שיתוף הפעולה ההדוק בין ירושלים לוושינגטון תחת ממשל טראמפ הוכיח כי כשהקשר בין המדינות איתן, השמיים הם הגבול – תרתי משמע.
בשורות הבאות נראה את רצף אירועי ההטעיה, המפגשים החשאיים והמסרים הכפולים שגרמו לטהרן להאמין שהסכם מדיני נמצא בהישג יד, בזמן שמטוסי חיל האוויר כבר היו בדרכם ליעד. דקה אחרי דקה: הכרונולוגיה של התרמית.
22.1: קושינר, ויטקוף ונציגים ישראלים נפגשים בדאבוס להקמת "מועצת השלום", הכוללת מדינות ערביות המקיימות הסכמים עם ישראל ובהן ירדן, כווית, איחוד האמירויות, קטאר וסעודיה. מפגש זה לכאורה עוסק בהסדרת עזה אך גם בחיזוק הקואליציה הישראלית-ערבית נגד איראן. בהמשך חשיבותו תתברר יותר
נקודת מפנה: הקמת המעטפת הדיפלומטית האזורית שתעניק לישראל גב שקט למהלך הצבאי.
11.2, כשבועיים וחצי לפני התקיפה: נתניהו וטראמפ נפגשים בבית הלבן לסגירה סופית של פרטי התקיפה והגיבוי האמריקני.
נתניהו, רוביו וויטקוף מתאמים בפגישה משותפת את המעטפת הדיפלומטית והסנקציות שיוטלו מיד לאחר המכה הצבאית.
12.2, 16 ימים לפני התקיפה: ארה"ב מציעה לאיראן "חלון של 30 יום למו"מ" על מתקן פורדו כדי לייצר תחושת חסינות זמנית ומטעה.
נקודת מפנה: יצירת אשליית חסינות אצל האיראנים שמרדימה את מערכי ההגנה שלהם.
16-23.2: גדעון סער מבקר בוושינגטון, משתתף ב"מועצת השלום" ומגייס תמיכה אזורית שקטה למהלכים הבאים.
17.2, כשבוע וחצי לפני התקיפה: משלחת הקונגרס בירושלים מחזקת את הלגיטימציה של ישראל בקרב שתי המפלגות בארה"ב לקראת פעולה צבאית נרחבת.
19.2, 9 ימים לפני התקיפה: בישיבה הרשמית הראשונה של מועצת השלום, שאמור עוסקת בכלל בעזה, טראמפ מדבר לא מעט על איראן ועל "הסכם שמתבשל".
22.2, 6 ימים לפני התקיפה: ישראל משדרת נכונות לוויתורים בעזה דרך מסר קטארי, כדי להסיט את תשומת הלב המודיעינית מהזירה האיראנית.
24.2, 4 ימים טרם התקיפה: טראמפ מפרסם בטוויטר כי "ההחלטה נתונה בידיי" ומצהיר כי הוא מעדיף להגיע להסכם, אך מזהיר כי ללא עסקה "ההשלכות עבור איראן יהיו קשות".
24.2: דוברת הבית הלבן קרוליין לוויט מצהירה בפני כתבים בוושינגטון כי "ברירת המחדל הראשונה של הנשיא טראמפ היא תמיד דיפלומטיה".
25.2, 3 ימים לפני התקיפה: מזכיר המדינה מרקו רוביו מצהיר כי "סנקציות הן הכלי המרכזי", מה שמתפרש בטהרן כהיעדר כוונה לתקוף.
26.2, יומיים לפני התקיפה: המתווכת עומאן מדווחת כי השיחות בז'נבה בין ארה"ב לאיראן "רשמו התקדמות" בנוגע לתוכנית הגרעין.
26.2: שר החוץ של עומאן, בדר אל־בוסעידי, אומר כי ארצות הברית ואיראן מביעות פתיחות ל"רעיונות חדשים וחדשניים באופן חסר תקדים" בסוף השיחות באותו יום אמר כי "סיימנו את היום לאחר התקדמות משמעותית" ופנינו לעבר המשך השיחות בשבוע הבא
26.2: חברת המודיעין הסינית MizarVision מפרסמת צילומי לוויין של מטוסי F-22 בבסיס עובדה כחלק מריכוז כוח להטעיית המכ"ם האיראני.
26-28.2: בטריק פשוט וגאוני, החניות בקריה ובאיזור נשארות ריקות, בשונה מהרגיל לפני מבצעים משמעותיים, כדי לשדר "עסקים כרגיל".
27.2, כ-24 שעות לפני התקיפה: שר החוץ העומאני נפגש עם סגן הנשיא ג'יי-די ואנס ועם גורמים בוושינגטון לשיחות במאמץ למנוע מלחמה.
27.2: דובר צה"ל תא"ל אפי דפרין מצהיר כי "צה"ל עוקב באדיקות אחר המצב באיראן ודרוך להגן עליכם", מה שמסיט את המבט לפעולה איראנית ראשונה.
27.2: משרד החוץ האמריקאי מודיע כי מרקו רוביו יקיים ביום שני שיחות בישראל בנושא איראן, מה שנתפס כהכנה לטווח הרחוק.
27.2: טראמפ מתראיין לכתבים ומבהיר כי "איראן לא יכולה להחזיק בנשק גרעיני" ואז הוא מוסיף "אני לא מרוצה מההתנהלות של איראן, אבל יהיו עוד שיחות".
27.2, 18 שעות לפני התקיפה: שר החוץ העומאני בדר אל-בוסעידי מצייץ בטוויטר: "נפגשתי עם סגן הנשיא ואנס, השלום נמצא בהישג יד".
28.2, שעות לפני התקיפה: בבוקר המבצע מתפרסם כי הרמטכ"ל זמיר שוהה בביתו ב"יום מנוחה" כדי לשדר שגרה ולמנוע כוננות ספיגה באיראן.
נקודת מפנה סופית: הרדמה טוטאלית של מערכי השטח האיראניים שעות ספורות לפני המתקפה.
28.2: בשעות הצהריים והערב יוצא לדרך מבצע "שאגת הארי" במתקפה אווירית מסיבית שמחסלת את צמרת הביטחון האיראנית בתוך דקות.
ההפתעה האסטרטגית המוחלטת, שהושגה בזכות תכנון מדוקדק ותרמית רב-ממדית, אפשרה לחיילנו לפעול בחופשיות ולהכות בלב הרשע כשמערכות ההגנה האויבות משותקות לחלוטין.
המבצע מוכיח כי כוחה של ישראל טמון לא רק בעוצמה הצבאית, אלא ביכולת המבריקה להוליך את האויב שולל בזירה המדינית והתקשורתית, באמצעות שיתוף הפעולה הייחודי עם ממשל טראמפ.
הצלחת התרמית החזירה את ההרתעה הישראלית למרכז הבמה והוכיחה שוב שהמוח הישראלי, בשילוב הגיבוי האמריקני, הוא הנשק החזק ביותר במזרח התיכון.
