מפגשים בין קצוות החברה הישראלית תמיד מייצרים כותרות, אבל נדמה שהשיחה בין הרב יגאל לוינשטיין לבין דוד שוקן, אחיינו של עמוס שוקן ממו"ל "הארץ", היא אירוע מסוג אחר לחלוטין. במרפסת בעלי, באותו מקום שבו ביקר עמוס שוקן לפני 30 שנה והטיח "הרסתם את השלום", ישב כעת דוד וגולל בגילוי לב נדיר מסע של התעוררות יהודית אישית, מול תפיסת עולם שמרנית ואופטימית של הרב.
השיחה נפתחה בזיכרון מאותו ביקור היסטורי של דודו של שוקן. הרב לוינשטיין סיפר כיצד עמוס שוקן הודה אז שיש בכל זאת משהו טוב במתיישבים: "הבנות שלכם כשהן מתחתנות, זה הבעל הראשון שמכירו בחיים". משם, השיחה צללה אל עומק הזהות היהודית והמשבר של השמאל הישראלי מול הערכים שניסה להתנער מהם.
מפגש קצוות: הרב יגאל לוינשטיין ודוד שוקן בשיחה על השאלות הגדולות של החברה הישראלית | מחשבים מסלול #8
"הבנתי שאני מנסר את הענף שעליו אני יושב"
שוקן סיפר בכנות מרגשת על החוויה שלו כישראלי בחו"ל בזמן המלחמה, חוויה שטלטלה את עולמו. "בזמן המלחמה, כשישראל הייתה במצב רע, פתאום הבנתי, להיות בחו"ל בזמן מלחמה, זה פתאום מעלה את השאלה, מה קורה אם ישראל איננה?", שיתף שוקן. "זה קל להיות בחו"ל כשישראל קיימת, אבל מה זה להיות בחו"ל כשישראל איננה? זה כמו לוויין שכדור הארץ נעלם אז מה עושים בלוויין? כל נקודת ההתמצאות נעלמת".
הנקודה הזו הובילה אותו לבית הכנסת ביום הכיפורים, שם חווה רגע של הארה. "ראיתי אבות ובנים, ראיתי ששומרים על התורה, ספר הוראות. והם שומרים עליו פה ומעבירים אותו מדור לדור", תיאר שוקן. הוא הבין שהתרחקות מהיהדות אינה חופש, אלא פגיעה עצמית: "פתאום לא הסתכלתי על עצמי כמי שנהנה מהחופש, אלא ממי שאולי בטעות פוגע בשימור של הגזע שעליו אני יושב. ושאני מערער, אני מנסר את הענף שאני יושב עליו".
הרב לוינשטיין הסביר את התופעה דרך הפריזמה היהודית העמוקה: "הנקודה היהודית היא נקודה מאוד עמוקה. העם היהודי תמיד היה לו איזה זרם עומק אחד, שזה עמוד השדרה שרץ איתו את כל ההיסטוריה. כל פעם שהוא פוגש את החיים, הוא מאותגר על ידם". הרב הוסיף כי אלו שמפחדים שהנקודה הפנימית תתעורר אצלם, בוחרים לעיתים לתקוף ולהשמיץ כדי להתגונן.
גיוס חרדים? "היסטוריה שעוד תשנה את המדינה"
השיחה נגעה גם בעצבים החשופים של החברה הישראלית. שוקן העלה את החשש החילוני מהדמוגרפיה החרדית ומכפייה של חוקי הלכה. במקום להיגרר למגננה, הרב לוינשטיין הציג חזון מפתיע ואופטימי להשתלבות חרדים, כזה שלא מבוסס על כפייה אלא על תהליך תרבותי וחיבור אמיתי.
"זה ברור שהחרדים צריכים להיות שותפים", קבע הרב נחרצות, אך הבהיר כי הדרך לשם עוברת בהבנת המניעים שלהם. "צריך להבין מה מונע. אם נבין מה מונע, יכול להיות שנוכל לגשר על הפערים". הרב צופה כי בעוד כמה עשרות שנים נראה חברה חרדית שונה לחלוטין: "בעוד עשר שנים אנחנו לא נכיר לא את החברה החרדית בהסתגרות שלה ולא נכיר את המופתעים מרמת ההשפעה החיובית והתרומה האדירה שהם ייתנו בחברה – לא רק במעגל הצבא, בכל המערכות הכלכליות. אם זה ייעשה מתוך כבוד והערכה, אתה תראה שהעסק הולך הרבה יותר טוב".
הדרך לשלום עוברת בגניזת התקווה הערבית
כששוקן שאל האם הגישה הסובלנית כלפי החרדים יכולה לעבוד גם מול הערבים, הרב לוינשטיין שרטט קו ברור בין מחלוקת פנימית בתוך המשפחה היהודית לבין מאבק לאומי על הארץ. הרב הסביר שהסכסוך אינו נובע מאי-הבנה, אלא מהתנגשות של תקוות לאומיות.
"איפה שהם רואים שהשאיפות הלאומיות לא יכולות להתממש, אז הם הופכים לערבים הישראלים", אמר הרב והביא כדוגמה את העדה הדרוזית והערבים בגליל שהשלימו עם קיומה של המדינה. "המאבק פה הוא מאבק לאומי. אנחנו כעם יודעים שהארץ היא שלנו, זה המקום שלנו, זה הבית שלנו. ערבים מסרבים". הרב הדגיש כי רק כאשר הערבים יבינו שהשאיפה להקים מדינה פלסטינית נכשלה לחלוטין, ייווצר פתח לשקט אמיתי: "איפה ששאיפות לאומיות לא יכולות להתממש, שם נוצר השינוי".
אמת, ליברליזם והסכמות רחבות
בסיום, השניים דנו ביכולת של החברה הישראלית להישאר מאוחדת. שוקן דיבר על חוסר ההכרה ההדדי בין המחנות, והרב לוינשטיין הבהיר את ההבדל העצום בין ליברליזם קלאסי, שמאפשר ריבוי דעות, לבין "פרוגרס" שמוחק זהויות ומכתיב אמת אחת נוקשה. "הפרוגרס זה תרבות של פירוק זהויות או אמת אחת מוחלטת, מחיקת הזהויות זה התכלית של הכול", הסביר הרב.
למרות המחלוקות העמוקות, הרב לוינשטיין סיכם את הנוסחה שלו לחיים משותפים ושגשוג בארץ ישראל בשלושה שלבים ברורים: היכרות אישית שוברת חומות, ניסיון כנה להגיע להסכמות רחבות בנושאים קריטיים, וכשזה לא מתאפשר – קבלה מלאה של הכרעת הרוב בקלפי. "אני לא רואה ערך בסתימת פיות או שלילת דעות, אני רואה בזה ברכה עצומה, שלושת הדברים האלה יבטיחו לנו לחיות פה ביחד עוד אלף שנה".
