עם פרשת בא ויציאתו של עם ישראל אל המדבר בדרכו לחירות, אני רוצה לקחת אתכם לפינה מיוחדת (ולמעשה לפינות רבות) בעקבות גיבור אשר עשה גם הוא את דרכו למדבר כדי להוציא את עם ישראל לחירות. לגיבור הזה קוראים אבשלום פיינברג. הוא היה מראשי מחתרת ניל"י, וממש בימים אלו מלאו 109 שנים לנפילתו במדבר.
סיפורו של פיינברג מתחיל עם היוולדו למשפחה ציונית שורשית שעסקה בתחיית עם ישראל בארצו בזמנים שהדבר עוד נראה בהם כחלום רחוק. המשפחה נעה במגוריה בין גדרה לחדרה, והנער המוכשר נשלח ללימודים בחו"ל (לאחר שעסק בכמה יוזמות להפרחת חיי האומה הישראליים). בהמשך חזר ארצה והחל להניע את גלגל פעילותה של מחתרת ניל"י (נצח ישראל לא ישקר), שמטרתה הייתה סילוק השלטון העות'מאני המושחת והמדכא (מתוך חשש שינסה להשמיד את יהודי ארץ ישראל, כפי שעשה לארמנים).
את סיפורה של המחתרת תוכלו לקרוא במקומות רבים, אך אני רוצה להתמקד בסיפור אחד בתוך האירועים הגדולים. באחת מיציאותיו של פיינברג אל מדבר סיני בניסיון להגיע אל הבריטים, ששהו בשטח מצרים, ולסייע להם בכיבוש ארץ ישראל, נקלע הוא וחברו למסע ולמחתרת, יוסף לישנסקי, לקרב עם בדווים מקומיים. בסוף קרב זה, אחרי שנלחם עד הרגע האחרון, נהרג פיינברג, וגופתו נטמנה בחולות המדבר.
כחמישים שנים לא נודע מה עלה בגורלו של פיינברג ובגורל גופתו. בשנים שלאחר קום המדינה היה השטח שהוא נפל בו בידי מצרים, ורק לאחר מלחמת ששת הימים היה אפשר לבקר שם שוב. קצין ששמו שלמה בן אלקנה, אשר הקים את יחידת אית"ן (איתור נעדרים), החל לחקור מחדש את פרשת היעלמות פיינברג, ובסופו של דבר הובילו אותו הבדווים שוכני המדבר אל מקום שצמח בו בדד עץ דקל מתוך האדמה. "כאן קבור היהודי", הם הצביעו לעבר שורשי העץ.
בן אלקנה וצוותו החלו לחפור, ולתדהמתם היה סבוך בשורשי העץ שלד אדם. בדיקות מעבדה אישרו את הממצא המרגש: זהו שלדו של גיבור ישראל אבשלום פיינברג, אשר שילם בחייו כדי להביא לידי גאולת ישראל. ואיך הגיע השלד אל שורשי העץ? ובכן, באותם הימים מי שיצא לדרך ארוכה הצטייד בתמרים, פרי מלא אנרגייה שנשמר לזמן ארוך. גלעין מאחד התמרים שהיו בכיסו של פיינברג צמח מתוך גופתו והיה לעץ דקל בלב החולות.
שרידיו של פיינברג הועברו לקבורה צבאית רשמית בהר הרצל. סמוך לקברו נשתל חוטר, ענף מעץ הדקל המקורי, ועד היום הוא צומח ליד קברו. חוטרים נוספים מאותו הדקל נשתלו בזיכרון יעקב (ששם התגוררו בני משפחת אהרנסון, חבריו למחתרת), בחדרה (שבה גדל), וכן בבה"ד 1, בית הספר להכשרת קציני צה"ל.
עצי הדקל הללו, שצמחו מתוך המוות, מסמלים את החיים, את המשכיות הערכים ואת הגיבורים שזרעו זרעים כדי שאנו נוכל ליהנות מפירות עמלם ומהקרבתם.
