חודש רמדאן, הידוע לשמצה כמועד פורענות מדמם, בא השבוע לסיומו, ולמעט מהלומות יזומות ומפעימות שהטיחה באויב מדינת ישראל נותר השטח שקט לחלוטין, למרבה ההפתעה של לא-מעט אנשים מהצד השמאלי של המפה. 

השנה, כך הזהירו מעל כל במה בשבועות האחרונים, החשש מהסלמה מסוכנת ברמדאן גבוה פי כמה מהרגיל בשל התלכדותם של כמה נסיבות וגורמים. בראש הרשימה הופיעה כמובן הסיבה השחוקה של "עלייה באלימות מתנחלים", אך לצידה, התריעו גנרלים בדימוס ובהווה, עומדים אירועים נוספים כמו הפסקת העסקתם של עובדים פלשתינים, המצב הכלכלי הקשה לטענתם בכפרים, היחלשותה של הרשות הפלשתינית וייאוש כללי בציבור הערבי. הפתרון שהצביעו עליו שהוא שימנע אינתיפאדה נוספת ברמדאן הנוכחי היה כמובן חיזוק מיידי של האויב בתחומים שונים. המשוואה המיושנת שניסו לשרטט הייתה שוב תכלית הקונספציה, כאילו כלום לא השתנה: ייאוש = טרור, תקווה = שקט. 

שלושים ימים חלפו, ומי היה מאמין – גם הקונספציה הזו התנפצה לרסיסים. למעט פיגועי אבנים ותקיפות רועים רבות, לא התרחשו עד כה פיגועים בעצימות גבוהה. בימים הקרובים יציין האויב את עיד אל-פיטר, שמסמל את סיום רמדאן, ותודה לא-ל, עד כה, בזמן כתיבת שורות אלו, לא נרצח אפילו יהודי אחד באירוע טרור שיצא מהמדינה. בשנים עברו, למי שהספיק לשכוח, התאפיין החודש בפיגועי טרור קשים ביותר שגבו את חייהם של יהודים רבים. 

האויב כמובן לא הפך השנה לשוחר שלום וזנח את שאיפותיו הרצחניות, אלא פשוט נאלץ לגונזן לעת עתה מהסיבות ההפוכות בדיוק ממה שטענו הגנרלים. הבה נערוך השוואה קצרה בין המצב ביהודה ושומרון השנה, שהוכיח את עצמו פלאים, לזה ששרר בשנים עברו ועלה לנו במחיר דמים כבד.

מתגובה ליוזמה

בכל שנה היו דורשים שירות הביטחון הכללי וגורמים נוספים במערכת הביטחון להגדיל את מספרי אישורי העבודה לערבים לפני רמדאן. התפיסה ששררה אז גרסה שאם רק יצליחו להתפרנס בכבוד, יימנעו אזרחי האויב מפיגועי טרור. 

בשנים עברו, למי שהספיק לשכוח, התאפיין החודש בפיגועי טרור קשים ביותר שגבו את חייהם של יהודים רבים. האויב כמובן לא הפך השנה לשוחר שלום

אלא שהמלחמה שפרצה לפתע טרפה את הקלפים. מרבית הערבים שהועסקו בתוך הקו הירוק וביישובים רבים ביהודה ושומרון נותרו מחוסרי עבודה, והמצב הכלכלי בקרב אזרחי הרשות נעשה קשה מאי פעם. התקווה וחיי הנוחות התחלפו בייאוש ובמצוקה. סרטון של מוכר בקלאוות מכפר המרצחים סילת אל-חארתיה בצפון השומרון, שהפך ויראלי ברשת, שיקף את הלך הרוח ברחוב הערבי ביהודה ושומרון: "הסרטון הזה מופנה למתפ"ש, תפתחו את המעברים, תנו לנו לחזור לעבודה", התחנן למצלמה. "אנחנו נשברנו לגמרי. ארבעה ימים אני מסתובב עם ארבעה מגשי בקלאוות, חרשתי את כל הצד המערבי של צפון השומרון, ולא הצלחתי למכור חצי מהמגשים. חלאס, אנחנו רוצים שלום. המצב דפוק. זהו, אנחנו התעייפנו, הרמנו דגל לבן. רוצים לחזור לעבוד, אין כסף". כמה מפתיע, לא איומים בג'יהאד ויציאה לאינתיפאדה בשל המצב הקשה אלא תחנונים וכניעה מוחלטת. 

