אני שותף לתסכול מהעולם החרדי. לא יודע להסביר את אורחותיו ואת התעלמותו מצרכי האומה. יש לי הרבה מאוד מה לומר פה ובפרט כאב ללוחמים שמסכנים את חייהם לאורך השנים האחרונות, כמו עשרות אלפים אחרים.
אחרי שהונח המצע הזה לדיון, אני מבקש לדון בחוכמת הפוליטיקה. כחובש קרבי למדתי באחד השיעורים החשובים כלל שנכון לאירוע רב נפגעים, בשדה הקרב וגם לחיים עצמם. כאשר ישנו אירוע שבו ישנם נפגעים רבים לא עלינו, יש את אלו שזועקים זעקות כאב איומות ולצידם הפצועים השותקים. האינסטינקט האנושי הוא לרוץ ולטפל במי שזועק מכאב.
איך אדם יכול לעמוד מנגד כאשר הוא רואה סבל של אדם אחר? וכאן באה האזהרה החמורה – שים לב! מי ששוכב על הארץ ולא צועק, זה לא בגלל שלא כואב לו, אלא כי מצבו אנוש עד שאינו מרגיש כבר בכאב. חייו אוזלים במהירות ואם לא תיגש אליו, הוא ימות.
הרציונליות מחייבת את קור הרוח ואת התיעדוף.
אני לא מפקפק לרגע בטענות המוסריות של אלו שמתנגדים להגן על החרדים בחוק הגיוס. אולי נכון יותר לומר – בכאב של אלו שטוענים זאת. אני מתקן, כי אני חושב שמרוב לחץ וכאב מפסיקים להבין את האחריות המשותפת שלנו לבניין עולם התורה ועוצמתו. שמרוב סער רגשי לא מבינים שאחינו החרדים הם אלו שבלהטם ו"שיגעונם" שימרו את המהות היהודית לאורך הגולה. אלו שהתפשרו – נשרו. אלו שנמחצו תחת גלגלי השיניים האכזריות של האינקוויזיציה נעלמו לעד. החרדים הם אלו שמשמרים עבורנו את קשי העורף היהודי.
הציונות היא תנועה צעירה שבנתה את הארץ והיא לא הייתה יכולה להתקיים בלעדיהם; בחשבון היסטורי. אם היינו הולכים ׳ישר׳ אחרי אנשים כמו גדי אייזנקוט, היינו מתבוללים לגמרי. בינו ובין זהות יהודית עוצמתית בעלת משקל יש תהום. כאשר הוא כאן ויש מדינה הוא יודע להירתם ולתרום לביטחון, כפי שהיה עושה זאת אם היה חי בארה"ב, אבל את עצם הקיום היהודי – אנשים כמותו לא מבינים והם חסרי אחריות באופן קיצוני כלפי כל זאת.
האם תהיה פה בכלל מדינה יהודית?
אם אנחנו פועלים מתוך רגשות לב סוערים, אנחנו מנהלים מערכה באופן שגוי. בזמן שהשמאל בונה אסטרטגיות לניצחון בבחירות; שלא לומר להטייתן. בזמן שהוא בונה בריתות חדשות באופן מסודר, עם שונאי ישראל כדי להכניע את הרוב היהודי, באים כאן אנשים נרגשים שרוצים בכנות ב׳תיקון עולם׳, אבל עלולים להמיט עלינו אסון.
לפני שאלת נטל הצבא – יש כאן שאלה הרבה יותר דרמטית שמרוב חלמאות דתית, שחולמת על העולם כמו שחלמנו אי אז בפעולות בבני עקיבא בלי להבין את המורכבות ואת כוחות הרוע שמסתובבים פה בין הרגלים: האם תהיה פה בכלל מדינה יהודית? אתם חושבים שזו שאלה טרחנית? שאין מצב? אתם יודעים לאן הלך הכסף הגדול של בנט למגזר הערבי? אתם יודעים שאתם מימנתם מערכות חינוך חמסניקיות בלב ישראל כדי לרצות שותפים בקואליציה? אתם מבינים שזה רק סימן לבאות?
הייתי יועץ אסטרטגי של אחד משרי הממשלה במשך שנתיים. עמדתי במעגלי קבלת ההחלטות. אתה בא מבית המדרש ויודע מה ה'נכון', אבל אתה לא באמת מבין מה התסבוכות שהמציאות מטילה עליך. אתה לא יודע שלפעמים צריכים לתעדף. שצריכים לפעמים לעקוף. שצריכים לבלוע את העלבון ולהמשיך הלאה, כי תמיד יש אופציה שתלך הביתה ומישהו אחר יעשה את העבודה – רק גרוע יותר.
זה זמן להתעשת.