מאמר חז"ל אומר שמיום שנחרב המקדש יש מחיצת ברזל המפסיקה בינינו לבין ריבונו של עולם. ברזל הוא אחיד ואטום. והנה, המחיצה הזאת נופלת: דודי לי- הקדוש ברוך הוא משגיח על עם ישראל, מאיר פניו ועושה לנו כאלה ישועות שאף אחד לא ציפה להן. תראו איזה הארת פנים, איזה אהבה, איזה חיבוק של ריבונו של עולם. נשים לב לזה, צריך לפתוח עיניים לזה.
אם אתה שואל את הבן שלך "אבא אוהב אותך?" והוא עונה "אני לא יודע" – זה מעליב. אתה משקיע בו, חושב עליו ועושה לו כל מה שצריך והוא לא יודע?! גם אומות העולם רואות את זה, כולם בהלם מגודל האהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל. ירדה המחיצה, שבנו להיות חברים של ריבונו של עולם. על זה אנחנו נרקוד ונשמח, נגיד מזמור לתודה, ועוד יראנו ה' נפלאות כהנה וכהנה.
מה הרווחנו? רבי נחמן מברסלב מספר את המשל המפורסם על בן המלך שחשב שהוא תרנגול הודו, ירד אל מתחת לשולחן ואכל עצמות. עד שבא אוהב המלך, נכנס מתחת לשולחן, ולאט לאט הראו לו שגם תרנגול יכול ללבוש חולצה ומכנסיים, עד שהבין שהוא בן מלך וחזר אל הכיסא. הבעיה הכי גדולה של אדם היא כשהוא חושב בראש שלו שהוא תרנגול. תדע מי אתה! לאיזה גדלות ולאיזה עם אתה שייך!
ככה מחנך אותנו ריבונו של עולם: מהתחלת המלחמה בשמחת תורה, אנחנו לומדים מחדש מי אנחנו. לאט לאט אנחנו יוצאים מהמחשבה המצומצמת, עד שאנחנו מצליחים להוציא מהפה: "עֶם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא". מאוד חשוב שיסור האיום הקיומי, אבל עיקר העיקרים הוא שלמדנו שאנחנו אריה. לאט לאט עוד נלמד פי כמה וכמה איזה אריה קם על רגליו, עד לגאולה השלמה ובניין בית המקדש במהרה בימינו. חג שמח!