וזו לא רק העסקת הפועלים. שנים חשש צה"ל למשול בערים הערביות ביהודה ושומרון וסירב להרפות מחלום אוסלו גם כשזה התפוצץ לכולנו בפנים פעם אחר פעם. בלית ברירה, אחרי גל פיגועים שהציף את הארץ וגדודי טרור שהיו כפסע מ-7 באוקטובר נוסף בקו התפר, נאלץ צה"ל לצאת למבצע נרחב במחנות הטרור, גירש את יושביהם והותיר במקום נוכחות צבאית קבועה שתשמור על המשילות. 

המודל שהוקם בלית ברירה נמשך גם בימי שגרה, ומבצעים חטיבתיים נערכו אחת לכמה זמן בכפרים ובערים כדי להקדים רפואה למכה. צה"ל עבר מתגובה מאוחרת ליוזמה. התוצאה: ירידה דרסטית במספר הפיגועים.

כנ"ל בעניין הר הבית. אזהרות חמורות בכל שנה שסגירתו לערבים ואכיפת החוק בו יביאו לידי הבערת המזרח התיכון, ובפועל שקט מוחלט לנוכח סגירתו בשבועיים האחרונים בעיצומו של רמדאן בשל המלחמה.

גם בתחום נקודות ההתיישבות המצב השתנה לבלי הכר לעומת שנים עברו. שטחים עצומים שהאויב התנהל בהם כאילו היו אקס-טריטוריה התמלאו לפתע בנוכחות יהודית, וחשוב מכך: מאות כפרים ביהודה ושומרון החלו להפנים שהצד היהודי הוא שיוזם פתאום ויוצא לשמור על השטח. במקום נוכחות ערבית על גדרות היישובים, רועי צאן יהודים מתקדמים עוד ועוד במרחב. הפריצה קדימה בעשור האחרון, שהתנהלה באין מפריע בתוכנית פיאד, התחלפה במגננה ובניסיון לשמור על השטחים שכבר נכבשו בפלישות הקודמות.

מכים באיראן ומהססים ביהודה ושומרון?

השבוע, רגע לפני קו הסיום של החודש שיכול להפוך למודל למדיניות מנצחת גם לשנים הבאות, נראה שמערכת הביטחון החליטה לעשות סיבוב של 180 מעלות ולהחריב במו ידיה את שורת ההישגים שהביאה בעמל רב. סדרה של התקפות אלימות וניסיונות לינץ' המוניים על רועי צאן ובעלי חוות ביהודה ושומרון בימים הראשונים של רמדאן נענו הפעם בתגובה חריפה ומיידית של לוחמי המילואים בגדודים הגזרתיים ובכוחות ההגמ"ר. המחבלים חשבו להיתקל בצבא רופס ומהוסס, וגילו לתדהמתם שנגמרו ימי ההכלה אצל הלוחמים בשטח. 

סדרה של התקפות אלימות וניסיונות לינץ' המוניים על רועי צאן ובעלי חוות ביהודה ושומרון בימים הראשונים של רמדאן נענו הפעם בתגובה חריפה ומיידית של לוחמי המילואים

מחבל מהכפר מוכמס, שיידה עם עשרות אחרים אבנים לעבר רועה בקר יהודי, חוסל במקום. שני מחבלים שניסו לעשות לינץ' במפעיל באגר שפרץ ציר ביטחון סמוך לשילה חוסלו אף הם, והתקפה מאורגנת של עשרה ערבים על רועה צאן בסוסיא, שהוכה באלות עד זוב דם, נבלמה בחיסולו של אחד המחבלים בידי חייל הגמ"ר. האויב היה בהלם. הניסיון להרמת הראש נגדע במהירות ובעוצמה, וברשתות הערביות שררה אווירת נכאים.

