הוא בחר להתייצב בחזית אחת עם מקימי הגילדות. עו"ד-דו"ח תמיר שלמה בירכה בקול צלול ובצורה מובהקת על הטלת רגולציה חדשה, הכוללת סעיף פלילי ונוקשה על הציבור. מלבד היוזמה שאנו מובילים להגנה על השוק החופשי, שום גורם בחדר לא קם להילחם נגד הצעת החוק הפופוליסטית הזו, אשר יוצרת מונופול דורסני שיעלה הון עתק לזוגות צעירים.
קבוצות הלחץ משתלטות
כדי להבין את גודל הביזיון חובה עלינו לצלול אל סעיפי החוק ואל התאוריה הכלכלית המסבירה אותו. על פי דברי ההסבר של הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ משכנתאות, תכלית החקיקה היא להסדיר שוק פרוץ. כלומר, משכנתה היא העסקה הפיננסית הגדולה בחייו של אזרח, והמחוקק מבקש להגן על הצרכן מפני נוכלות וחובבנות ולצמצם את פערי המידע מול המערכת הבנקאית הכוחנית. החוק מתיימר לקבוע רף אתי ומקצועי, להכפיף את היועצים לבחינות הסמכה ולהטיל עליהם חובות אמון.
המילים הללו נשמעות נהדר באוזניו של אזרח תמים, וגם בעיני הקוראים הנאמנים שלנו. אבל המנגנונים המעשיים של החוק לעומת זאת מספרים סיפור של השתלטות של קבוצת לחץ. החוק קובע איסור מוחלט על אדם לעסוק בייעוץ משכנתאות אלא אם הוא רשום בפנקס יועצי המשכנתאות. הגדרת הייעוץ רחבה להחריד וכוללת בחירת מסלול, אפיון הלוואה או הגשת בקשה לגוף פיננסי. סעיף 20 לחוק קובע כי אדם שיעז לייעץ לחברו או ללקוח ללא רישום בפנקס, צפוי לקנסות עתק או לשנת מאסר בפועל. החוק מקים בסעיף 5 את "מועצת יועצי המשכנתאות", גוף של שבעה חברים שיקבע את תנאי הסף. משבעת החברים שלושה ימונו ישירות לפי המלצת "הגוף היציג". התוספת הראשונה לחוק חושפת את זהותו של אותו גוף יציג: התאחדות יועצי המשכנתאות בישראל! התאגדות וולונטרית ופרטית של יועצים קיימים מקבלת לידיה את מפתחות השליטה על המקצוע. ממש כמו במקצוע עריכת הדין, שעורכי הדין הוותיקים והשבעים מחזיקים במפתחות הכניסה למקצוע.
רישום – אישור – רישוי
בספרו הקלסי 'קפיטליזם וחירות' מציג חתן פרס נובל לכלכלה מילטון פרידמן ניתוח מבריק של התערבות ממשלתית בשוקי העבודה. פרידמן מבחין בצורה חדה בין שלוש רמות של אסדרה ממשלתית. הרמה הראשונה היא רישום: המדינה מנהלת רשימה טכנית של העוסקים בתחום לצורכי מיסוי או מעקב, ללא כל מניעת עיסוק או התערבות בחופש החוזים.
הרמה השנייה היא אישור או הסמכה: גוף ממשלתי או פרטי בוחן את כישורי האדם ומעניק לו תואר. המדינה אינה אוסרת על אנשים חסרי הסמכה לעבוד ולהציע שירות זול יותר כל עוד אינם מתחזים לבעלי התואר (דומה למונופול על המילה כשרות על כלל הטיותיה שיש לרבנות הראשית).
הרמה השלישית והחמורה מכולן היא רישוי: ברמה זו המדינה מפעילה אלימות שלטונית, אוסרת כליל על אדם לעסוק במקצוע ללא רישיון רשמי והופכת עבודה יצרנית לעבירה פלילית הנושאת עונשי מאסר (כמו בעריכת דין ובאדריכלות).
