אחת השאלות השכיחות בבוקר שבועות היא אילו ברכות מברך הניעור בלילה ואילו אינו רשאי לברך אלא עליו לשמוע מאחרים. לכן נעסוק בהכרעת מרן הרב ורבנו הרצי"ה זצ"ל בדין זה בעניין ברכות התורה.

הלל בברכה או לא? הוויכוח הגדול של תלמידי הראי"ה

הראשונים דנו (ברכות יא ע"ב תוד"ה "שכבר נפטר"), מדוע כאשר אדם מפסיק מלימודו והולך לעסקיו, לסעודתו או אפילו לישון וכיו"ב, וממשיך ללמוד לאחר שעות מספר – אין דברים אלו מהווים 'הפסק' בין ברכות התורה ללימוד. השו"ע פסק (או"ח מז, יב): "אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן".

היה ער כל הלילה חייב לברך ברכת התורה

המגן אברהם (סקי"ב) הבין שלדעתו אם לא ישן בלילה אינו מברך, והקשה על כך משום שבסעיף שלפני כן פסק השו"ע (שם, יא): "שינת קבע ביום על מטתו הוי הפסק ויש אומרים דלא הוי הפסק וכן נהגו"; אם הישן ביום אינו מברך לאחר שנתו, מוכח שאין השינה מהווה 'הפסק' והיסח הדעת מן הלימוד לאחר הברכה שבירך בבוקר.

לכן כנראה תיקנו חכמים לברך ברכות התורה מדי יום בלי קשר לשאלה אם ישן בלילה או לא, וקשה מדוע מי שהיה ער כל הלילה אינו מברך בבוקר. המגן אברהם דן בנושא שוב בהלכות חג השבועות (סי' תצד) וכתב סברה נוספת: "מעיקרא לא היה דעתו לפטור רק ליום ולילה ולכן צריך לברך ברכת התורה כשיאיר היום וכן נראה עיקר".

המשנה ברורה (שם, כח) הביא דעה זו, וכן את דעת הגר"א, שלדבריו יש לברך לאחר 'הפסק' שינה, אך אין מברכים אחר שינה ביום משום "ספק ברכות להקל". הגר"א מוכיח זאת מברכת ציצית, שלסוברים שלילה הוא זמן ציצית, אין מברכים עליה בבוקר אם לבש אותה כל הלילה, ונראה שהשווה בין השתיים הואיל ושתיהן ברכת המצוות. ואולם בהלכות שבסידור עולת ראיה (ברכות התורה אות ה) כתב מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל כדעת המג"א: "היה ער כל הלילה חייב לברך ברכת התורה", והוסיף: "ואם אפשר ישמע ברכת התורה מאיש אחר".

חיוב ברכות התורה מדאורייתא?

כפי הנראה הכריע הרצי"ה כך מתוך תשובת הרב זצ"ל בשו"ת אורח משפט (סי' יא), שבה הסביר שלפי הדעה שיסוד החיוב לברך ברכת התורה הוא מדאורייתא (מ"ב שם, א), ברכה זו אינה ברכת המצוות אלא ברכת השבח. אומנם כאשר תיקנו חכמים את ברכות המצוות, הם תיקנו לברך גם על מצוות תלמוד תורה, כמו על מצוות רבות אחרות, וקבעו שברכת השבח תהיה גם ברכת המצוות.

לפי יסוד זה רצה הרב להסביר את הספק המופיע בראשונים שהזכרנו בתחילת המאמר: הרב ביאר שהואיל ומן התורה אין ברכה זו ברכת המצוות אלא ברכת השבח, ובברכת השבח אין דין 'הפסק', אין בעיה כזו גם לעניין ברכת המצוות, כיוון שמתוך שהברכה מועילה לחיוב מדאורייתא, היא מועילה גם לחיוב מדרבנן.

נוסף על כך בספר 'טוב ראיה' (ברכות יא ע"ב) הרחיב הרב בדין 'הפסק' והסביר שגם אם מדאורייתא נחשבת ברכת התורה לברכת המצוות ולא לברכת השבח, אין דיני 'הפסק' חלים בה, הואיל ודינים אלו הם מדרבנן ולא מדאורייתא. על פי דבריו, ניתן לדחות את ראיית הגר"א מברכת הציצית, ומובן מדוע הכריע הרצי"ה כדעת המג"א שיש חיוב לברך בכל יום. מלבד זאת לדברי הרב אין כאן ספק ברכה, כי ודאי שתיקנו לברך כל יום.

רבים אינם מעוניינים להפסיד ברכות אלו

אומנם גם בין הנוהגים לחוש לדעת הגר"א ואינם מברכים בעצמם ברכות התורה לאחר שהיו ערים כל הלילה (אלא מכוונים לצאת בברכת אהבת עולם או אהבה רבה), בשבועות, זמן מתן תורה, רבים אינם מעוניינים להפסיד ברכות אלו, וכאשר אין להם ממי לשמוע הם סומכים על הדעות שאפשר לברך בעצמם (קיצור הלכות מועדים לר"ש דבליצקי – שבועות, פ"ח הערה ו).

לפי דבריו באורח משפט רצה הרב לחדש שאף שהמסופק אם עליו לברך ברכות התורה (ואין לו אפשרות לצאת ידי חובה מאחר) יכוון לצאת ידי חובה בברכת אהבה רבה או אהבת עולם – הוא רשאי ללמוד גם לפני שיברך ברכה זו, ואין כאן 'ספק דאורייתא', כיוון שהוא עתיד לקיים את המצווה מדאורייתא, ועל הלימוד שלפניה הוא חייב לברך רק מדרבנן. אומנם הרב הסתפק בחידוש זה ונשאר בצריך עיון.

בקובץ 'עיטור סופרים' (ב, ט ע"א) עסק הרב בשאלה מדוע קטן אינו חוזר ומברך ברכות התורה בלילה שנעשה בו בר מצווה, אף שלכאורה אינו יכול לצאת ידי חובה בברכה שבירך בקטנותו. הרב הסביר שבענייני דרבנן קטן יכול לצאת ידי חובה אף במצוות שקיים בקטנותו (וכן נראה ברמ"א או"ח נג, י), ולפי דבריו אפשר להסביר שלעניין חיוב דרבנן יוצא קטן בברכה שבירך ביום, ולעניין חיוב דאורייתא יברך בבוקר שלמחרת, ויקיים גם את החיוב מדאורייתא.

***

לע"נ מו"ח הרב ישעיהו יהודה בן ישראל זאב גליק זצ"ל (נלב"ע בי"א באייר תשפ"ו) ומו"ר הרב אריה בן אשר ישעיה שטרן זצ"ל (נלב"ע בכ' באייר תשפ"ו).

תודתי לאריאל פריימן על עזרתו בכתיבת המאמר. לשאלות, לתגובות ולהצעות למדור: [email protected]