מרן הרב זצ"ל נפטר בג' באלול תרצ"ה ולא זכה לחזות בהקמת מדינת ישראל ובשחרור ירושלים (אומנם כ"ח באייר היה לו יום הודיה על עלייתו ארצה, עיינו אגרות הראי"ה ח"ב, אגרת תרפ"ז; 'מתוך התורה הגואלת', יום ירושלים תש"ם). איננו יודעים כיצד היה מורה לנהוג ביום העצמאות וביום ירושלים, אך ננסה לסקור את עמדת תלמידיו המובהקים וממשיכי דרכו.

ברקע הדיון נציין שבי"ג בניסן תש"ט החליטה הכנסת לקבוע את יום העצמאות בה' באייר, ובי"ח בניסן התכנסה מועצת הרבנות והחליטה לומר בתאריך זה הלל ללא ברכה.

התשובה המקיפה ביותר שכתב אחד מחברי המועצה הייתה במכתבו של הרב משולם ראטה לשר הדתות הרב יהודה לייב מימון: "ועכ"פ בנס שנעשה לכל ישראל הכל מודים שצריכים לומר הלל ומבואר ב'חיים שאל' שם דבזה אומרים בברכה בלי פקפוק… אבל למעשה אי אפשר להחליט בזה בלי הסכמת רוב גדולי הרבנים שלא יבוא לידי לא תתגודדו ליעשות אגודות אגודות".

הרב חרל"פ והנזיר: בין ברכה להמתנה לרבנות

הרב יעקב משה חרל"פ (תרמ"ב–תשי"ב), שעמד בראש ישיבת מרכז הרב לאחר פטירת הרב זצ"ל ושימש רבה של שכונת שערי חסד, אמר ביום העצמאות בבית הכנסת הגר"א בשכונתו הלל שלם בברכה (שירת הי"ם, עמ' 484, מפי עמוס חכם).

לגבי אמירת הלל בלילה כתב לרב נריה באייר תש"י שהסתפק אם לאומרו (אגרות מרום רמט, וראו לקמן), ובנו הסביר שהספק הוא כיוון שמכל מקום לא מברכים עליו (במכתב מתמוז תש"ך, נדפס בחוברת 'מי חכם וישמור אלה' בעריכת הרבנים ניסן ורפאל זק"ש, עמ' קסא).

הראי"ה קוק: "א"א לעשות את המנהגים כעיר פרוצה, שכל אחד ישנה כחפצו או כפי רוח הזמן שלא מדעת חכמים אפילו במנהגים הקלים"

לעומתו, הרב דוד כהן – "הנזיר" (תרמ"ז–תשל"ב), שערך בהוראת הרב ובהדרכתו את ספרי אורות הקודש, סבר ביום העצמאות הראשון שיש לומר הלל בברכה, אך לא נהג כן באומרו "חסר לי את ה'וציונו' של הרבנות הראשית" (על פי עדות בנו, הרב שאר ישוב כהן זצ"ל, 'הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה ליסודה', ח"ב, עמ' 517).

גם במכתב מאייר תשס"ה כתב הרב שאר ישוב שקיבל מאביו "שעלינו לקבל הוראה כזאת, מאת רבותינו המוסמכים בארץ ישראל, לפני שנחייב לומר הלל בברכה" (נמצא בארכיונו במכון נזר דוד).

הנהגת הרצי"ה: "אין אנו קלויז של חוג מיוחד"

