עם כל הכבוד למרדכי דוד, אנרכיסט מתחיל שכמוהו, יש כאן כמה אנרכיסטים ותיקים ומנוסים בהרבה, ויש לו עוד הרבה מה ללמוד עד שהוא יגיע לדרגת האנרכייה שהם חוללו כאן. 

בואו ונתחיל מהכוהן הגדול של האנרכיסטים, הנחסם המסכן אהרן ברק, בכל זאת אחד מגדולי האנרכיסטים שצמחו לעם ישראל בדור האחרון, אנרכיסט בעל עניבה, רכב שרד ופנסייה שמנמנה. אהרן ברק כידוע חולל בתכנון מבריק שלב אחרי שלב את המהפכה השיפוטית שלו, ובלי סמכות החליט בוקר אחד, בניגוד מפורש לדברי המחוקקים, להפוך את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לג'וקר ואותו עצמו למחוקק-על שאיש אינו יכול לעצור. ובכן, מי כאן האנרכיסט, נער שחוסם מכונית בכביש או דיקטטור שיפוטי שדרס את פעם אחר פעם את החלטות הכנסת והצמיח אחריו דור של שופטים אקטיביסטיים שהתעלו בשיגעונם אפילו על מורם ורבם?

אז אולי די כבר עם התקינות הפוליטית? ההחלטות השיפוטיות של ברק וחבריו עלו לנו בדם. לא דם כמשל אלא דם אמיתי, דם אדום וקדוש של חיילינו. ביטול נוהל שכן, ההתערבות בהרס המבנים בציר כיסופים שעלו בדם טלי חטואל ובנותיה, החיטוט של בג"ץ בסוגיית הפרימטר ומניעת הירי על המפגינים העזתיים בגדר שהביאה לביטול דה-פקטו של הפרימטר ולהצלחת מתקפת 7 באוקטובר. כל אלו הם רק קמצוץ קטן של דוגמאות למחיר הלאומי הכבד ששילמנו בשל חבורת האנרכיסטים המופרעת וחסרת האחריות הזו. 

מי כאן האנרכיסט, נער שחוסם מכונית בכביש או דיקטטור שיפוטי שדרס את פעם אחר פעם את החלטות הכנסת והצמיח אחריו דור של שופטים אקטיביסטיים שהתעלו בשיגעונם אפילו על מורם ורבם?

אהרן ברק אינו סתם "זקן בן 89" חדל אישים, הוא אינו עוד מפגין תמים. הוא אדם צלול בדעתו שחולל נזק בל יתואר ועוד גאה בזה, והוא ממשיך גם בימים אלה, בכובעו ככוהן גדול, להסית ולפזר אמירות הזויות על שאנחנו כבר לא חיים בדמוקרטיה וכי העומד בראש הממשלה הוא דיקטטור. 

***

אהרן ברק הוא האנרכיסט הראשי, והוא הוליד כאן דור של אנרכיסטים שאינם מביישים בכלל את האדמו"ר מורם ורבם: יש לנו נשיא בית משפט עליון שמינה את עצמו בניגוד לחוק, הממנה הרכבים באורח פלא בדיוק לפי מה שהוא מצפה שיצא בסוף בפסק הדין. חוקים והחלטות ממשלתיות מתבטלים בבג"ץ כאילו הם דו"חות חנייה, ורק השבוע קיבלנו עוד דוגמה כשבג"ץ מעכב את סגירתה של גל"צ. שופטים עליונים בלבלו לנו את המוח שנים כשהם מבטלים חוקים לנוכח חוזקו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואז כשבא חוק יסוד שלא בא להם טוב בעין, מתרחש הוקוס פוקוס מיוחד, והופ! אפשר לבטל התיקון לעילת הסבירות, חוק יסוד שעבר ברוב ברור בכנסת ישראל. 

מאות שעות של דיונים הושקעו ומאות אנשים הוזמנו לוועדת החוץ והביטחון, היו אין-סוף מלל ודיונים סביב חוק הגיוס. הוא יעבור ככל הנראה ברוב בכנסת, אבל דקה לאחר מכן יושלכו הוא וכל העבודה שסביבו לפח האשפה על ידי שבעה או תשעה אנרכיסטים שחושבים שהם חכמים יותר מכולם. ואם כבר חוק הגיוס, סביב משבר הגיוס שלחו אותנו האנרכיסטים השיפוטיים למערכת בחירות אחת ועוד אחד ועוד אחת, עוד תקופה אפלה של אנרכייה נוראה בחסות חבורת האנרכיסטים תלמידיו של ברק.

