בין סבבי המילואים הממושכים של חיילינו בכל הגזרות ניצבו הנשים, שנשארו מאחור כדי לחזק את העורף ולשמור על הבית איתן ויציב.
ארבעה ראשי מדרשות מתארים כיצד נעשה לימוד התורה מקור הכוח של הנשים שחיזקו את בעליהן בחזית, כיצד הן שואבות עוצמה דווקא בימי היעדרות ממושכים ואיך מתמודדים בבית המדרש עם אובדן, כאב ובנייה של קומה חדשה באומה.
הניצחון מתחיל בבית המדרש
"במובנים רבים השנתיים האחרונות היוו עדות חיה למה שראו חז"ל בעיני רוחם כבר לפני אלפי שנים", פותח הרב ברוך סליי, ראש מדרשת אוריה בגבעת שמואל. "כשקבעו חז"ל שבזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, הם לא תיארו רק אירוע היסטורי מהעבר אלא ראו לנגד עיניהם את נשות הדור הזה! האחיות, הבנות, הרעיות והאימהות שמרכיבות את פלדת הרוח של נשות ישראל. הם ראו את בנותינו ונשותינו, את מי שבכוחן אנו בונים את הבית השלישי. חז"ל לימדו אותנו כבר אז מהו היסוד שבזכותו עם ישראל קם על רגליו, מתנער מעפר וחוזר להכות באויביו ברגעי הניסיון הגדולים שלו: נשים מלאות רוח של אמונה וגאולה.
"לא סתם קוראים לנשים של היום לביאות הברזל, זו ממש לא סיסמה", ממשיך הרב ברוך. "הביטוי הזה משקף תחושה עמוקה של עם שגילה מחדש את כוחותיו. זכינו לפגוש עוצמה אדירה בכל חזית, הן בבית והן מול האויב. עוצמה של נשים שהתורה וחיי הקודש שלהן מעניקים כוח ללוחמים. זכיתי לפגוש את הבעלים של התלמידות ממש בימי התמרון. לא משנה איפה הם היו, בסמטאות ח'אן יונס, ברחובות רפיח ובשערי העיר עזה, מכולם שמעתי את אותו משפט: אני פה בזכות אשתי.
"הם יודעים, והמפקדים סביבם יודעים, שהנשים הללו, שלמדו תורה ומבינות היטב על מה אנחנו נלחמים, בכוח מה אנחנו פועלים ובשם מי, הן שהובילו לניצחון במלחמה. אין בזה שאלה בכלל; הרוח הגדולה של הבית ושל המשפחה היא שמכריעה בסופו של דבר את המערכה בשטח".
חזרתם ללמוד במדרשה בשלב מוקדם מאוד של המלחמה, כשעדיין היה ירי טילים למרכז.
מה הניע את התלמידות לבחור בבית המדרש למרות המצב?
"בתוך שבועיים מפרוץ המערכה כבר חזרנו ללמוד. התלמידות היו נחרצות: די לזום, אנחנו חוזרות לבית המדרש, וכך היה. פגשתי נשים גיבורות שהגיעו למרות האזעקות של אזור המרכז, כשטילים יכולים לחלוף להן מעל הראש בדרך למדרשה ובדרך חזור. באו מפונות מהדרום ומהצפון, תלמידות שטיפלו באחיהן הקטנים בזמן שהאבות מגויסים, והן אמרו בפשטות: התורה היא המקור שמעניק לנו כוח, ואנחנו מתחזקות רק מזה.
"הדבר הזה נתן כוח גם לנו, צוות המדרשה. הגעתי למדרשה מהמילואים להעביר שיעורים, וכשחזרתי משם לצבא הרגשתי כמה כוח נתנו לי המפגש והלימוד. הרגשנו את הקו הישיר, איך התורה מחיה את הלוחמים ואת כולנו, איך הרוח של עולם המדרשות והישיבות מחיה את האומה כפשוטו.
הרב ברוך סליי, ראש מדרשת אוריה בגבעת שמואל: "פגשתי נשים גיבורות שהגיעו למרות האזעקות של אזור המרכז, כשטילים יכולים לחלוף להן מעל הראש בדרך למדרשה ובדרך חזור. באו מפונות מהדרום ומהצפון, תלמידות שטיפלו באחיהן הקטנים בזמן שהאבות מגויסים, והן אמרו בפשטות: התורה היא המקור שמעניק לנו כוח, ואנחנו מתחזקות רק מזה"
"הרוח הזאת מביאה איתה גם שליחות גדולה לחינוך ולהפצת תורה. הדבר הזה מתבטא לדוגמה בתוכנית ההוראה של המדרשה, תוכנית הדגל שלנו, שמשלבת לימודים במדרשה עם המכללה בירושלים. אחרי שכולנו למדנו בשנתיים האלה שהכול מתחיל ונגמר ברוח, אנחנו מבינים את הצימאון של עם ישראל לקודש, למסורת ולשורשים.