באופן טרגי, דווקא ברגע הזה קיבלו מפקד האוגדה ומפקד הפיקוד רגליים קרות, ובמקום לשאת את הלוחמים על נס כפי שעושה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בכל פעם שמשטרת ישראל חותרת למגע, יצאו בשורת גינויים ובתחקירים מקיפים על התנהלות הלוחמים. הרצון להכריע את האויב הפך בתוך ימים אחדים למרדף אחרי "שקט" ו"מניעת חיכוך". תיעוד של לוחם צה"ל הורס בפטיש 5 קילו אנדרטה של רב המרצחים יאסר ערפאת בצפון השומרון גרם לאיבוד שפיות סופי בדרג הפיקודי בצה"ל ולהתרפסות מוחלטת לפני האויב. מח"ט הגזרה הדיח מייד את הלוחם מתפקידו, וקציני מת"ק מנשה מיהרו לשגר התנצלות ארוכה למושל ג'נין על ההתנהלות הקלוקלת של הלוחמים. 

צה"ל לא הסתפק בזה, וכדי למנוע כל סיכוי לתקרית נוספת ש"תערער את היציבות", כלשונו של מפקד הפיקוד, הדמים מנועים לחלוטין. על רבש"צים נאסר לצאת מתחומי היישובים, חיילי הגמ"ר הונחו להישאר בתוך הגדרות, והגדודים הגזרתיים קיבלו ברקס על מבצעים שתוכננו. "הפעילויות היזומות בוטלו כרגע, אנחנו מתמקדים כרגע בהגנה", נאמר ללוחמי המילואים שעזבו את בתיהם בבוקר השבת שפרץ בה מבצע שאגת הארי ובאו להכריע את האויב שבתוך המדינה. גדודים שלמים נותרו באפס מעש.

נכון לשעת כתיבת הטור, מערכת הביטחון סובלת מוורטיגו. לחצים אדירים מופנים לשלל גורמים בניסיון למגר כל חתירה למגע ואת הכרעת האויב. מי שמרים מעט את הראש ומנסה לפעול בשטח – חיילים, רכזי ביטחון או תושבים בנקודות ההתיישבות – נתקל בסנקציות קשות מצד המערכת, שעולות לו לעיתים בתפקידו או ברכושו. לוחמים מודחים, עדרי צאן בגבעות ובחוות שהיו חוד החנית במערכה על השטחים הפתוחים מוחרמים, וגל מעצרים פוקד את ההתיישבות. פיקוד המרכז, שדווקא עבר שינוי ממשי לטובה בשנה האחרונה, הפך בתוך ימים מעטים בלחץ השמאל הקיצוני לגוף מוכה חרדה שמפחד מהצל של עצמו. הפער בין היוזמה ורוח הניצחון של צה"ל באיראן להססנות ביהודה ושומרון מעולם לא היה בוטה יותר.

עוד לא מאוחר לתקן. בסך הכול צריך לחזור אחורה למה שנעשה כאן בצורה מעולה עד לפני זמן קצר, ורק להעצים ולהגביר. במקום עוצר פעילויות צריך פיקוד המרכז להורות על מבצעים חטיבתיים עד להשגת היעד של ריקון מחסני הנשק מהכפרים. שר הביטחון וראש הממשלה צריכים להורות לצה"ל לפרק את הרשות הפלשתינית במהירות, נקודות התיישבות צריכות לעלות בכל האזורים ביהודה ושומרון בגיבוי מערכתי מלא, ולוחמי צה"ל צריכים לקבל מנדט לעשות כל מה שיידרש כדי להכריע את האויב. 

אין אמצע. או שאנחנו נחתור בלי לעצור עד לניצחון מלא, או שהאויב יקדים אותנו. שקט ויציבות יהיו פה בעז"ה רק אחרי שננצח.