הרב מנחם מקובר ראש המדרשה לידע המקדש, בביאור פשוט ובהיר לסדר העבודה בבית המקדש ביום הכיפורים.
מופיעות הפניות לתרשים המקדש (מופיע בסוף המאמר), המציינות מיקומו של כל שלב בתוככי העזרה.
א.
סדר העבודה מתחיל שבוע ימים לפני יום הכפורים. אז מפרישים את הכהן הגדול מביתו ללשכתו הנמצאת בעזרה, היא 'לשכת פלהדרין' ~1~.
במהלך שבעת הימים הכהן הגדול מתכונן לעבודת יום הכיפורים. הוא עובד את עבודות היום-יום במקדש, מתרגל את עבודות היום המיוחדות (כגון: חפינת הקטורת) וכן לומד יחד עם חכמי הסנהדרין בלשכתו. בימים אלו גם מטהרים אותו מטומאת מת כתוספת קדושה.
ב.
בבוקרו של ערב יום הכיפורים הכהן הגדול ניצב בפתח "שער ניקנור" ~2~ ומתבונן אל עבר הפרים, האילים והכבשים שמעבירים לפניו -ט"ו במספר (פרט לשעיר המשתלח). אלו הם הקרבנות אותם הוא אמור להקריב במהלך יום הכפורים.
ג.
לקראת ליל יום הכיפורים מעבירים חכמי הסנהדרין את הכהן הגדול ל'לשכת בית אבטינס', ~3~ ומוסרים אותו לידי זקני הכהנים. שם הם משביעים אותו לבל ישנה מסדרי עבודת היום (שמא הוא צדוקי). בלשכה זו הוא גם חוזר על דיני חפינת הקטורת. הכהן הגדול נשאר שם בליל יום הכיפורים. מחשש שמא יטמא הוא אינו ישן במהלך הלילה. אם הוא תלמיד חכם הוא דורש, ואם לא – דורשים לפניו בדברים המעוררים את הלב. פרחי כהונה מעוררים אותו לבל יתנמנם.
ד.
בליל יום הכפורים עבודת המקדש מתחילה בחצות הלילה, עת מקדימים את מצוות 'תרומת הדשן'. קיימת מחלוקת אם עבודה זו מתבצעת על ידי הכהן הגדול או על ידי-כהן הדיוט. הכהן חופן באמצעות מחתה חופן דשן מאש המערכה הגדולה ~25~ ומניח אותו ב'בית הדשן' ~4~, הסמוך למזבח.
ה.
כהן עומד במקום גבוה במקדש ~5~, ומודיע עת האיר המזרח, הנקרא גם בשם 'ברקאי', סמוך לעלות השחר.
ו.
הכהן הגדול טובל טבילה ראשונה (מבין חמשת הטבילות של הכהן הגדול ביום הכפורים) במקווה הממוקם על גבי 'שער המים', לצד לשכת בית אבטינס, בשטח שאינו מקודש בקדושת העזרה ~6~. בזמן הטבילה פורסים סדין של בוץ בינו לבין העם. הכהן הגדול פושט את בגדי החול ולאחר לבישת בגדי הזהב, הוא מקדש ידיים ורגלים מקיתון של זהב, ראשון לעשרת קידושי ידיים ורגליים של יום הכפורים.
הכהן הגדול שוחט את קרבן התמיד בזמן עלות השחר באיזור 'הטבעות' אשר בצפון העזרה ~7~. הכהן הגדול שוחט רוב שני סימנים (קנה וושט). כהן אחר מסיים את השחיטה עת אשר הכהן הגדול מקבל את דם הקרבן לתוך מזרק, וזורקו על גבי המזבח . את שיירי הדם הוא שופך לנקב הדרומי שביסוד המזבח ~8~.
ז.
כהן הדיוט מפשיט את עורו של קרבן התמיד על גבי אחד 'הננסין' הנמצא באיזור 'בית המטבחים' ~9~. בו-זמנית הכהן הגדול מטיב חמישה מתוך שבעת נרות המנורה אשר 'בהיכל' ~10~.
ח.