"כשתלמידה מגיעה למדרשה, הלימוד עם כל ההווי התורני מחיה אותה. כל הלימוד בחבורה של תורה והחיבור העמוק לצוות הופכים את השנים במדרשה למשמעותיות וממלאות את התלמידות בכוחות ובשמחה. כשהבוגרת יוצאת מהמדרשה היא מביאה את הרוח הזו לבית שהיא מקימה ולכל דבר שהיא תעסוק בו בעתיד".
לא להישאר לבד בכאב
הרב רונן טמיר, ראש מדרשת בינת בשבות רחל, מציין כי נוסף על היותה של המדרשה מקור לכוח רוחני, היא משמשת גם רכיב חיוני בחוסן הנפשי של התלמידות. "אנחנו משתדלים מאוד שבית המדרש, מעבר להיותו מוסד לימודי, יהיה קודם כול כתובת ויספק לתלמידות בית וחמימות משפחתית", הוא מסביר.
"חוסן נבנה לא רק ברגעי משבר אלא הרבה לפני כן. יש שני מעגלי חוסן פרטיים שחיוניותם הוכחה במלחמה הזו: המעגל הראשון הוא הצוות, הרבנים והרבניות שמלווים את התלמידות באופן שוטף. אנחנו משתדלים להגיע לכל חתונה ושמחה, אך לצערנו הרב אנחנו מגיעים גם לכל מקום שהתלמידות והבוגרות חוות בו אובדן. מי ששמר על קשר משמעותי איתן בשגרה, יגלה שהקשר הזה חי וקיים גם בעת חירום. אי אפשר להוליד קשר עמוק מאפס בתוך סערת המשבר. זה חייב להיבנות קודם לכן. למשל, אנחנו נמצאים כעת בתוך ימי השלושים לנפילתו של איתן אורבך ז"ל, אביה של אחת מבוגרותינו. בתו מתחתנת בעוד שבוע וחצי, והצוות שלנו איתה שם לחלוטין בכל מה שנדרש.
הרב רונן טמיר, ראש מדרשת בינת בשבות רחל: "הקשרים הללו, שנבנים מתוך עמל תורה משותף, הם מקדמי חוסן עצומים ומעניקים לה את היכולת להחזיק מעמד גם כשהעולם סביבה מתערער. כשאת בוחרת בית מדרש, חפשי מקום שתוכלי להיות חלק ממנו לשנים ארוכות. שתוכלי להרגיש בת בית בו כל החיים"
"המעגל השני של החוסן מורכב מהחברות במדרשה", מציין הרב רונן. "הקשר שנוצר כאן הוא קשר נשמתי עמוק וחזק בצורה שקשה לתאר. חברות מהמדרשה היא חברות מסוג אחר לגמרי. כשמישהי נמצאת באבל, מהות הניחום היא היכולת לומר לה: את לא לבד במסע המייסר הזה, אנחנו איתך. הקשרים הללו, שנבנים מתוך עמל תורה משותף, הם מקדמי חוסן עצומים ומעניקים לה את היכולת להחזיק מעמד גם כשהעולם סביבה מתערער. כשאת בוחרת בית מדרש, חפשי מקום שתוכלי להיות חלק ממנו לשנים ארוכות. שתוכלי להרגיש בת בית בו כל החיים".
לדברי הרב רונן, מעבר להתמודדות עם האובדן והכאב התקופה האחרונה מחדדת בקרב התלמידות את המשמעות הלאומית הרחבה. "התקופה הזו מחייבת אותנו להעמיק שורשים ולברר את ה'למה' הגדול של חיינו כאן. המעבר בין עולם הילדות לבגרות הוא חלון הזדמנויות נדיר לחיזוק היסודות הללו, והמדרשה היא המקום המדויק לכך.
"זו שנה שמשנה חיים, וזה רחוק מלהיות סיסמה. אני אומר לכל מי שמתלבטת: תשאלי מישהי שהייתה במדרשה – את אימך, את אחותך או את המדריכה שלך. היא תספר לך כמה המהפך הזה אמיתי. המשימה שלנו לשנים הקרובות היא להעמיק את לימוד התורה הנשי ולהפוך אותו לנכס לאומי. זה כבר מזמן יצא מהמרחב הפרטי. מדובר בבניית בתים איתנים וחזקים שמהם נבנית האומה כולה. זהו החוסן האמיתי של עם ישראל לטווח הארוך".
