ספר חדש, על סיפה של ארץ חדשה. סיכום של 40 שנות מדבר, מאות שנות צמיחת עם חדש, אלפי שנים מאז בריאת העולם, רגע לפני הפרק החדש: עם שבונה ממלכה בארץ, ממלכה שכל כולה ממלכת כהנים וגוי קדוש.
והסיכום הזה – כמה אהבת ה' יש בו, כמה פסוקים ופרשות שהן שיעור אמונה מפיו של גדול המאמינים. הסיכום הזה הוא גם הרגע שהמגמגם, כבד הפה והלשון, זה שהגודל העצום של נשמתו לא יכול להופיע בעולם בכלים מדוברים, חתוכים, אנושיים – פתאום מדבר ומדבר.
הזדככנו, יש לנו אוזן. וכשיש לנו אוזן – יש לרועה הנאמן פה לדבר בו ספר שלם של לימוד, תוכחה, חיזוק ואמונה.
החורבן אינו תאונה
והפרק החדש הזה כולל בתוכו, באופן מפתיע ולא צפוי, גם את החורבן והבניין. 'איכה' לא נמצאת רק אצל ירמיהו שמקונן על המקדש. אנחנו נפגוש את איכה כבר השבת, בקריאת התורה ובהפטרה.
מתברר שהחורבן הגדול אינו תקלה לא צפויה. הוא לא תאונה. הוא חלק מובנה מהתהליך. הוא צפוי וידוע. "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן".
מדוע אין קורעים על ראיית מקום המקדש וכיצד ניתן להקים מזבח בימינו?
תהליך של היסטוריה שלמה
כי לא תיקון קטן אנחנו רוצים וחולמים ושואפים ולוחמים. לא איזה רגש יפה של קרבת ה', קישוטים של אמונה מעל חיים מלאי נפילות מוסריות. את הכל, את הכל אנחנו קרואים לתקן, להעלות ולקדש – וזה לא דבר שעושים ביום אחד, לא בארבעים שנות מדבר וגם לא במאות שנות ממלכה ומקדש.
זה תהליך של היסטוריה שלמה, שכוללת גם את המחיר האדיר שנשלם כשניפול מגודלנו. גם השיעור הקשה הזה, של נפילה וחורבן של אלפי שנים, הוא בסוף עוד אבן דרך, עוד העמקה והשרשה של כיסופי הגאולה שלנו. וירושלים תיבנה כשנכסוף אליה תכלית כוסף, כלשונו של הכוזרי.
שבת שלום!
זמני השבת
ya,im here