הכהנים מברכים כמה ברכות וקוראים קריאת שמע ב'לשכת הגזית' ~11~, ומיד אחר כך הכהן הגדול מקטיר קטורת על גבי 'מזבח הזהב' אשר ב'היכל' ~12~. בזמן ההקטרה הכהנים פורשים מההיכל, וכן מבין האולם והמזבח, ועומדים בעזרת כהנים.
לאחר ההקטרה הכהן הגדול מטיב את שני הנרות הנותרים במנורת הזהב, ובסיוע שלושה כהנים הוא משתחווה בהיכל בפישוט ידיים ורגליים.
ט.
הכהנים מעלים את איברי קרבן התמיד אל ראש 'הכבש' ~13~, ומשם הכהן הגדול זורקם אל אש המערכה ~25~.
י.
הכהנים עומדים על מדרגות האולם ומברכים ברכת כהנים ברוב עם. לאחר מכן הכהן הגדול מקטיר את נסכי קרבן התמיד ומנחת החביתין (מנחתו של הכהן הגדול) על גבי המזבח. בזמן ניסוך היין ~14~ של קרבן התמיד, שרים הלויים על ה'דוכן' ~15~ את שיר של יום.
יא.
הקרבת חלק ראשון של קרבנות המוספים: פר ושבעה כבשים (סדר ההקרבה וההקטרה כמבואר לגבי קרבן התמיד).
לקמן באות כ"ג יפורט המשך הקרבת קורבנות המוספים.
יב.
כהן גדול טובל טבילה שניה במקווה הנמצא בקודש, על גג לשכת הפרוה בדרום העזרה ~16~. לאחר הטבילה הוא לובש את בגדי הלבן המיוחדים לעבודת יום הכפורים. בזמן הטבילה פורסים סדין של בוץ בינו לבין העם. לפני פשיטת בגדי הזהב, וכן לאחר לבישת בגדי הלבן, הכהן הגדול מקדש ידיים ורגלים מקיתון של זהב.
יג.
הכהן הגדול סומך את ידיו על ראש פרו, הנמצא בצפון מערב המזבח ~17~, ומתוודה וידוי ראשון על חטאיו ועל חטאי ביתו, היא אשתו. הוא עומד לכוון מערב, ואילו פרו עומד מצפון לדרום (כדי שלא יטיל גללים לצד המזבח) כשפניו מופנות כלפי מערב. בזמן הוידוי הכהנים והעם שבעזרה כורעים ומשתחווים. כאשר הכהן הגדול מזכיר בוידוי את השם המפורש הם אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
יד.
הכהן הגדול פונה למזרח העזרה ~23~, לשם ההגרלה בין שני השעירים. לימינו עומד הסגן ולשמאלו ראש בית אב של הכהנים העובדים באותו יום במקדש. כשפניו למערב הוא מכניס את שתי כפות ידיו לקלפי, הניצב לפניו, ומגריל מתוכו שני גורלות: על האחד כתוב: "לשם" (השם המפורש), ועל השני: "לעזאזל". את הגורלות מניח הכהן הגדול על ראשי השעירים, כל שעיר והגורל השייך לו, לקיים מצות 'ועשהו חטאת' (ראה עמוד נח).
בין קרני השעיר המשתלח קושר הכהן הגדול 'לשון של זהורית', וכן על צוארו של השעיר הנשחט. (ראה עמוד ס).
טו.
הכהן חוזר אל פרו הנמצא בין האולם והמזבח ~17~ ומתוודה עליו וידוי שני, על עצמו ועל אחיו הכהנים. בזמן הוידוי הכהנים והעם שבעזרה כורעים ומשתחווים, ובזמן שהכהן הגדול מזכיר בוידוי את השם המפורש הם אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". לאחר הוידוי שוחט הכהן הגדול את הפר ~7~ (באופן המתואר בשחיטת קרבן התמיד באות ו' לעיל), ומקבל את דמו לתוך מזרק אותו הוא מוסר לידי כהן העומד וממרס אותו על ה'רובד רביעי' שבעזרה ~18~, זאת כדי שהדם לא ייקרש.
טז.
הכהן הגדול עולה אל גג המזבח וחותה באמצעות מחתת זהב מיוחדת (עם ידית ארוכה וזהב אדום), גחלים מה'מערכה הרביעית' שעל המזבח ~22~ (המיוחדת ליום הכיפורים). הוא מניח אותה על 'רובד רביעי' שבעזרה ~18~, לצד הכהן הממרס את הדם.
