עם ישראל עדין כל כך.

רוצה להיטיב תמיד לכל העולם.

לא כול לסבול רוע, סבל ואכזריות.

"עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל. זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה" (אורות ישראל).

האם טוב כזה ידע להקשות את ליבו?

האם הוא ידע ליישר מבט אל הרוע, האכזריות והטומאה – וללחום בהם בכל הכוח, כאילו שהוא בעצמו אכזרי וקשה לב?

האם הוא עלול לפחד שכיבוש ישחית אותו, שהגדרת האויב כאויב תחליש את מוסרו,

האם הוא עלול לשכוח את עוצמות הרוע אפילו אחרי טבח ואונס ושריפה – ושוב לרצות להיות טוב לכל כאן ועכשיו, בלי הדרך המסובכת, מלאת המלחמות?

יצחק יודע שלא.

שיעקב טהור לב. איש תם.

שהוא יבקש תמיד לא לפגוע בחפים מפשע,

הוא יפחד מנזק אגבי,

הוא יסכל רק את אלה שחצו גבול וטבחו – ולא את אחיהם, בניהם ובנותיהם שמחכים לסיבוב הבא.

איך הוא יתקן את העולם?

יצחק, מסבירים רבים מהפרשנים, רוצה שילוב.

יעקב ישב בבית המדרש, יחלום חלומות, יעדן את המחשבות.

ועשיו ילחם, יכבוש, יחיה על חרבו.

אבל רבקה, האם החכמה שזכתה לגילוי שכנה עוד לפני שעשיו ויעקב נולדו ש'לאום מלאום יאמץ',

יודעת שזה לא יעבוד.

עכשיו מלא רוע. אי אפשר לתקן איתו את המציאות.

אין ברירה:

האיש התם, הקדוש, הטהור, העדין –

חייב ללמוד ללבוש את בגדי עשיו,

להתנהל בעורמה,

לנצח את עשיו בדרכיו שלו.

ויעקב מסוגל לזה.

הוא יחזור שוב ושוב לטבעו העדין,

ויצטרך להתחזק כל פעם מחדש לא רק מהפחד שמא יהרג, אלא ביתר שאת מהפחד שמא יהרוג.

ויכול להיות שיהיו דורות של חולשה מוסרית שתגרום לו להניח את החרב ולבקש שלום עם זאבים,

ויכול להיות שגם בתוכו פנימה יהיו שישכחו ויבתלבלו ויחפשו 'אחדות', 'יחד' ו'שלום' שהם גיהוץ מלאכותי של מחלוקות ושל בירורים.

יכול להיות שלעתים השלום יגבר על האמת ויכסה אותה.

אבל לעולם סוף האמת לנצח.

הבירורים הפנימיים יתבררו בחדות, ללא כחל ושרק.

האויב יוכרע, יגורש ויושמד.

הטוב ינצח את הרע, לעולם. שוב ושוב ושוב.

כי יעקב האיש התם הוא גיבור עצום, מקור גבורתו ומלחמותיו הוא אותו מקור של טהרתו ועדינותו.

ועשיו איש הציד נראה כמו אימפריה בלתי מנוצחת, אבל מול ניצוץ אחד מיעקב הוא מתגלה כקש לפני אש.

שבת שלום!

זמני השבת פרשת תולדות