הגבורה שבעורף
נוסף על חיזוק הרוח ועל העזרה לנשות המילואים היו מדרשות שיצאו לפעול בעירן לחיזוק כלל החברה האזרחית בעת מלחמה.
הרבנית מלכה שנוולד, ראש מדרשת מודיעין, מתארת כיצד הפכו הלימוד והאמונה למנוע של עשייה ואחריות כלפי תושבי העיר. "כשהאזעקות נשמעו והחדשות זרמו ללא הפוגה, המציאות טלטלה את כולנו", היא משחזרת. "עמד בפנינו אתגר ברור: האם נסתגר פנימה וננסה רק לשרוד או שנהפוך את האמונה לכוח פועל במציאות?
"בחרנו להפוך את המדרשה למוקד של חוסן, בסיס שממנו יוצאים לפעולה מתוך אמונה שקטה. בשבילנו התורה היא באר של חיים. מתוך הלימוד העמוק, שאינו מדלג על שום שאלה קשה שעלתה בעקבות השבר, בנינו עמדה אקטיבית של נחמה ורצון להקרין מהאור שלנו החוצה".
הרבנית מלכה שנוולד, ראש מדרשת מודיעין: "בחרנו להפוך את המדרשה למוקד של חוסן, בסיס שממנו יוצאים לפעולה מתוך אמונה שקטה. בשבילנו התורה היא באר של חיים. מתוך הלימוד העמוק, שאינו מדלג על שום שאלה קשה שעלתה בעקבות השבר, בנינו עמדה אקטיבית של נחמה ורצון להקרין מהאור שלנו החוצה"
אילו יוזמות מעשיות צמחו מהמדרשה לסיפוק הצרכים הלאומיים שעלו מהשטח?
"רצינו להגביר את העשייה הנשית בעורף כאן ועכשיו. בשעות הבוקר פעלו כמה מתלמידות המדרשה בבתי ספר בעיר, חיזקו את הזהות היהודית וסייעו לצוותים חינוכיים בהתמודדות עם תלמידים שחוו שכול ופחד. בו בזמן כמה מהתלמידות הובילו פעילות קהילתית שמסריה היו תקווה וחיזוק. היו מי שהתנדבו בליווי משפחות וילדים, ואחרות שבחרו לעבור לגור עם נשים שבעליהן גויסו לתקופות ממושכות.
"זוהי גבורת נשים בעורף: עמידה, יוזמה והמשכיות של חיים בתוך הקושי. אחת התלמידות סיכמה זאת בפשטות: 'לא חיפשנו להיות גיבורות, חיפשנו להיות שם'. החוסן הרוחני הזה איננו תאורטי; הוא מתורגם לערבות הדדית ולשליחות עמוקה".
בה בעת נפגשו תלמידות המדרשה עם רבנים שגויסו ללחימה, ובהם הרב אליעזר שנוולד, ראש ישיבת ההסדר מאיר הראל במודיעין. "המפגש עם הרב אליעזר היה מכונן", מספרת הרבנית. "התברר שאין תלמידה אחת במדרשה שאין לה נגיעה אישית בשכול או בפציעה של לוחם. הרב שיתף את התלמידות במתרחש בשדה הקרב, במציאות המלחמתית הקשה לעומת התרוממות הרוח של הלוחמים, החדורים בשליחות להשמדת הרוע. המסר היה חד: הגבורה אינה שמורה רק ללוחמים בחזית, אלא מתקיימת גם ואולי בעיקר בזכות הנשים והאימהות שבעורף.
"השיחה התנהלה בסמוך לחתונה של אחת התלמידות, והחתן הגיע מהלחימה שעות אחדות לפני החופה. שמחת החתונה הזו הרקיעה שחקים, ולנו זו הייתה חוויה של אמונה מזוקקת בתוך אי-ודאות.
"החזון שלנו הוא להצמיח דור של נשים מאמינות, מחוברות ואחראיות שמובילות בעדינות ובעוצמה, ולהמשיך לבנות מרחב של לימוד ועשייה שאמונה פוגשת בו מציאות ופועלת בתוכה".