הביאו לו בתוך מחתה קטורת 'דקה מן הדקה' (שנכתשה פעם נוספת) מלשכת בית אבטינס ~3~ בכמות של שלושה מנים. הוא חפן מלא חופניו מן הקטורת והניחה בכף הקטורת, זו הכמות אותה הוא אמר להקטיר בקדש הקדשים. את מחתת הגחלים הוא לקח בימינו, ואת הכף עם הקטורת בשמאלו, ועימם הוא נכנס להיכל.
הכהן הגדול צועד בין המנורה למזבח הזהב בצד הדרומי של ההיכל, ועובר בין שתי הפרוכות ~19~ המבדילות בין הקדש לקדש הקדשים (בתקופת בית ראשון היתה פרוכת אחת בלבד). בתקופת בית שני קדש הקדשים היה ללא ארון הברית, והכהן הגדול היה מניח את מחתת הגחלים על 'אבן השתיה' (במקום בו עמד ארון הברית בבית ראשון) ~20~. את הקטורת הוא חפן מהכף לתוך כפות ידיו, בלא לאבד אף גרגיר, ושפך אותה על הגחלים שבמחתה. לאחר שקדש הקדשים נתמלא מעשן הקטורת יצא הכהן הגדול לאחוריו מקדש הקדשים, והתפלל תפילה קצרה בהיכל בסמוך לפרוכת.
יז.
הכהן הגדול יוצא מן ההיכל אל הרובד הרביעי שבעזרה ~18~. הוא לוקח את המזרק עם דם הפר מידי הכהן הממרס. כשהמזרק בידו הוא נכנס פעם שניה ל'קדש הקדשים' ~20~, ומזה מן הדם באצבעו. בתקופת בית ראשון – בין שני בדי הארון, ובתקופת הבית השני – על אבן השתיה. הוא מזה פעם אחת כלפי מעלה ושבע פעמים כלפי מטה, תוך כדי מניין ההזאות בפיו. ההזאות מתבצעות על ריצפת קדש הקדשים, בטפח הסמוך לארון (בתקופת הבית הראשון) לאחר יציאתו מקדש הקדשים הוא מניח את המזרק על גבי 'כן זהב' שבהיכל (אחד מתוך שניים הנמצאים שם) ~21~.
יח.
הכהן הגדול שוחט את השעיר עליו עלה הגורל לד' ~7~, ומקבל את דמו במזרק. הוא נכנס עם המזרק בפעם השלישית ל'קדש הקדשים' ~20~, ומזה מן הדם באצבעו כמתואר לעיל באות י"ז. לאחר יציאתו 'מקדש הקדשים' הוא מניח את המזרק על גבי 'כן הזהב' השני הנמצא בהיכל ~21~.
יט.
הכהן הגדול לוקח מן הכן אשר בהיכל ~21~ את המזרק עם דם הפר, ומזה באצבעו מן הדם כנגד הפרוכת המבדילה בין הקדש לקדש הקדשים ~19~ (כמתואר לעיל באות יז).
הכהן הגדול מחזיר את המזרק לכן, לוקח מהכן השני את המזרק עם דם השעיר, ומזה אף ממנו כנגד הפרוכת.
הכהן הגדול לוקח את שני המזרקים, מערבב את דמם ממזרק למזרק, ונותן באצבעו מן הדם המעורב על גבי קרנות מזבח הזהב שבהיכל ~12~. נתינת הדם מתבצעת מימין לשמאל, החל מהקרן המזרחית-צפונית של מזבח הזהב. לאחר מכן ההכהן הגדול מזה מהדם על גגו של מזבח הזהב בפינה הדרומית-מזרחית שלו.
הכהן הגדול יוצא מן ההיכל ושופך את שיירי הדם שבמזרק לנקב המערבי שביסוד המזבח ~8~.
כ.
הכהן הגדול חוזר אל השעיר המשתלח, הנמצא במזרח העזרה ~23~, ומתוודה על חטאי העם. את השעיר המשתלח הוא מוסר לידי 'איש עיתי' בפתח המזרחי של העזרה, כדי שיוליכו למדבר. לאחר מכן הכהן הגדול מוציא את אימורי הפר והשעיר שנשחטו ומקטיר אותם על גבי המזבח, את שאר הבשר שלהם הוא קולע בחתיכות גדולות כדי להוציאם לבית השריפה אשר מחוץ לירושלים.
