הניצנים כבר נראו בארץ, עת הזמיר כבר כאן, קול התור נשמע היטב בארצנו. גם השנה המשכנו לצאת לחירות, גם השנה הוסיף עם ישראל עוד צעד חשוב בדרך לגאולתו השלמה. הבה נצא כולנו לחירות עולמים. יחד נמשיך לשבור ולהסיר מעלינו את כבלי הקונספציות, את סדי המחשבה והקיבעונות. חירות אמת היא היכולת לפעול ולעשות, לחשוב, לחלום ולשאוף בלי לפחד מעוצמת החזון ומגודל השאיפה.
טעם המצה ושירת הלוויים
אנחנו רוצים כל כך הרבה, אנחנו רצים למרחקים ארוכים. באמת אנחנו זקוקים ללילה ארוך, ליל שימורים, כדי להכיל כל כך הרבה שאיפות, חלומות ורצונות. אולי לא די גם בלילה אחד. הלילה הזה הוא בסימן ריבוי: גם אחרי ארבע כוסות של גאולה ויין שנשפך כמים, תמיד יש מקום לכוס נוספת, שיהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. טעם המצה יישאר בפינו בתום הסדר, אבל אנשים בעלי מוח חושב ולב גדול יצליחו לטעום במצה הזו כבר מעין טעמו של קורבן הפסח ולשמוע בקול ההלל את שירת הלוויים בבית המקדש. אנוכי בסלון וליבי בבית עולמים.
המנטליות של העבד המודרני
עבד זה לא רק מצב אישי, זוהי בעיקר מנטליות. עבד הוא יצור מפחד. הוא מפחד מה יקרה מחר, מפחד מה יאמרו עליו ומה יחשבו עליו, מפחד משינויים, מעדיף אפילו להישאר במצרים, במוכר ובידוע עם כל עליבותו, ובלבד שלא לצאת אל האור, שעם כל כמה שהוא מחמם הוא גם מסנוור ולא-מוכר. אנחנו רוצים לצאת לחירות. אם מדינה יהודית מפחידה מישהו, זה אומר שאנחנו עדיין שבויים בבית עבדים מערבי שלימד אותנו וקבע לנו מה טוב ומה רע. אם כשאנחנו שומעים את צמד המילים משפט עברי משהו בנו מתכווץ, זה אומר שאנחנו עדיין עבדים לאדון אחר ששולט בנו, זרע פורענות של גלות ארוכה בין הגויים. אם המונחים עם סגולה, אשר בחר בנו וגאולה שלמה עוד לא עוברים לנו חלק לגמרי בגרון, הם משהו שנשאר בבית הכנסת אבל לא יוצא לרשות הרבים, יש לנו עוד עבודת פרך להשתחרר ממנה.
יציאת מצרים כתוכנית עבודה
יציאת מצרים לא הייתה רק מחווה הומנית א-לוהית לעם של עבדים. יש בה הרבה יותר מסיסמה בעלמא של let my people go. היא הרי האביב של העולם כולו. המטרה והייעוד כתובים שחור על גבי קלף, וכל ישראל שמעו אותו באוזניהם כשהקב"ה כפה על כולנו הר כגיגית: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי… ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים… ממלכת כוהנים וגוי קדוש", ובקיצור – מדינה יהודית בארץ ישראל.
המשמעות היא שיציאת מצרים ממש לא הסתיימה. להפך. אנחנו בדיוק בשיא שלה. הקמנו מדינה יהודית בארץ ישראל כמתוכנן, אבל היא עדיין אינה ממלכת כוהנים, והדרך עודנה ארוכה לעבר היעד של גוי קדוש. לכן בואו נספר ביציאת מצרים כל הלילה, עד זמן קריאת שמע של שחרית. יש לנו כל כך הרבה מה לספר, סיפורים מרתקים על עבר, ניסים כמעט גלויים של הווה, סיפורי חלומות ופנטזיות נבואיות על עתיד מופלא.
הזרוע עוד נטויה: מהחזון למציאות
אין שום צורך ושום סיבה להסתפק במועט. הלילה ארוך, וגם החלומות ארוכים. תראו איזה קטע – בתורה כתובות עשר מכות? חז"ל כבר הבינו שאפשר הרבה יותר: מלמד שבמצרים לקו חמישים מכות, ועל הים לקו חמישים ומאתיים מכות, וכל המרבה הרי זה משובח. ניסי יציאת מצרים הם אך ורק ההתחלה – אנוכי ה' א-לוהיך המעלך מארץ מצרים, הרחב פיך ואמלאהו. יש עוד הרבה מה לתת, יש הרבה מה לקבל, דרושים כאן בעיקר כלי קיבול שלא שמים לעצמם מכסה. כולנו היינו צנועים עד לא מזמן, איש אפילו לא השתעשע ברעיון לחסל אדם כמו עלי ח'אמינאי. היום חיסולי בכירים בלב איראן קורים באהלן אהלן, הליטאני נראה פתאום לא רחוק כל כך, ומי שמסתובב בעזה יודע שחזרה של התיישבות יהודית בשטחי הרצועה היא עניין קל וממשי ובהישג יד, והזרוע עוד נטויה: אם נרחיב את הפה, זה גם יקרה. עוד השנה. אכלו יהודים מלחם האמונה, שתו יין, הסבו יחדיו עד יבוא האור, עד שנקרא יחד קריאת שמע של שחרית.
ברכת החג
לכל קוראינו האהובים, שנותנים לנו כוח שבוע אחרי שבוע להביא לעולם עוד 'עולם קטן', לכל כתבינו האהובים, כותבי הטורים והשותפים לדרך.
לאחינו החטופים ששבו השנה לבתיהם ויזכו סוף סוף להסב בליל הסדר בחיק משפחותיהם כבני חורין, כמה חיכינו איתכם לרגע הזה, אשריכם ישראל.
ללוחמינו הגיבורים שביבשה, באוויר ובים, בנחלת יהודה אשר בעזה, בנחלות אשר ונפתלי שבארץ הלבנון ובנחלת אפרים, יהודה ומנשה בלב הארץ, ייתן ה' את אויבינו הקמים עלינו ניגפים מהרה לפניכם. לכל לומדי התורה, מאמצי נצח ישראל, לממשלת ישראל ולשליח ה' העומד בראשה, ולכל עם ישראל, עם קדוש, עם מתוק, עם נדיר, עם של גיבורים.
חג פסח כשר ושמח.
לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
לתגובות: [email protected]