התוצאה הישירה של רישוי מקצועי היא יצירת אשליית איכות ותופעת "מוצרי הקדילאק". חברי הגילדה דורשים רף טכני ואקדמי עצום בתירוץ של איכות בלתי מתפשרת
מנסחי החוק בכנסת משתמשים במכבסת מילים שקופה. הם מכנים את המהלך "רישום בפנקס", אך קריאת סעיף 2, האוסר על העיסוק, וסעיף 20, הקובע עונש מאסר, מוכיחות בבירור כי מדובר ברישוי פלילי ודרקוני (Licensing). הכלכלן ג'ורג' סטיגלר טבע את המונח "שבי רגולטורי" כדי לתאר בדיוק את הסיטואציה שראיתי השבוע בוועדת הכלכלה. הצידוק הרשמי לרגולציה הוא תמיד פטרנליזם והגנה על בריאות הציבור ועל כיסו. המציאות הכלכלית מוכיחה כי הלחץ הפוליטי להחלת חוקי רישוי לעולם אינו בא מצרכנים עשוקים, אלא אך ורק מנותני השירות הקיימים, שמפחדים מתחרות.
יועצי המשכנתאות הוותיקים משתמשים בכוח הכפייה של חבר הכנסת יעקב אשר ושל משרד המשפטים כדי להגביל את היצע העובדים החדשים. החוק החדש מציב חומות בצורות של בחינות קשות בתחומי מקרקעין, מימון ורגולציה. היצע היועצים יצנח מאוד. חוקי הכלכלה קובעים כי כאשר הביקוש קשיח (זוגות צעירים חייבים משכנתה) וההיצע קטן מלאכותית, המחירים מזנקים. מועצת יועצי המשכנתאות הפכה לקרטל בחסות החוק. יתרה מכך, הוראות המעבר בחוק (סעיף 26) מציגות את השחיתות המוסדית בשיאה: יועצים ותיקים בעלי שבע שנות ניסיון זוכים לפטור מלא מבחינות ולרישום אוטומטי. הגילדה סוגרת את הדלת מאחוריה, חוסמת צעירים ומונעת תחרות על סמך כישורים.
תופעת "מוצרי הקדילאק" והשפעתה על החלשים
פרידמן מסביר כי התוצאה הישירה של רישוי מקצועי היא יצירת אשליית איכות ותופעת "מוצרי הקדילאק". חברי הגילדה דורשים רף טכני ואקדמי עצום בתירוץ של איכות בלתי מתפשרת. אם המדינה תאסור ייצור של מכוניות פשוטות וזולות ותדרוש מכולם לקנות רק קדילאק, התוצאה תהיה פגיעה אנושה בעניים, שייאלצו ללכת ברגל. כאשר חוק יעקב אשר דורש יועץ שעבר מבחני מועצה נוקשים, שכר הטרחה יזנק מ-5,000 שקלים ל-15,000 שקלים. צרכנים דלי אמצעים, אלו שהחוק מתיימר להגן עליהם, פשוט לא יוכלו להרשות לעצמם ייעוץ כלל. הם ייגשו לבנק חשופים לחלוטין וישלמו ריביות עתק או ייפלו קורבן לחלופות פיראטיות מסוכנות בשוק השחור. הרישוי הפלילי מוריד בפועל את רמת השירות הממוצעת שהציבור מקבל.
פגיעה בחדשנות הטכנולוגית
קרטלים ממוסדים חונקים כל חלקה של חדשנות וניסויים ארגוניים. איגוד הרופאים האמריקני (AMA) השתמש בעבר בכוח הרישוי כדי לרדוף רופאים שניסו להקים מרפאות קיבוציות, משום שהם איימו על הדגם הכלכלי הישן. החוק הישראלי החדש עושה בדיוק את אותו הדבר לחדשנות הטכנולוגית (פינטק). סעיף 22 לחוק קובע כי חברות טכנולוגיות המציעות ייעוץ משכנתאות אוטומטי באמצעות אלגוריתמים יוכלו לפעול רק בכפוף לאישור פרטני של בנק ישראל, שיידרש לוודא כי "רמתן המקצועית" תואמת לזו של יועץ אנושי. בנק ישראל, גוף שמרני ואיטי, מקבל את הכוח לחסל סטארטאפים שמציעים לזוגות צעירים ייעוץ אלגוריתמי זול ב-500 שקלים.
