הבחירות הקרובות ייערכו לאחר שנים שבהן התרחשו אירועים שהסעירו וטלטלו את מדינת ישראל – המאבק על הרפורמה במערכת המשפט, מתקפת הטרור בשמחת תורה תשפ"ד והמלחמה בחזיתות המרובות השונות, ובהתאם לכך גם הנושאים שהעסיקו את הזירה הציבורית.

אני רוצה להציע את שלושת הנושאים שלדעתי צריכים להיות במוקד הבחירות הללו, לפחות מבחינת מי שדמותה של מדינת ישראל וזהותה היהודית-לאומית יקרים בעיניו.

המלחמה על הזהות היהודית

רבים הם אלו שאירועי הטבח בשמחת תורה תשפ"ד טלטלו אותם מבחינה זהותית. ההכרה שהמחבלים הארורים באו להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, ללא הבחנה ביניהם, חיברה אותם מחדש אל זהותם היהודית ואל ההכרה בצורך שלה להיות גורם דומיננטי בחייהם.
עלינו מוטל לדאוג לכך, שהתהליך הזה שקרה בחיי יחידים רבים, לא יפסח גם על חיינו כציבור וכעם.

הזהות היהודית של מדינת ישראל היא הנשמה שלה, וחיזוקה הינו קריטי לאופן ההתמודדות שלנו עם שלל הסוגיות העומדות לפתחנו.

הממשלה הבאה חייבת לטפל מהשורש בכל נושא החינוך. להחזיר לו את ערכי היהדות והציונות, לדאוג לתקצוב שווה ולהשיב את האחריות על החינוך ואת הידיעה על מה שמתרחש בבתי הספר לציבור ההורים

במקביל ל'עשה טוב' הזה, חייבים גם ל'סור מרע'. חדירת הפרוגרס ותפיסת 'מדינת כל אזרחיה' לכלל המערכות הציבוריות וההשפעה על כלל שדרת הפקידות הבכירה והבינונית פגעו קשות במדינת ישראל ובזהותה.

אם, כמדינה יהודית, חפצי חיים אנחנו, חובה עלינו לדאוג שמערכת החינוך, מערכת הביטחון, מערכת המשפט, הכשרת עובדי המדינה וכל שאר המערכות הציבוריות ינוקו מכל אותן תפיסות פוסט ציוניות, פוסט לאומיות ואנטי יהודיות.

מערכת החינוך: להחזיר את הערכים

מרן הרב קוק זצ"ל כתב שבעם ישראל, המטרה העיקרית של החינוך איננה להכשיר את הילד למלחמת החיים. זוהי המטרה המשנית. המטרה העיקרית היא לעשותו להיות טוב וישר לפני אלוקים ואדם.

לצערנו, מערכת החינוך של מדינת ישראל רחוקה מהמטרה הזאת כרחוק שמים מארץ.
המערכת מוכוונת כולה להועיל לתלמידים ברמה המעשית במלחמת החיים. זו הסיבה שלימודי אנגלית ומתמטיקה תופסים בה מקום כל כך מרכזי, וגם רמת התקצוב תלויה בכך, וממילא, תלמודי תורה לאומיים למשל, שמגדלים ילדים נאמנים לעמם, לתורתם ולמדינתם, זוכים לתקצוב מקוצץ ומופלים לרעה לעומת שאר התלמידים.

האשליה כאילו ריבונות דה-פקטו היא תחליף מספק לריבונות רשמית התנפצה לפני 20 שנה בהחרבת גוש קטיף וגירוש המתיישבים

התכנים והערכים שכן נכנסים למערכת החינוך מושפעים בצורה משמעותית מתפיסות פרוגרסיביות ופוסט-מודרניות, ובמקרים רבים ממומנים על ידי גופים זרים, כמו מדינות וקרנות, שמגמתם המוצהרת או המוסתרת היא בהתאם לתפיסת מדינת ישראל כ'מדינת כל אזרחיה' ולא כמדינה יהודית. כל זה נעשה במחשכים ובהסתרה מההורים.

החינוך זה היסוד של כל מה שמתרחש בכל חברה, ובמיוחד אצל עם ישראל, שאמונתו וערכיו הם מה שמניע אותו.

הממשלה הבאה חייבת לטפל מהשורש בכל נושא החינוך. להחזיר לו את ערכי היהדות והציונות, לדאוג לתקצוב שווה ולהשיב את האחריות על החינוך ואת הידיעה על מה שמתרחש בבתי הספר לציבור ההורים.

ריבונות עכשיו: בלי להמתין לעיתוי

ברור לכולנו שריבונות על יהודה ושומרון זהו דבר קריטי ונצרך, ובמיוחד לאחר מתקפת הטרור בשמחת תורה תשפ"ד. יש שואלים למה דווקא עכשיו? הרי האמריקאים מתנגדים, אולי זהו לא העיתוי המתאים?

השאלה החשובה היא האם אנחנו מדינה עצמאית או לא. האם אנחנו מסוגלים לקבל החלטות עצמאיות, כמו ההחלטות על הקמת המדינה ועל פתיחת מלחמת ששת הימים, גם בניגוד לדעתם של ידידים כאלה או אחרים. מבחינת הלחצים הבינלאומיים לעולם לא יגיע "העיתוי המתאים".

אם, כמדינה יהודית, חפצי חיים אנחנו, חובה עלינו לדאוג שמערכת החינוך, מערכת הביטחון, מערכת המשפט, הכשרת עובדי המדינה וכל שאר המערכות הציבוריות ינוקו מכל אותן תפיסות פוסט ציוניות, פוסט לאומיות ואנטי יהודיות

העיתוי הנכון להחיל ריבונות היה לאחר מלחמת ששת הימים, ומכיון שזה לא קרה מאז ועד היום, אז העיתוי הנכון הוא כעת, במיוחד שלאף אחד אין באמת מושג מה יהיה הרכבה של הממשלה הבאה, וממילא, בכמה זמן תידחה ההחלטה על ריבונות. האשליה כאילו ריבונות דה-פקטו היא תחליף מספק לריבונות רשמית התנפצה לפני 20 שנה בהחרבת גוש קטיף וגירוש המתיישבים, על אף שריבונות דה-פקטו אכן הייתה שם.

זו המתכונת היחידה להשתחררות מהקונספציות ההזויות שהובילו להסכמים, לנסיגות, לעקירות, לגירושים ולחוסר ההצלחה להגן על עם ישראל בארצו.

התחלתי בכנסת הנוכחית את תהליך חקיקת חוק הריבונות, שלצערי הקואליציה לא מקדמת, וגם אם חלילה לא נצליח להשלים זאת כעת, זה יקרה בע"ה בכנסת הבאה.