היום (שני) חל יום פטירתו של רבי ישראל בן שמואל אשכנזי משקלוב זצ"ל, שנפטר ב-ט' בסיוון תקצ"ט. רבי ישראל היה תלמיד בולט של הגר"א (הגאון מווילנה) וממנהיגיה המרכזיים של עליית הפרושים (עליית תלמידי הגר"א). עלייה זו, שהחלה בגלים החל משנת תקס"ח (1808), כללה מאות משפחות צעירות מליטא ומרוסיה שעלו ארצה מתוך אידאולוגיה חיובית שדגלה בשיבת ציון.

העולים הגיעו בשלוש שיירות עיקריות, כאשר רבי ישראל עמד בראש השיירה השלישית שהגיעה בשנת תק"ע (1809). בין ראשי הקבוצות הייתה מחלוקת על המטרה המרכזית: רבי מנחם מנדל סבר שצריך לפעול לבניין ירושלים בפועל, ואילו רבי ישראל סבר שעיקר המאמץ צריך להיות מופנה לחידוש הסנהדרין. לכן הוא אף שלח שליח מיוחד לחיפוש עשרת השבטים, כדי למצוא חכמים סמוכים שיאפשרו את חידוש הסנהדרין בארץ.

שכול כבד ומגיפות קשות בגליל

הקיום היהודי באותם ימים דרש תעצומות נפש אדירות. בגלל המצב החומרי הקשה בצפת, יצא רבי ישראל למסע איסוף כספים ממושך בליטא וברוסיה. הוא חזר לארץ כתוצאה של שלוש שנות נדודים, אך מיד עם הגעתו פרצה בצפת מגיפת דבר קשה. רבי ישראל ומשפחתו ברחו לירושלים, אך בדרך פקד אותו אסון נורא ובזה אחר זה נספו אשתו, חתנו, שני בניו ושתי בנותיו.

למרות השבר ומותם של רוב בני משפחתו, רבי ישראל סירב להרים ידיים. הוא חזר לצפת, נישא בשנית ליוטא בילא, והשקיע את כל כוחותיו בשיקום הקהילה שצומצמה בגלל המגיפה מ-461 נפשות ל-188 בלבד. כממונה על כספי החלוקה, הוא ניהל את העסק בפיקחות רבה, לווה כספים כדי שאנשים לא ימותו ברעב, והצליח להחזיק את הקהילה בחיים.

המלחמה בפורעים הערבים ורעש האדמה

בשנת 1834 פגע בעיר אסון נוסף המוכר בשם הביזה הגדולה בצפת. במהלך מרד הפלאחים, כפריים ערבים ומוסלמים מקומיים ערכו סדרת פרעות אכזריות ביהודים, שדדו את רכושם והרסו את בית הדפוס של ישראל ב"ק. רבי ישראל גילה תושייה רבה והצליח להודיע על הטבח לשלטונות המצריים דרך רץ חשאי. אחרי 33 ימי פרעות, הגיעו כוחות חמושים בפקודת אבראהים פאשא והבריחו את הפורעים הערבים.

שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת תקצ"ז (1837), החריבה רעידת אדמה קטלנית את צפת כולה. רבי ישראל שהה באותו זמן בירושלים, ומיד כשקיבל את הבשורה ארגן משלחת הצלה בת 20 איש בראשות חתנו רבי ישעיה ברדקי. הוא לווה 12 אלף גרוש מקהילת הספרדים כדי לשכור פועלים שיפנו את ההריסות ויטפלו בפצועים. בהספדו המר על הרוגי צפת, אמד רבי ישראל את מספר הנספים ב-"שני אלפים ויותר".

הקמת ירושלים מחדש והמורשת לדורות

אחרי חורבן הגליל, עברו שרידי הפרושים יחד עם רבי ישראל לירושלים, שם הוא מונה למנהיג והרב של העדה האשכנזית. הפרושים הקימו בעיר את "כולל וילנא", ופעלו יחד לבנייתו מחדש של בית כנסת החורבה המפורסם בעיר העתיקה. פריצת הדרך הגדולה הגיעה כשהעולים השיגו צו רשמי מהשלטונות, שאישר לאשכנזים להתיישב בירושלים בגלוי ובלי פחד. הצו קבע חוק ברור: אסור לאף אחד לדרוש מהעולים החדשים לשלם את חובות הענק ההיסטוריים שהשאירו בעיר הקהילות הקודמות. הצעד הזה הסיר את איום המעצרים, ופתח את הדלת לצמיחה אדירה של היישוב היהודי.

