לא יפה משה.
קורח מבקש משהו. בקשה די אלמנטרית בסך הכל.
למה שהוא לא יהיה גם כן קצת כהן?
ולא רק הוא. כל עם ישראל!
הרי העדה כולם קדושים. זו אמת לאמיתה.
למה להתעקש? למה להתנשא? למה לא לקבל את השונה והרגשותיו?

משה יכל למצוא את הדרך.
כמו בפרוזבול, בהיתר מכירה ובמכירת חמץ.
משה היה יכול לומר שקורח ועדתו הם חצי-כהנים.
או למצוא דרך הלכתית להתיר עוד עבודות גם לזר.

הבחירה באמת האלוקית

אבל משה בחר דרך אחרת.
לא מתחשבת, לא מנומסת. לא יפה.
משה בחר ללכת עם האמת האלוקית עד הסוף, בלי לוותר על מילימטר.
לא כי הוא לא קשוב – הוא הרי הלך עד לאוהלי האנשים הרשעים שלא הסכימו לבוא אליו, לגדול הדור.
הוא התחנן בפני קורח, הפציר בו: "רב לכם בני לוי!"
הוא עשה כל מה שיכל.

אבל דבר אחד הוא לא יכל:
משה רבנו לא יכל לשנות את האמת. אפילו לא כמלוא הנימה.
פשוט: בגלל שהאמת הזאת, התורה הזאת והקדושה הזאת –
הן לא שלו. הוא רק שליח, גדול הנביאים.
ואם התורה אינה שלו, מנין לו היכולת לשנות בה מילה אחת?

האיסור להתפשר על התורה

משה רבנו מלמדנו לדורות:
צריך להחזיק במחלוקת, בכל הכוח, נגד מי שטוען טענות יפות כל כך,
אבל בתוכן ארס והרס.
אסור לוותר על התורה, כי ה' נתן לנו אותה.
בוודאי שנאהב. בוודאי שנקרב. בוודאי שנפציר ונחבק.
אבל לשנות משהו מהתורה? להתנחמד? להבין שיש 'הרבה סוגי אמת'? להתפשר?

אם נעשה את זה חלילה,
האדמה פשוט תפתח את פיה ותבלע את כולנו.
היא לא תתן לנו לחיות, לנשום ולבנות עליה,
בלי האמת בטהרתה.

שבת שלום!

זמני השבת פרשת קרח