משבת זכור השנה, לפני חודש, מדינתנו נמצאת במצב מלחמה מול אוייב עקשן באכזריותו. בינתיים! לעולם כולו, אין ברירה, אלא להתפעל, מרצונם הטוב או בעל כורחם, מהישגי צבאנו הנפלא, שעוברים את כל דימיון רגיל עד כה.
גם האזרחים בכל הגילאים, ובכל האזורים, ובמיוחד בצפון, מגלים משמעת ראויה לשבחים.
ומכיוון שכנראה עדיין צפויים לנו ימים לא מועטים של מאמץ צבאי, וגיוס רבים מאד למילואים, עלינו להסביר, גם לרחוקים מהחלטות בטחוניות, את משמעות הסבל הזה.
כי זה כבר שנתיים וחצי שהננו מתמודדים בעוצמות עצומות עם המוגלה העזתית האין סופית. וחלק מאיתנו חשב שבהחזרת אחרון החטופים, נוכל לנוח ולטוס לחוץ לארץ חס ושלום.
תמימות אובדנית זו מוכרת לעמנו ברבים מפרקי הסתורייתנו.
ב"ה רוב אוכלוסייתינו יודעים, שכשם שאדם פרטי לעמל יולד, כל שכן אומתנו הענקית באידיאל שלה.
כאשר העולם הנקרא "נאור", ובעל יכולות מעשיות רבות מאיתנו, נאלם מול מעצמת רשע המאיימת על העולם כולו, הנה שוב דוד הקטן, הוא היחיד שניגש להפיל את גוליית הרשע!
לשמחתנו, הצליח ראש ממשלתנו, למשוך את נשיא אמריקה להוכיח מעט מוסר אנושי.
בכל זאת, ברור לנו, שרק עמנו יודע לקרוא בספר ההיסטוריה בין שורותיו הצפופות בזכות "אישי חמודות" כדניאל בשעתו.
לכן כאשר איראן מגייסת, לפני שבועיים, כמיליון נשים האוחזות בנשק, ועתה, מוסיפה עוד כמיליון נערים בני 12, לצאת לקרב נגדנו, אין אנו נבהלים כי ברור לנו שעידנם קרב לסופו.
והלא לפני כתשעים שנה, כאשר ההמן של הדור ההוא היה מוכה בכל החזיתות, וכל עריו היו כבר חרבות, הוא גם גייס את נעריו בני ה12 ומסר בידם נשק ולצערנו הספיק להשמיד גם את רוב יהדות הונגריה.
אבל לא כימים האלה אנחנו כיום.
ביציאת מצרים, כאשר עדיין לא נוצר עם ישראל, הקב"ה עשה שפטים (בעצמו) בכל אלהי מצרים, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ועכשיו מלאכי צה"ל, שהם שליחי ההשגחה העליונה, הם שמפילים בכל יום את פסילי הרוע המאיימים על המשך קיום האנושות השתקנית לצערנו.
לכן "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו) מתקיים לעינינו ועל ידינו. אשרינו!