את ההוכחה האמפירית לדורסנותן של מועצות מקצועיות מספק פסק הדין המפורסם של בית המשפט העליון בארצות הברית משנת 2015 בעניין מועצת רופאי השיניים של צפון קרוליינה (North Carolina Board of Dental Examiners v. FTC). רופאי השיניים במדינה זיהו כי הלבנת שיניים הפכה לטיפול רווחי מאוד. בה בעת פתחו יזמים דוכנים בקניונים והציעו הלבנת שיניים במאה דולר, בזמן שהרופאים גבו 500 דולר. מועצת הרופאים, המורכבת מבעלי אינטרס כלכלי, החלה לשלוח מכתבי איום משפטיים וצווי סגירה לדוכנים בטענה של "עיסוק בלתי מורשה ברפואה". בית המשפט העליון האמריקני עצר את הטירוף וקבע שמדובר בהתנהלות אנטי-תחרותית פסולה. כאן בישראל ועדת הכלכלה של הכנסת מאשרת בדיוק את המודל העריץ של צפון קרוליינה ומעניקה לו תוקף חוקי.
ארגון לובי 99 מתיימר לשאת את דגל המאבק למען הציבור הרחב ולייצג את האינטרס הצרכני, אך הוא בחר להתייצב בחזית אחת עם מקימי הגילדות
יש גם חלופה
פרידריך האייק הסביר בספרו 'היומרה הקטלנית' כי סדר חברתי וכלכלי נבנה בצורה הטובה ביותר על ידי שוק חופשי של אינדיווידואלים המחליפים ביניהם מידע, ולא על ידי פקידים המאמינים שהם יודעים מה טוב לכולם. ההתייצבות של נציגת לובי 99, אלה תמיר שלמה, למען חקיקה כזו היא מתמיהה במיוחד לנוכח מטרות הארגון שהיא מייצגת. במקום להילחם בקרטלים ארגון הלוביזם הציבורי תומך לכאורה בהקמתם. ארגון שמבין כלכלה אמיתית היה דורש לפרק את החסמים, לפתוח את השוק לתחרות טכנולוגית ולסמוך על שכלם הישר של אזרחי ישראל.
החלופה הליברלית וההגיונית שפרידמן מציג ברורה, פשוטה ויעילה: מַעבר למנגנון של אישור והסמכה וולונטרי. המחוקק הישראלי חייב לגנוז את סעיף העבירה הפלילית ולהסיר את איסור העיסוק. התאחדות יועצי המשכנתאות, או כל גוף אחר שיקום, רשאית לערוך מבחנים קפדניים, לגבות דמי חבר ולהעניק את התואר היוקרתי "יועץ משכנתאות מוסמך מועצה" למי שיעמוד בדרישותיה. המדינה עצמה יכולה אפילו לנהל פורטל אינטרנטי שקוף המפרט מי עבר את המבחנים ומי לא. הצרכן הישראלי, בהיותו אדם בוגר ואחראי, יקבל את כל המידע לידיו ויוכל לבחור אם לשלם פרמיה גבוהה בעבור יועץ מוסמך בעל תעודה רשמית, או לשכור את שירותיו של סטודנט לכלכלה שמבין ריביות ומציע שירות בעלות סמלית.
שוק חופשי ושקוף פותר את פערי המידע בלי לפגוע בחופש העיסוק ובלי ליצור מונופולים ממשלתיים. לצערנו, ללא התעוררות אזרחית רחבה ותמיכה ציבורית בגופי חשיבה, בהגעה פיזית לכנסת ובקידום חירות כלכלית, כמו היוזמה שאנו מובילים בפודקאסט ובוועדות, תמשיך הכלכלה הישראלית להיחנק. הפקידים, הלוביסטים והפוליטיקאים ימשיכו להקים חומות סביב מקצועות, ובסופו של תהליך ייאלץ כל אזרח ישראלי לבקש אישור ממשלתי ולעבור מבחן רשמי כדי להתפרנס בכבוד.
לתגובות: [email protected]