איש עסקים שהבטיח לבת זוגו לשעבר בהודעת וואטסאפ כי דירת פנטהאוז "תהיה רשומה בבעלותך" לא יצטרך בסופו של דבר להעביר לה את הנכס. בית המשפט העליון קבע כי ההודעה מהווה לכל היותר התחייבות לתת מתנה, שממנה הגבר היה רשאי לחזור בו – והפך בכך פסיקה של בית המשפט המחוזי בתל אביב שחייבה אותו בהעברת הדירה.
הפרשה נוגעת לסכסוך רכושי בין בני זוג לשעבר שחיו כידועים בציבור במשך כעשרים שנה ויש להם ילדים משותפים. כשהשניים הכירו היה הגבר בעל חברה, ובהמשך ביצע "אקזיט" שהותיר בידיו נכסים הכוללים דירות וכספים. במרכז הסכסוך עמדו שני מסמכים: פתק שנכתב בליל הסילבסטר, והודעת וואטסאפ ששלח הגבר לאישה לאחר הפרידה.
פתק אחד, שתי פרשנויות
בתביעה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה דרשה האישה מחצית מכלל הנכסים שצבר הגבר, מכוח "חזקת השיתוף" – העיקרון שלפיו נכסים שנצברו במהלך חיים משותפים שייכים לשני בני הזוג בחלקים שווים, גם אם רשומים על שם אחד מהם בלבד. הגבר טען מנגד כי בין הצדדים שרר משטר של הפרדה רכושית, ללא כוונת שיתוף.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדת האישה, בהסתמך על הפתק מליל הסילבסטר שבו נכתב כי כל הרכוש משותף לשניהם במאה אחוז. נקבע כי חזקת השיתוף חלה על הנכסים הרשומים על שם הגבר, וכי העובדה שהגבר מצא בהמשך את הפתק וקרע אותו אינה גורעת מכוונת השיתוף שעלתה ממנו.
המחוזי הופך, ואז מפתיע
בפברואר 2026 הפך בית המשפט המחוזי בתל אביב את הקביעה המרכזית. הוא קבע כי לא ניתן להסתמך על הפתק כהוכחה לשיתוף, בין היתר משום שהאישה הסתירה באותה עת קשר רומנטי עם חברו הטוב של הגבר. "האישה הטעתה את האיש והציגה בפניו מצג שווא שעה שהחתימה אותו על הפתק", נכתב בפסק הדין של המחוזי, שקבע כי הדעת נותנת שהגבר לא היה חותם עליו לו ידע את המצב לאשורו.
אלא שהמחוזי יצר תפנית נוספת, הפעם לטובת האישה: הוא קבע כי הודעת הוואטסאפ, שבה כתב הגבר במפורש כי דירת הפנטהאוז "תהיה רשומה בבעלותך", הייתה מסוימת וברורה בהרבה מהפתק הכללי, והעידה על נכונות מלאה להעביר את הנכס. בהתאם לכך הורה המחוזי לגבר להעביר לאישה את הדירה כשהיא נקייה מכל חוב או שעבוד.
העליון: הודעה לקונית מדי
על קביעת המחוזי בעניין הפנטהאוז הגיש הגבר בקשת רשות ערעור לעליון, שנדונה כערעור והתקבלה במלואה. את פסק הדין כתבה השופטת יעל וילנר, בהסכמת השופטים דוד מינץ וגילה כנפי-שטייניץ. הגבר טען גם כי הנכס כלל אינו רשום על שמו בלבד אלא בבעלות משותפת שלו ושל אחרים.</p>
השופטת וילנר קבעה כי גם בהנחה שמדובר בהתחייבות תקפה לתת מתנה, יש לראות בגבר כמי שחזר בו ממנה כדין. היא ציינה כי האישה עצמה מעולם לא טענה בכתבי טענותיה שההודעה מהווה התחייבות להעניק לה את הנכס במתנה – עובדה שמלמדת, לדבריה, שגם האישה לא ראתה בהודעה כזו. בנוסף נקבע כי ההודעה הייתה לקונית מדי, וחסרה את הפרטים שיכלו ללמד על רצינות כוונתו של הגבר ועל "גמירות דעתו" להעביר לה את זכויותיו בנכס.
בעקבות הקביעה התקבל ערעור הגבר במלואו, והחיוב להעביר לאישה את דירת הפנטהאוז בוטל.
