בבית המקדש אין 'תקנות נגישות' | זמני השבת פרשת אמור

בעידן של חמלה לחלש וקבלת השונה, התורה מזכירה לנו: עם ישראל לא יוותר לעולם על החלום של עולם שלם, בלי חטא ובלי מום

צילום: שאטרסטוק

פרשת השבוע מלמדת אותנו דבר שנראה היום מאוד מיושן וקשה לעיכול:
הכהנים, אלה שמייצגים אותנו בבית המקדש ומרימים אותנו לגבהים עליונים, צריכים להיות בלי שום מום. שום נכות.
בבית המקדש לא היו תקנות נגישות.
לא היוו עוורים או פסחים, לא חרשים או אלמים.
לא בגלל שמישהו מאשים אותם, חלילה.
ההיפך הוא הנכון:
בדומה לתחומים נוספים כמו מעמד האישה, העבד והגר,
גם ביחס לנכויות ומומים תורת הנצח שלנו קדמה אלפי שנים לכל תרבויות החמלה והשוויון.
ובשונה מהן, התורה לא רואה את העולם כולו דרך המימדים הצרים של מי שאוחז בתרבות הזמנית.
היא יודעת לומר לנו לחמול על הגר, היתום, האלמנה והנכה כשכל העולם ראה בהם את תחתית החברה –
ובה בעת יודעת ללמד אותנו את החידוש העצום של השלמות.
זה חידוש אדיר של עם ישראל, שבדור שלנו הרווי תפיסות פרוגרסיביות הוא דרוש מאי פעם:
החמלה לחלשים, קבלת השונה, העובדה שכל אדם נברא בצלם –
לא סותרות את הידיעה שלעולם לא נוותר עליה:
שיש מדרגות שעולות בית-אל, וככל שעולים בהן כך נדרשת מדרגת חיים שלמה יותר, מפוארת יותר, מושלמת בלי חולשות ובלי נפילות.
יש תביעה תמידית להתקדמות,
לעולם לא נסכים להשאיר את העולם כפי שהוא, עם כל חולשותיו.
לעולם לא נוותר על מדרגות חיים שמאז מתן תורה ועד ימינו אנחנו חולמים עליהם,
חולמים ומגשימים.
עולם בלי חטא, עולם ללא מוות, חיים שלמים, מושלמים, בלי מומים.
שבת שלום ומבורך!