'האיש העיתי' מוליך את השעיר למדבר, מהלך י"ב מיל. בדרכו הוא עובר עשר סוכות, בהן מציעים לו מזון ומשקה. מסוכה לסוכה מלווים אותו, עד לסוכה האחרונה ממנה הוא הולך לבדו.
עם הגיעו לצוק הוא חולק את ה'לשון של זהורית' הקשורה לקרני השעיר. חציה האחד הוא קושר אל הסלע, והחצי שני נשאר בין קרני השעיר. את השעיר הוא משליך מן הצוק, והוא נעשה איברים איברים תוך כדי נפילתו.
בעקבות השלכת השעיר מניפים דגלים מסוכה לסוכה, עד לירושלים, כדי להודיע שהשעיר הושלך לעזאזל.
כא.
לאחר השלכת השעיר המשתלח הכהן הגדול קורא בתורה לפני העם ב'עזרת נשים' ~24~ מפרשיות יום הכיפורים, חלק מספר תורה וחלק בעל-פה.
באותו הזמן מוציאים כהנים את איברי הפר והשעיר שנשחטו אל 'בית השריפה' אשר מחוץ לירושלים, בו נערכת שריפת האיברים ברוב עם.
כב.
הכהן הגדול טובל טבילה שלישית במקווה הנמצא בקודש, על גג לשכת הפרווה אשר בדרום העזרה ~16~. לאחר הטבילה הוא חוזר ולובש את בגדי הזהב. לפני פשיטת בגדי הלבן, וגם לאחר לבישת בגדי הזהב, הכהן הגדול מקדש ידיים ורגלים מקיתון של זהב.
כג.
הכהן הגדול מקריב את יתר מוספי היום: שעיר החטאת החיצון, איל הכהן הגדול ואיל העם, ולאחר מכן הוא מקריב את המנחה והנסכים של האילים.
הכהן הגדול מקטיר את אימוריהם של הפר והשעיר על גבי המזבח ~13~.
כד.
הכהן הגדול מקריב את קרבן תמיד של בין הערביים, זאת כמפורט לעיל באותיות ו'-ט' לגבי קרבן תמיד של שחר.
כה.
הכהן הגדול טובל טבילה רביעית במקווה הנמצא בקודש, על גג לשכת הפרוה בדרום העזרה ~16~ לשם לבישת בגדי הלבן בפעם השניה. לפני פשיטת בגדי הזהב, וגם לאחר לבישת בגדי הלבן, הכהן הגדול מקדש ידיים ורגליים מקיתון של זהב. בגדי לבן אלו פחותים מאלו שהוא לבש בעת הקטרת הקטורת בקדש הקדשים.
כו.
הכהן הגדול נכנס פעם רביעית לקדש הקדשים ~20~ ומוציא משם את הכף והמחתה שנשארו שם מזמן הקטורת הקטורת (לעיל אות ט"ז).
כז.
הכהן הגדול טובל טבילה חמישית במקווה הנמצא בקודש, על גג לשכת הפרווה אשר בדרום העזרה ~16~ לשם לבישת בגדי הזהב. לפני פשיטת בגדי הלבן, וגם לאחר לבישת בגדי הזהב, הכהן הגדול מקדש ידיים ורגליים מקיתון של זהב.
לאחר לבישת בגדי הזהב נגנזים בגדי הלבן של הכהן הגדול בהם הוא עבד ביום הכיפורים.
כח.
סיום עבודות התמיד של בין הערביים על ידי הכהן הגדול: הקטרת הקטורת של בין הערביים על גבי מזבח הזהב שבהיכל ~12~, הטבת נרות המנורה (כמפורט לעיל אותיות ז'-ח'), הקרבת מנחת קרבן התמיד ונסכי קרבן התמיד.
כט.
הכהן הגדול מקדש ידיו ורגליו, פושט את בגדי הזהב ולובש בגדי חול. הוא יוצא מן המקדש לביתו בסיום עבודת היום הקדוש, כשהעם מלווים אותו בדרכו.
"ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש"
יבנה בית המקדש במהרה בימינו
