קורבן הפסח המתואר בפרשתנו מעלה שאלה גדולה. לכאורה כל עניין משיחת הדם על הפתחים והמזוזות נועד להציל את עם ישראל, שמא המשחית לא יבדיל בין ישראל לעמים, וחלילה ימית את בכורות ישראל עם בכורות המצרים יחד. אולם כבר ראינו בכל המכות שהקב"ה מבדיל בין ישראל ובין מצרים. אם כן, מה יש לחשוש שהמשחית יבוא להכות את ישראל חלילה? הלא אם יוצא להצלת ישראל, הכי יכה אותם יחד עם האויב?
טעמים רבים נאמרו בעניין זה, ועומקים מופלגים בהם, ולא נביא כאן אלא מעט, כפי שיאיר ה' לנו. למעשה אנו רואים שבכל המכות הקב"ה הבדיל בין ישראל ובין מצרים, אך כאן, במכת בכורות, ציווה את ישראל לעשות בעצמם את הבדלה בינם ובין מצרים, ויש כאן עומק גדול.
סוד העניין הוא שבאמת רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולשתפם במלאכת הקודש, בתיקון עולם ובהמשכת אורו יתברך למציאות, ולכן נתן להם בחירה וכוח פעולה, כדי שעל ידי מעשיהם יעלו ויתקדשו ויתקנו עולם במלכות ה'. ואין הכוונה התכליתית שיהיה הקב"ה פועל מצידו בלא פעולתם של ישראל, אלא אדרבה, יחלו הם במעשה למטה, והקב"ה יעורר כנגדם מלעילא. וזה שבח ומעלה גדולה, ואין זה מצד חסרון יכולת חלילה של הקב"ה, אלא מצד רצונו לשתף את ישראל ולתת להם כוחות בהנהגת המציאות.
אך כשהיו ישראל במצרים, היו כילדים רכים, שאין להם כוח ובחירה כלל, וכהורה עשה הקב"ה הכול מצידו. וכך נעשו הדברים עד מכת בכורות. כי כל המכות היו בחינת רפואה וחיזוק לישראל, בסוד "נָגֹף וְרָפוֹא", נגוף למצרים ורפוא לישראל (ישעיה יט, כב, ועיין זוהר ב לו ע"א). ובכך התחזק כוחם כקטן שהולך ומגדיל. עד שבמכת בכורות באו לכלל יכולת מסוימת להיות שותפים עימו יתברך שמו. ודבר זה היה חיוני מאוד כדי שהיציאה ממצרים תהיה בשותפות עם ישראל, בסוד אתערותא דלתתא, שלא יהיה הכול מלעילא. ובמובן מסוים עצם העובדה שעם ישראל קם ועושה מעשה להבדיל עצמו ממצרים, זה גופא בחינת גאולה ממש, והכשיר את היציאה חוצה בפועל.
אם כן, לפיכך רצה שעם ישראל יפעלו בעצמם, כדי שיהיו שותפים ביציאה. ודבר זה מבואר בדברי חכמים במדרש, בסוד שתי המצוות שנתן הקב"ה לישראל במצרים, כדי שיהיה להם זכות מעצמם, ועל ידי כך יצאו. וכך אמרו חכמים במדרש (ילקוט שמעוני יחזקאל פרק טז רמז שנה): "היה ר' מתיא בן חרש אומר, מפני מה הקדים הקב"ה לקיחתו של פסח קודם שחיטתו ארבעה ימים… הגיע שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היה בידם מצוות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר 'שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה' (יחזקאל טז, ז) מן המצוות, ונתן להם הקב"ה שתי מצוות, מצות פסח ומצוות מילה, שנאמר 'וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ'".
ויש להבין כי המצווה הייתה למשוח את פתחי הבתים דווקא, כי הבית מסמל את כל מרקם החיים. מכיוון שיציאת מצרים היא הופעת האומה כולה, היה צורך להבדיל דווקא בבחינת הבתים, שהם התאים שבונים את בית ישראל כולו, כי קדושת חיי המשפחה היא היסוד לחיי האומה כולה. לכן ראה הקב"ה להבדיל את ישראל דווקא בבחינת הבתים, לסמנם ולהבדילם מבתי מצרים. ובאמת קודם לכן נימולו, שהיוא הבדלה בבחינת הגוף, ולאחר מכן הבדלה בבחינת הבית.
מהדברים הללו יש מקום לומר שעיקר מטרת הפסח לא היה בשביל עצם ההצלה, שלא ייפגעו ישראל, אלא להפך, כדי שישראל יקומו ויעשו פעולת הבדלה בעצמם, להבדיל עצמם ממצרים, לכן כביכול הורה הקב"ה, שהמשחית לא יבחין בין ישראל למצרים, כדי לעורר את ישראל להיבדל מתוכם.
נמצא שמהות קורבן פסח היא ביטוי לפעולה הראשונה שעשה עם ישראל מצידו, להיבדל מתוך הרע ולסמן עצמם כחטיבה אחת מיוחדת ונבדלת משאר האומות. לכן אנו מוצאים בקורבן פסח את הביטוי לאחדות עם ישראל כאחד, וכאומרו "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם" (שמות יב, ו). שהתורה מדגישה את האחדות של ישראל בעצם הקרבת הקורבן. ונצטוו ישראל לעשות כן בכל שנה, וכידוע שסוד המצוות שאינן רק זכר לעבר, אלא בכל שנה נעשה מעין ודוגמת מה שנעשה בפעם הראשונה, ולכן יובן שהקרבת קורבן פסח היא למעשה תוספת ותגבורת של כוח בהבדלת ישראל מהעמים.
זהו שנאמר "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" (שמות יב, כא), ומבארים חז"ל: "משכו ידיכם מעבודה זרה" (שמות רבה טז, ב), כי סגולת הפסח להיבדל מטומאת הגויים. והוא עומק הכתוב "לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם", כי עיקר ההבדלה מתחיל מהבית, מקדושת חיי המשפחה ומתרבות חיי הקודש שבקרב ישראל. לכן קורבן הפסח שייך דווקא להתכללות במשפחה ובכללות האומה, כנודע שנאכל דווקא בחבורה ולא ביחיד, ובתוך הבית ולא מחוץ לו, כי כל אלו באים להורות שהדרך להיבדל מהטומאה של הגויים היא על ידי התכללות ברוח ישראל, כי אין חטא אלא בפרטים, אך לא בכללות. ולכן קורבן פסח סודו התכללות בישראל, ובכך מסולק האדם מטומאת העמים.
ויהי רצון שנזכה להידבק ברוח ישראל ולהבדיל את עצמנו מטומאות העמים, וכימי צאתנו ממצרים נזכה לנפלאות גדולות ולגאולה שלמה בבניין בית מקדשנו במהרה, אמן ואמן.
