חיבורם של בנט ולפיד הוא סכנה למדינה. מדוע? כי פוליטיקה דומה לשוק. גם היא פועלת על פי כללים של היצע וביקוש וגם היא משתמשת בשיטות של שווק. במסחר – אין דרך למכור בלי להבין את הצורך של הקונה. אם אתה סוכן רכב אתה מוכרח להבין מה הצורך של הלקוח שלך. להעמיס? להרשים? כך בפוליטיקה – מה הצורך שמפלגה באה למלא?
נדמיין מתחם ענק בנוי היטב עם עשרות אלפי עובדים. יש מריבה גדולה על ניהול המקום. בא אדם ואומר – תנו לי לנהל אותו ויהיה לכם שקט. נביא אחדות. נביא הרמוניה. המריבות יפסקו. אני מוכר לכם שקט. יש צורך בשקט תעשייתי ואם יש מי שיודע למכור את הרעיון, הוא בהחלט עשוי לזכות בתפקיד. אבל אם הוא לא יודע לענות על השאלה הבסיסית – מה הוא בא לנהל, אין סיכוי בעולם שיוכל למלא את הבטחתו. ובכן – מה אתה הולך לעשות מהמקום הזה – בית חולים או בית מלון?
התקופה הסוערת שעודנו עוברים חשפה את העמדות הנסתרות של שלל השחקנים שרצים על המגרש הציבורי. שני מחנות ניצבים זה מול זה. אלו רוצים במדינה ׳נורמלית׳ כאשר הביטוי האחרון לכך הוא בדבריו המעציבים של פרופ׳ אסא כשר אודות ה״פאץ׳ המתועב של המשיח״ ומולם מחנה אמוני שרואה את המשיחיות ככוח שבנה את מדינת ישראל והביא את תחיית ישראל למימוש, כנגד כל הסיכויים. מדינת כל אזרחיה; נורמלית וללא קונפליקטים? או מדינה יהודית; שמחייבת עירנות מתמדת ביחס לזהותה ולערכיה המכוננים?
זו אזהרה לדתיים הנורמליים
בנט שמצהיר על עצמו כאיש ימין יוצר ברית עם לפיד שבז לכל מה שקדוש לעם היהודי. חבל להשחית מילים כדי להוכיח זאת. ההבטחה המשותפת שלהם היא לשלום פנימי. הפסקת הקרע. להיות עם נורמלי בארצנו.
כאן הסכנה – כדי שלסחורה יהיו קונים וכדי שלא יוטרדו בשאלות אידיאולוגיות מפלגות, יהיה צורך מבחינתם להחריף את הכאב. להעמיק את תחושת הפילוג, בואכה מלחמת אחים. הם יצטרכו לבנות את הרושם שאנחנו לקראת חורבן פנימי. שהפלגנות תביא אותנו להתמוטטות פנימית. ולכן – זו לא השעה לעסוק בדברים המפלגים. כסוחרים ממולחים שעשו סיבוב לא רע על הציבור הישראלי, הם ידעו כיצד לעטוף את המסרים ברמה הגבוהה ביותר ולהוביל אחריהם אנשים מהימין הרך ושואף השקט.
זו אזהרה לדתיים הנורמליים. אתם שחיים באופן מהוגן, שחייבים את שגרת החיים ושואפים לה בכל ליבכם. אתם אנשים טובים ששירתו פה במלחמה באופן מעורר הערצה, אבל ההתניה הנפשית שלכם היא לבקש את השקט. אתם קבוצת סיכון. משום שהתכונה הטובה הזו שמייצרת חברה אזרחית תקינה, כאשר היא נוטה אחריה בתשוקה מובנת, היא עלולה להמיט אסון.
כך נעשית המדינה היהודית למשא כבד מנשוא
כדי לנהל עולם נורמלי – הדרך הקלה ביותר היא לטשטש ערכים כדי להפחית מתחים. כשזו האג׳נדה המובילה, נעשית המדינה ה׳יהודית׳ למשא כבד מנשוא. חוסר עירנות בשעות כאלו עלול להביא לתאונה חמורה. ראו מה קורה במגזר הרוקחים והרופאים. שימו לב מה קורה כעת במערכת החינוך, כיצד חוסר במורים וחידלון מנהיגותי של קברניטי מערכת החינוך, מכניס לתוך המערכת מורים שאינם מחוייבים לציונות ושלא לדבר על יהדות.
ככל שנטשטש ונלך אחרי קוסמים נראה בסופו של דבר כיצד המגזר הציבורי ילך גם הוא ויכבש. כיצד שיקולים אזרחיים לא ציוניים, ינהלו את המדינה. זו המשמעות המיידית של ההליכה אחרי מבקשי השקט ומבזי המדינה ה״משיחית״. ממדני בניו יורק הקסים את הליברלים ברעיונות של צדק חברתי מופלא. לא עבר זמן רב והם כבר רואים את יציאת העשירים מן העיר. מה שירוקן אותה מכספי מיסים כבדים שהם לוקחים אתם. חזון ושברו. מהיר כברק.
באיכה מובא: ״נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל וְלֹא־גִלּוּ עַל־עֲוֺנֵךְ לְהָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחים״ ״נביאיך״ ולא ״נביאי השם״. אלו שמוכרים את הסיפורים שאתם רוצים לשמוע ולא את האמת. ולכן – בסוף רעיונות ״שוא ומדוחים״ – הדחה מן הדרך. אידאולוגיה ותורה, אינם שעשוע לשעות הפנאי. ללא בהירות מוחלטת ביחס למשמעות קיומנו כאן – סכנה של ממש רובצת על כולנו.