ההישגים של עליית תלמידי הגר"א שינו את פני הארץ לדורות. הפרושים וצאצאיהם לקחו חלק מרכזי בהקמת שכונות מחוץ לחומות, ייסדו את בית החולים ביקור חולים ותלמוד תורה עץ חיים, ואף השתתפו בקניית אדמות והקמת המושבות גיא אוני, מוצא ופתח תקווה. רבי ישראל נפטר בטבריה ב-ט' בסיוון תקצ"ט ונטמן בבית הקברות הישן, כשהוא משאיר מאחוריו מפעל ציוני מפואר שנבנה מתוך אמונה יוקדת ואומץ עילאי.

חיבורו העיקרי

מעבר לתושייה העילאית שגילה בהנהגת הקהילה מול מגיפות ופורעים ערבים, השאיר אחריו רבי ישראל נכס צאן ברזל שמעצב את עולם התורה בארץ עד ימינו – הספר "פאת השולחן".

החיבור ההלכתי הייחודי נולד מתוך צורך לאומי בוער. בעוד שבגלות כמעט ולא עסקו במצוות התלויות בארץ, עם התפתחות היישוב היהודי המחודש בארץ ישראל, הפכו הלכות אלו לצורך קיומי ומעשי יומיומי עבור העולים הצעירים שביקשו ליישב את השממה ולקיים את התורה בשלמותה.

הספר בנוי בצורה יסודית ומחולק לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון מביא את ההלכה המעשית בשטח, ואילו החלק השני, אותו כינה המחבר "בית ישראל", מברר ומעמיק במקורות מתוך התלמוד וספרות הראשונים והאחרונים. החיבור כולו מקיף 29 סימנים ו-531 סעיפים מפורטים.

צוואת הגר"א והמהפכה ההלכתית בצפת

רבי ישראל ראה בחיבור זה שליחות קדושה שנועדה להגשים את חזונו של רבו, הגאון מווילנה, שראה בעלייה לארץ עניין ראשון במעלה. הספר נועד להשיג שלוש מטרות מרכזיות: לאפשר לעולים לקיים את המצוות כדת וכדין על פי פסקי הגר"א, לדרבן יהודים נוספים לעלות, ולתת למי שנותר בחו"ל אפשרות ללמוד את ההלכות ובכך להיחשב כאילו קיים אותן בפועל.

הספר נדפס לראשונה בשנת תקצ"ו (1836) בעיר צפת על ידי המחבר עצמו, בבית הדפוס של רבי ישראל ב"ק. מאז זכה החיבור למהדורות רבות, בהן מהדורת שנת תרע"א בירושלים עם הערותיהם של האדר"ת וחתנו הראי"ה קוק, ומהדורה מאוחרת יותר של הרידב"ז. בשנת תש"ס אף יצאה מהדורה מיוחדת של הלכות שמיטה על ידי ישיבת רמת גן, שזכתה להסכמותיהם של גדולי הדור, הרב ניסים קרליץ והרב אברהם אלקנה שפירא.

ההקדמה המפורסמת שכתב רבי ישראל לספר נחשבת עד היום לאחד המקורות ההיסטוריים החשובים ביותר לתולדות הגר"א ומשנתו. בין הכרעותיו המרכזיות בספר נקבע כי אין קדושת שביעית בפירות נוכרים בארץ ישראל, וכי חיוב השמיטה בזמן הזה הוא מדרבנן. כמו כן הכריע, בניגוד לבעל השל"ה הקדוש, כי ראש השנה לשביעית חל בא' בתשרי גם לאילנות. כהוקרה לפועלו, קרויים כיום רחובות על שם החיבור המופלא בערים תל אביב-יפו וירושלים.