עם ישראל כולו מתרגש. בחסדי ה' ובמסירות של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, ובדבקות במשימה מצד הממשלה, הוחזרה גופתו של הלוחם הקדוש רן גואילי הי"ד. רן, גיבור שנלחם ביום טבח שמח תורה מול עשרות מחבלים ונהרג, מובא לקבר ישראל. משפחת גואילי היא משפחה אצילה, משפחת גיבורים בעצמה שלאורך כל המלחמה דורשת להתרכז במשימת הניצחון והכרעת האויב.
מהלך איתור גופתו של רן הי"ד, חייב את כוחות צה"ל בכלל וכוחות הרבנות הצבאית (יחידות היס"ר) בפרט, להוציא ולבדוק מאות גופות של מחבלים ערלים, עד שבסיעתא דשמיא נמצאה גופתו של הלוחם הקדוש. הבדלה כה ברורה בין חושך לאור, בין ישראל לעמים, והכל כדי לקים את מצוות כבוד וקבורת המת, לא מת רגיל, אלא גיבור שעלה בסערה השמימה.
אנשים רבים חשו היטב את דברי חז"ל (שנכתבו מספר פעמים בגמרא) על ברכת הטוב והמטיב, הברכה הרביעית של ברכת המזון, שנתקנה על קבורת הרוגי ביתר בזמן חורבן הבית. הרוגים קדושים אלו היו מוטלים בבזיון בזמן חורבן ירושלים, וביום שיכלו לקוברם התקינו ברכת הטוב והמטיב אותה אנו אומרים בכל פעם שאנחנו מסיימים לאכול ארוחה עם לחם, כברכה מדברי חכמים שמצטרפת לשלוש הברכות הראשונות, שהן מהתורה: ברכת הזן, ברכת הארץ וברכת בונה ירושלים.
"אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש, הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב – שלא הסריחו, והמטיב – שניתנו לקבורה." (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מח עמוד ב)
לצד ההצלחות הכבירות בכל הגזרות, וכל השיקולים המבצעיים, המדיניים והחברתיים-משילותיים, אין דרך אחרת לומר זאת: מדינת ישראל עדיין מדשדשת בעזה. משימת העל המתחייבת ביותר בודאי מאז הטבח הנורא, של השמדת אויבינו בעזה, לא הושלמה, חרף תשלום מחיר דמים יקר ומסירות נפשם של לוחמינו הגיבורים.
אפשר וצריך לפרט ולנתח את החולשות בממשלה (אך ורק לצד הפירגון על צעדים היסטוריים צבאית ומדינית), אפשר לדבר על לחצי ארה"ב, אפשר לדבר על קמפיין החטופים המזיק ועל צמרת מערכת הביטחון, אך עלינו גם לבחון את עצמנו, את התודעה היהודית שלנו ביום זה, ובמשך המלחמה כולה.
שמחה על החזרת חלל קדוש איננה שמחה שלמה. שמחות כאלה היו לנו גם בגלות, להבדיל, כשמחות עניים. שמחת קבורת הרוגי ביתר, על כך שלא יטוש ה' עמו גם בחשכה, באה על רקע חורבן גדול והיא תמיד מצטרפת ליסודות הבסיסיים שבברכת המזון: היותנו ברואי ה' וחובתנו ללכת בדרכיו, ברית ותורה, הקשר שלנו לארץ-ישראל והשאיפה לבניין ירושלים והמקדש.
ביום זה של הודאה לה' על קבורת החלל החטוף האחרון, הגיבור והקדוש רן גואילי הי"ד, נצטרף גם אנו לשירת "אני מאמין בביאת המשיח" ששרו הלוחמים שחילצו את גופתו בסג'עיה, ולא נשכח את המסר של גבורת ישראל במלחמה, את הלקח מהבריחה מחלקי ארצנו הקדושה, את החזון הגדול של מדינת ישראל כמדינה יהודית, כממלכת כהנים וגוי קדוש, ואת המגמה של כל מאבקנו על חיינו כאן במדינת ישראל, של קודש ומקדש בירושלים.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון חותם – מדינה יהודית על סדר היום