הרב שחר ורטמן, ראש מדרשת דניאלי: "מצד אחד התלמידות נתנו כתף לנשות המילואים, עזרו להן עם הילדים ובצרכים אחרים שהתעוררו במלחמה. מצד שני עיקר העבודה נותרה בניית התלמידות עצמן לקראת העתיד. עשינו גם וגם מתוך הבנה שחלק מהחינוך הוא לא לעמוד מהצד, אך במינונים נכונים שיאפשרו לנצל את השנה היחידה הזו לגדילה תורנית"
הבינה היתרה של דור הנשמות הגדולות
למראה עוצמת התהליכים הללו נשאלת לעיתים השאלה מדוע הבנות מקדישות שנה אחת בלבד ללימוד במדרשה. הרב שחר ורטמן, ראש מדרשת דניאלי, מסביר. "השנה הזאת משמשת בסיס לכולן. זאת שנה מרכזית שמפתחת לכולן את התשתיות. יש מי שממשיכות ללמוד במהלך חייהן. אין ספק שגם הבינה היתרה שניתנה באישה מאפשרת לתלמידות לעבור בשנה אחת תהליכים רוחניים ואישיותיים משמעותיים מאוד בזמן קצר. המפגש העמוק והחי עם התורה, עם הטעם המופלא הזה, מעורר את העולם הפנימי ואת הרצונות העמוקים. כשתלמידה פוגשת את הטעם הזה האישיות שלה גדלה והיא יוצאת ממקום אחר לגמרי אל החיים, אל השירות ואל בניית הבית".
כיצד המדרשה מסייעת לתלמידות להתמודד עם השאלות האמוניות והקיומיות הקשות ביותר שעוררה המלחמה?
"יש שני סוגי שאלות שעולות במדרשה", מסביר הרב שחר. "סוג אחד של שאלות הוא למי שמבקשות מענה מיידי לאתגרי הזמן, וסוג שני הוא שאלות יסוד שמתבררות מתוך בנייה יסודית של העולם האמוני. במדרשה אנחנו נותנים מקום לשני הסוגים, אך שמים דגש על הסוג השני – הבנייה היסודית.
"התלמידות פוגשות את התשתיות ואת חומרי הגלם הרוחניים, עולמן האמוני נבנה, וכך יהיו להן כלים להתמודד עם כל מה שיפגשו בהמשך. ברור לנו שעם ישראל בתהליכי תחייה וגדילה בארצו, וכשאנחנו לא נאמנים לגדולה של העם, לגדולה של הדור ולגדולה של תפקיד שלנו, עוברים עלינו דברים מורכבים. הלימוד במדרשה מזכיר לנו את גדולת עם ישראל, את גדולת הדור הזה ואת השייכות לבניין התחייה. התלמידות מוצאות בהעמקה הזו תשובות לא רק על שאלות מזדמנות, אלא בעיקר בנייה יסודית של מבט אמוני שמסביר את תהליכי חיינו".
האם התלמידות שילבו גם התנדבות מעשית בחודשי המלחמה?
"ודאי. במלחמה כולם צריכים להתאמץ כדי להעניק כוח לאומה. עם זאת היה לנו ברור שהתפקיד המרכזי שלהן הוא לבנות את עצמן רוחנית, שכן הן עתודת הכוח שלנו בבניית בתים ובתפקידים שיבצעו בשירות הלאומי ובכלל. לכן מצד אחד התלמידות נתנו כתף לנשות המילואים, עזרו להן עם הילדים ובצרכים אחרים שהתעוררו במלחמה. מצד שני עיקר העבודה נותרה בניית התלמידות עצמן לקראת העתיד. עשינו גם וגם מתוך הבנה שחלק מהחינוך הוא לא לעמוד מהצד, אך במינונים נכונים שיאפשרו לנצל את השנה היחידה הזו לגדילה תורנית. התוצאות ניכרות אחר כך בבתים שהן מקימות ובכל עשייה שלהן למען עם ישראל".
לסיום מבקש הרב שחר להדגיש את גדלותו של הדור המתגלה לעינינו. "בכל אתגר, בין שזו הקורונה ובין שזו המלחמה, אנחנו מגלים מחדש שהקב"ה שתל בדור הזה נשמות אדירות. יש כאן נשמות גדולות שמחפשות לחיות חיים עוצמתיים, שמבקשות לבנות חיים ששורשם בקודש והופעתם דרך כל כוחות החיים בנתינה ובשותפות באתגרי הדור. המפגש עם הכוחות הללו משמח ומעמיד את כולנו בעמדה של ענווה גדולה גם מול התורה הגדולה וגם מול הדור המופלא שזכינו לו. אנחנו מתפללים להיות ראויים".