הרב צבי יהודה קוק (תרנ"א–תשמ"ב), ששיחתו ביום העצמאות תשכ"ז, שזכתה לכותרת 'מזמור י"ט של מדינת ישראל', התפרסמה בעיקר בזכות סיפורו על החלטת החלוקה באו"ם ועל זעקתו "איפה חברון שלנו – אנחנו שוכחים את זה?!… ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?!", עמד בהמשך אותה שיחה על צדקת החלטת הרבנות הראשית שלא לברך על ההלל: "תקנות הרבנות הראשית באות לכל הציבור כולו… הרב מימון, שכל כולו היה קודש לבנין עמו ונחלתו של הקב"ה – הוא היה מלא שמחה של אמונה ולכן קבע שבבית הכנסת שלו יאמרו הלל בברכה. הוא הדין למקומות דומים נוספים – צבא ישראל והקיבוצים הדתיים… בישיבתנו-המרכזית נהגנו כפסק הרבנות, כי אין אנו 'קלויז' של חוג מיוחד" (לנתיבות ישראל, ח"ב. שיחה זו הוקלטה ונמצאת ברשת, ומומלץ להאזין אליה או לעיין בה, הכנה ליום העצמאות).

במרחשון תשל"ג התמנה הרב גורן לרב ראשי, ולדעתו – שטרם התקבלה אז בהחלטה של מועצת הרבנות הראשית אך הייתה נהוגה בצה"ל (כפי שהזכיר הרצי"ה ב'מזמור י"ט') – יש לומר הלל בברכה ביום העצמאות בלילה וביום.

בליל יום העצמאות באותה שנה, לפני תפילת ערבית, ניגש הרב חיים ירוחם סמוטריץ' שליט"א (ששימש אז גבאי בישיבה) לרב צבי יהודה ושאלו אם ננהג כדעת הרב גורן. הרצי"ה השיב בחיוב, וכך נהגו בישיבה באותו לילה ומדי שנה בשנה עד תום כהונתו של הרב גורן (ובחירתו של מרן הגר"א שפירא לתפקיד הרב הראשי).

גם בריאיון עיתונאי שנערך עימו בשלהי אותה שנה השיב הרצי"ה על שאלה בנושא: "זה עניין לרבנים הראשיים. השנה הורה הרב הראשי לומר הלל עם ברכה, וכך עשיתי" ('במערכה הציבורית', עמ' צג).

במכתב לרב דוב ליאור שליט"א, ששימש אז רבו של כפר הרואה ושאלו על אמירת ההלל בברכה בלילה, כתב הרצי"ה שיש לנהוג כפסק הרב גורן (כתי"ק נדפס בספר 'מקראי קודש' ליום העצמאות ויום ירושלים בנספח הראשון). למכתב אחר בעניין זה השיב הרצי"ה בשנת תשל"ז: "בודאי החיוב לברך בשמחה שלימה".

בין יום העצמאות ליום ירושלים: פסיקות הרב נריה והרב ישראלי

הרב שאול ישראלי (תרס"ט–תשנ"ה), שעמד בראש ישיבת מרכז הרב לצידו של הגר"א שפירא לאחר פטירת הרצי"ה, נמנע מלברך על אמירת הלל ביום העצמאות (גם לאחר מינוי הרב גורן לרב ראשי), כיוון שעם קום המדינה קבעה הרבנות לומר הלל ללא ברכה.

לאחר מלחמת ששת הימים היה חבר מועצת הרבנות, ובתשובה שכתב בעניין אמירת הלל ביום ירושלים (ארץ חמדה ח"א נוספות לשער א, ד) הסתפק אם יש חיוב לומר הלל או שיש חיוב על חכמי הדור לתקן זאת. על כן כתב במסקנת הדברים: "שורת הדין נותנת לאפוקי נפשין מפלוגתא (להוציא עצמנו מהמחלוקת – י"ו) לתקן תקנה זו, ולצאת מידי ספק לדעת כל הני ראשונים", וכך הוחלט בישיבת מועצת הרבנות הראשית.

הרב משה צבי נריה (תרע"ג–תשנ"ו), מייסד 'מרכז ישיבות בני עקיבא' וראשו, פנה בחנוכה תשט"ז במכתב לרב משולם ראטה, לאחר שתשובתו לרב מימון שהזכרנו בראש המאמר התפרסמה בשלהי שנת תשט"ו בספרו 'קול מבשר' (סימן כא), והקשה קושיות מספר על הוראת הרבנות. הוא פנה גם לרב יצחק הרצוג, שהיה אז הרב הראשי לישראל, וביקש ממנו "לחזק את ההסכמה על קביעת קריאת חצי הלל" בלבד.

