עוד אזעקה. עוד בדיקה של החדשות. עוד ניסיון לשמור על שגרה – עבודה, ילדים, בית – בתוך מציאות שלא באמת מאפשרת שגרה.

יש רגעים שבהם נדמה שכבר התרגלנו. אנחנו יודעים איפה המרחב המוגן, יודעים מה לקחת כשיש אזעקה ויודעים איך להמשיך את היום. אבל גם אם הגוף כבר מכיר את התרגולת – הנפש לא באמת מתרגלת. כל תקופה כזו מביאה איתה מחדש לחץ, עייפות, דאגה לילדים וחוסר ודאות.

לא הכל חייב להיות מושלם

בדיוק כמו שרירים בגוף – גם את שרירי החוסן הנפשי צריך לחזק ולתרגל. אז איך עושים את זה? קודם כל – לזכור שזה נורמלי. לחץ, עייפות ועצבנות הם תגובות טבעיות למצב לא טבעי. בתקופות כאלה אין טעם לצפות מעצמנו לשלמות. הבית אולי לא יהיה מסודר כמו תמיד, האוכל לא תמיד יהיה הכי מאוזן והילדים יהיו יותר במסכים. וזה בסדר. לפעמים גם 50 אחוז תפקוד זה לגמרי מספיק.

שגרה קטנה יוצרת יציבות. דווקא כשבחוץ יש אי-ודאות, פעולות פשוטות כמו להכין ארוחה, לסדר קצת את הבית או לשמור על הרגלים קבועים עוזרות למוח שלנו להרגיש שיש עדיין סדר.

לדבר לעצמנו בטוב. במקום לחשוב "אני לא עושה מספיק", אפשר לומר: "אני עושה הכי טוב שאני יכולה במצב הזה"

לנשום בתוך הסערה

להפחית עומס מהחדשות. בדיקה חוזרת של החדשות רק מגבירה לחץ. חשוב להיות מעודכנים – אבל במידה. במקביל, כדאי להכניס ליום גם דברים שממלאים אותנו: סדרה טובה, מוזיקה, בישול, ספר או רגע של שקט.

לתת מקום לרגעים קטנים של הנאה. כוס קפה בשקט, מקלחת טובה, אימון קצר או כמה דקות של מדיטציה. רגעים קטנים כאלה מאזנים את המערכת הרגשית ומכניסים קצת אוויר לנפש.

בתקופות כאלה אין טעם לצפות מעצמנו לשלמות. הבית אולי לא יהיה מסודר כמו תמיד, האוכל לא תמיד יהיה הכי מאוזן והילדים יהיו יותר במסכים. וזה בסדר

ולא לשכוח לנשום. נשימות עמוקות ואיטיות עוזרות להרגיע את הגוף ולהפחית סטרס. לפעמים כמה נשימות כאלה באמצע היום או לפני השינה עושות הבדל גדול. לדבר לעצמנו בטוב. במקום לחשוב "אני לא עושה מספיק", אפשר לומר: "אני עושה הכי טוב שאני יכולה במצב הזה". גם התקופה הזו לא תישאר לנצח.

למצוא את נקודת השליטה

לחפש נקודות של שליטה. יש הרבה דברים שאין לנו שליטה עליהם, אבל עדיין יש דברים שכן: איך ננהל את היום שלנו, במה נשקיע זמן ואיך נתייחס לעצמנו ולאנשים סביבנו. לעיתים דווקא בתקופות כאלה אנחנו נזכרים במה שבאמת חשוב – המשפחה, הקשרים האנושיים והדברים הקטנים של החיים.

בסופו של דבר בני אדם יודעים להתאושש, להסתגל ולצמוח. גם אחרי סערות קשות הטבע מתחדש – וגם לנו יש את היכולת הזו.

שגרה קטנה יוצרת יציבות. דווקא כשבחוץ יש אי-ודאות, פעולות פשוטות כמו להכין ארוחה, לסדר קצת את הבית או לשמור על הרגלים קבועים עוזרות למוח שלנו להרגיש שיש עדיין סדר

ובתוך כל חוסר הוודאות חשוב לזכור: גם אם אנחנו לא מרגישים חזקים כל הזמן – עצם זה שאנחנו ממשיכים לקום בבוקר, לטפל בילדים, לעבוד ולדאוג אחד לשני שוב ושוב ובכל מצב במדינתנו הקטנה והאינטנסיבית – זה כבר ביטוי לחוסן. והתקופה הזו, קשה ככל שתהיה – תעבור.