אנרכיזם אמיתי הוא אנשים רבי השפעה שמנצלים את כוחם ומעמדם וקוראים לסרבנות רק כי לא מתאימה להם החלטה לגיטימית של ממשלה נבחרת בישראל. אם מרדכי דוד הוא אנרכיסט, אנשי אחים לנשק, התקשורת שהדהדה אותם והפוליטיקאים שגיבו אותם בשתיקה או בהנהון חיובי הם מגה-אנרכיסטים שרגליהם שוחות עד ארכובותיהם בדם של לוחמינו ושל אנשינו שנפלו בעוטף עזה בשמחת תורה תשפ"ד. הם יכולים להמשיך לספר לעצמם סיפורי עלי באבא שאין קשר בין ההפגנות והקריאה לסרבנות למוטיבציה של סינוואר, אבל אנשים שיש להם טיפה'לה שכל בקודקוד וכנות בסיסית יודעים את האמת הנוראית הזו. 

סביב משבר הגיוס שלחו אותנו האנרכיסטים השיפוטיים למערכת בחירות אחת ועוד אחד ועוד אחת, עוד תקופה אפלה של אנרכייה נוראה בחסות חבורת האנרכיסטים תלמידיו של ברק

גם לא צריך 12 שנות לימוד ובגרות מורחבת בשביל להבין את מה שכל ילד מבין, שמי שלוחץ לעשות פשרות והסכמים עם האויב בעוד הצבא נלחם מעלה מייד את המחיר, נותן אורך נשימה לאויב, ובקצה מסכן עוד ועוד חיילים שמשלמים על הטירוף הזה בחייהם ובפציעות קשות. את השמאל המופקר זה עניין פחות. בעבר היה נהוג שבזמן מלחמה שמים את הפוליטיקה בצד. לצערנו בשלב מסוים במלחמה הזו הכלל הזה נשכח, היה ואיננו. בעוד חיילינו בשוחות, בעוד נציגינו מנהלים משא ומתן קשוח עם ארגון רצחני, ציני ונטול עקבות, בשמאל הפגינו בעד עצירת המלחמה ועסקה בכל מחיר. לזה קוראים אנרכייה, אובדן דרך, והוא עלה כפשוטו ממש בדם חיילינו.

אגב, אתם יודעים מהי למשל אנרכייה אמיתית, גדולה בהרבה ממרדכי דוד קטן שחוסם מכונית בכביש? אכיפה בררנית למשל היא אנרכייה. היא לא סתם אנרכייה, היא פשע שאין כדוגמתו, שמפרק מבפנים את כל יסודות החברה ופוגע באמון של האזרחים במערכות אכיפת החוק. 

בעבר היה נהוג שבזמן מלחמה שמים את הפוליטיקה בצד. לצערנו בשלב מסוים במלחמה הזו הכלל הזה נשכח. בעוד חיילינו בשוחות, בשמאל הפגינו בעד עצירת המלחמה ועסקה בכל מחיר

היועמ"שית, עוד אנרכיסטית לא קטנה, עושה את זה מהמקפצה. היא שכחה את המפתחות למשרד בזמן הפגנות הקפלניסטים ומצאה אותם בול כשהתחילו הפגנות החרדים. היא הייתה בחופשת סקי ככל הנראה כשקראו כאן לסרבנות וחסמו את המשרדים של פורום קהלת וצרו על שרים מול בתיהם, אבל התעוררה לעבודה עם הנץ החמה כשמרדכי דוד חסם את רכבו של ברק. הגיליון לא יכיל את כל מעללי היועמ"שית, אך רק את זאת נזכיר: אחוזת טירוף היא מנסה ודורשת בימים אלה לפטר ללא סמכות וללא כתב אישום שר מכהן בישראל, וזו חברים אנרכייה על מלא, אנרכייה בחסות החוק.

הציבור הדתי-לאומי הוא ציבור מנומס וממלכתי. הוא אוהב את ההפגנות שלו מנומסות, הוא מקפיד לבדוק איך השמאל החילוני מסתכל עליו, הוא נרתע משימוש במילים גסות ומעדיף לא-פעם את הסגנון על פני המהות, הוא די נרתע מכל מיני מרדכי דוד כאלה שיש להם תכונה גנטית של מרדכי היהודי שלא יכרע ולא ישתחווה. 

רוצים להזדעזע ממרדכי דוד? בבקשה, זו זכותכם. אבל בתנאי אחד: אם תזדעזעו פי אלף ממה שעשו כאן העליונים מחריבי הדמוקרטיה, הקפלניסטים מחריבי הצבא ומחוללי הסרבנות והשמאל הקיצוני המופקר ומנהיגיו בכנסת, שלא היססו מלהחליש את צה"ל באמצע מלחמת קיום רק בשביל לעשות עוד קצת פוליטיקה ולהפיל את ביבי שנוא נפשם. אנרכייה, כל אנרכייה, היא דבר רע. אבל אנרכייה ממוסדת, אנרכייה בעלת חליפה, עניבה ורכב שרד, היא לא רק דבר רע, היא סדום ועמורה.