לדעתו גם אין לברך על אמירת הלל זה (אגב, כך נהג הרב עובדיה יוסף זצ"ל – 'מנהגי הראש"ל', פרק ל), ומדבריו בספרו 'צניף מלוכה' נראה שזה הטעם העיקרי: "הלל-של-נס תלוי הוא כנראה בהכרת בעלי הנס בניסם, ובהתעוררות הדתית הבאה מתוך הכרה זו. ויסוד זה הוא תנאי עיקרי בקביעת ההלל", תנאי שלא התקיים לאחר הקמת המדינה. לעומת זאת "חזינו אחרי 'מלחמת ששת הימים', עם הגיע המוני בית ישראל להתפלל על יד 'הכותל המערבי', ועליית שבטים לירושלים הנמשכת והולכת עד היום, שגרמה וגורמת התעוררות-דתית מרובה, אצל קרובים ורחוקים".

לכן ביום ירושלים נהג הרב נריה לומר הלל שלם בברכה (על פי עדות בניו הרב נחום והרב פתחיה שליט"א בתגובה לפניותינו בשבועות האחרונים). עוד כתב: "אלו שנוהגין לקרוא את ההלל בליל יום העצמאות… שלא כהוגן הם עושים, שהלל מצותו ביום".

גם בשנות כהונתו של הרב גורן כרב ראשי, נהגו בישיבת כפר הרואה לומר ביום העצמאות חצי הלל בלי ברכה ביום בלבד.

מנהג המקום: ההכרעה של הרב שפירא והרב אליהו

בשנת תשמ"ג מונו לרבנים ראשיים הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו. עם בחירתם נערך דיון במועצת הרבנות הראשית בעניין אמירת ההלל ביום העצמאות ויום ירושלים, והוחלט שכל אחד ינהג כפי שנהג בשנים הקודמות.

אומנם אף שלדעת מרן הגר"א שפירא אין לברך לפני אמירת ההלל, ניתן לברך אחריו, כיוון שברכה זו אינה ברכת המצוות אלא ברכת השבח (על פי 'חוות דעת', בית הספק, דיני ספק-ספיקא, כ. סברה דומה מופיעה גם בדברי הרב מרדכי יהודה לייב זק"ש, חתנו של הרב חרל"פ, לגבי הברכה שלפני ההלל – 'מי חכם וישמר אלה', עמ' קעא).

גם אם איננו יודעים, כאמור, מה היה מורה למעשה מרן הרב זצ"ל – כלל גדול לִמדנו: "א"א לעשות את המנהגים כעיר פרוצה, שכל אחד ישנה כחפצו או כפי רוח הזמן שלא מדעת חכמים אפילו במנהגים הקלים" (אורח משפט סימן יח). אם כן, אף שדינים אלו אינם מופיעים בשו"ע וכדומה, אין לשנות ממנהג המקום שלא על דעת מרא דאתרא, והדבר אינו מסור בידי שליח הציבור או הגבאים וכדומה.

לסיכום, ביום העצמאות אמר הרב יעקב משה חרל"פ הלל שלם בברכה. הרב הנזיר והרצי"ה סברו שיש לומר הלל שלם בברכה בכפוף לאישור הרבנים הראשיים, ואילו הרב ישראלי והרב נריה סברו שאין לברך (ולדעת הרב נריה יש לומר חצי הלל בלבד). ביום ירושלים גם הרב ישראלי והרב נריה סברו שיש לומר הלל שלם בברכה כהוראת הרבנות הראשית.

תודתי לאריאל פריימן על עזרתו בכתיבת המאמר. לשאלות, לתגובות ולהצעות למדור אפשר לפנות לכתובת [email protected]