ככל הנראה האנטישמיות היא תמיד ישנה, ישנה מאוד, והיא מתחילה בפרשת שמות. "הבה נתחכמה לו!" אומר פרעה, כי "הם" חכמים וערמומיים, "פן תקראנה מלחמה ונלחם בנו!" הוא מוסיף נימוק של הגנה עצמית, זו שמציגה את העם 'המתארח' כבלתי מוסרי בעליל.
"מהי אנטישמיות?" שואל הרב יונתן זקס, ועונה: "היא סדרה של סתירות: שנאו את היהודים מפני שהיו עשירים ומפני שהיו עניים, מפני שהיו קפיטליסטים ומפני שהיו קומוניסטים, מפני שהתבדלו ומפני שהתפזרו. מפני שדבקו בעקשנות באמונה מיושנת ומפני שהיו קוסמופוליטיים תלושים וחסרי אמונה". בבקשה, אומר הרב זקס, המנוסה כל כך, אל תנסו להסביר אנטישמיות, מפני שהנזק נורא: כשנמצא לה סיבות נהיה אנחנו, היהודים, הראשונים לנסות ו'לתקן' את המצב, קרי את עצמנו.
פגשתי השבוע בשיעורי הקבוע בתל אביב סטודנטית מהרווארד, ושאלתי אותה: "האם קשה לך להזדהות כיהודייה בקמפוס?" והיא ענתה: "הבעיה בהרווארד איננה הלא-יהודים אלא המלחמה הפנימית בין הסטודנטים היהודים לבין עצמם, הפרו-פלשתינים לעומת התומכים בישראל". ואיך אמר בגאונות הרב זקס? "אם לא אוהבים אותך בגלל מי שאתה, אל תצפה שיאהבו אותך כשאתה מעמיד פנים ורוצה להיות מה שאינך".
מה הם רוצים?! "הם לא רוצים שנהיה פה, הם לא רוצים שנהיה שם, הם לא רוצים שנהיה", אמר פעם עמוס עוז. הם פשוט לא רוצים שנהיה.
לא מדברים על זה מספיק לצערי, אבל אנטישמיות, נאורה ככל שתישמע, מופיעה תמיד לצד זלזול בנשים. לא זלזול ברובד הגלוי, להפך: על פני השטח מי שלוחמים בעד זכויות מיעוטים יילחמו לכאורה גם בעד זכויות נשים. כך פרעה, ש"דואג" לעמו "פן תקראנה מלחמה", מבקש להשמיד רק את הזכרים, הלוחמים. הוא אינו נוגע בנשים.
למעשה הסיבה היא זלזול בכוחן ליצור אמירה שתשנה את התמונה כולה: "עוד צריך לדעת, למה לא גזר (פרעה) על הכל (למה לא הרג גם את הנקבות), ואין להאמין עליו כי במידת רחמים נהג לשום להם שארית בארץ, כי שרשו שורש אכזרי הוא! והנה עצה חכמה יעץ פרעה, כי באמצעות שיהרגו כל זכר, יתרבו הנשים והן האישה, 'טב למיתב טן דו' (רוצה בזוגיות בכל מקרה), ויתחברו נשי ישראל עם המצרים ויתחתנו בהם ומעתה, אין מציאות לעולות מן הארץ כשיהיו לעם אחד" (אור החיים הקדוש על הפרשה). נשים ירצו בזוגיות בכל מקרה, וכשילכו ויתמעטו הגברים היהודים, הן יחברו למנצח, לחזק, וכך לא זו בלבד שיהודים לא יהיו, אלא שהעם המצרי יגדל עוד יותר!
"הבה נתחכמה לו", פרעה אומר, אבל הוא היה צריך להתחכם דווקא לה. בעוד הוא מתחכם הגיעו החכמות, המיילדות, וזיהו מייד את שורשי האנטישמיות ההיא, הישנה: "הם רוצים שלא נהיה, אז אהיה!" השם המיוחד הזה, שם "אהיה", הוא השם שבו הזדהה הקב"ה לפני משה כששאל אותו מה שמו, אבל בזוהר הקדוש המילה "אהיה" היא כינוי לאישה, לאימא עילאה: האם העליונה.
פשוט תהיו, מבקשות האימהות במצרים, זה שמכם וזכרכם לדור ודור! כשרווקה מבקשת את זיווגה זה לא רק מפני שהיא רוצה להיות, זה מפני שמשהו בה מבקש שנהיה כולנו.
אי אפשר להסביר את החוכמה הזו, חוכמת חיים, חוכמת חיות: "כי חיות הנה". היא נשמעת לפעמים ראשונית, חייתית ופרימיטיבית, בדיוק כמו האנטישמיות.
