השרה אורית סטרוק יוצאת במתקפה נגד מועצת השלום לעזה והמנכ"ל שלה, ניקולאי מלאדנוב, בעקבות מה שהיא מגדירה כניסיון לשנות את התנאים לפירוק חמאס מנשקו. לטענתה, מועצת השלום גיבשה בתיאום עם ארגון הטרור "מפת דרכים" המאפשרת לו לשמור על נשק בתוך הרצועה, בניגוד לעקרון הפירוז המלא שנקבע בתוכנית טראמפ.
בדברים שפרסמה התייחסה סטרוק גם לתקיפת צה"ל נגד מח"ט חאן יונס ומחבלים בכירים נוספים בבית החולים נאצר. לדבריה, בעקבות התקיפה התברר כי בית החולים שימש כמפקדת טרור ואף כלל חדר עינויים שבו עונו ערבים מעזה שהתנגדו לחמאס. השרה קשרה את הדברים לדיון שהתנהל השבוע סביב סירובם של חברי כנסת ערבים להגדיר את חמאס ארגון טרור.
סטרוק תקפה את תגובת מועצת השלום לתקיפה, שבה הוצגו טענות ישראל וחמאס זו מול זו, ללא התייחסות לטענות על חדר העינויים. "אותי, כמובן, התגובה המבישה הזו לא מפתיעה", כתבה השרה. לדבריה, מדובר בסימטריה פסולה בין ישראל לארגון הטרור, והיא אף טוענת שהזהירה מראש מפני התנהלות כזאת.
"הזהרתי מראש": המכתב ששלחה לראש הממשלה
סטרוק חשפה כי כבר בכסלו תשפ"ו פנתה לראש הממשלה והזהירה מפני מינויו של מלאדנוב למנכ"ל מועצת השלום לעזה. במכתב כתבה: "לנוכח פעילותו של מלאדנוב בעבר באזורנו, כנציג האו"ם למזרח התיכון, נראה שהמינוי מאד לא מתאים".
השרה פירטה אז את הסיבות להתנגדותה למינוי: "התנהלותו באותה תקופה היתה רצופה בעמדה ופעילות פרו-ערבית, בהעמדת "חזון שתי המדינות" כיעד אובססיבי, בהתייחסות שלילית לפעולות בטחוניות בסיסיות שלנו, ובסימטריה חסרת הצדקה בינינו ובין מחבלים שפעלו נגדנו. הצבתו בתפקיד זה בעזה עלולה להתברר כהרת-אסון בכל הנוגע לתרגום תכנית טראמפ לשפת המעשה".
כעת טוענת סטרוק כי החששות שהעלתה מתממשים. "מצער ומתסכל להיווכח בכסלו תשפ"ז עד כמה צדקתי", כתבה. לדבריה, מלאדנוב פועל לקידום מיידי של התוכנית, תוך הפעלת לחץ על ישראל, ובמקביל מנסה להציג את חמאס כמי שמוכן לעמוד בדרישות לפירוק נשקו.
נשק בתוך הרצועה וכספים לאנשי חמאס
לפי סטרוק, אנשי מועצת השלום ניהלו משא ומתן ממושך מול חמאס בלבד, כדי לברר לאילו תנאים הארגון מוכן להסכים. לטענתה, בסיום המגעים הסכים חמאס להעביר נשק בין גורמים בתוך רצועת עזה, לידיים ערביות בלבד, ולאחסן חלק מהנשק בתחומי הרצועה. בעקבות זאת, לדבריה, הכין מלאדנוב מסמך רשמי שמגדיר מחדש את פירוק הנשק והפירוז בהתאם להסכמות הללו.
השרה טוענת כי למסמך, המכונה "מפת הדרכים", הוכנסו גם סעיפים שלא הופיעו בתוכנית טראמפ המקורית. בין היתר היא מציינת את החלת החוק הפלסטיני על הרצועה, שלטענתה מעניק לגיטימציה ואף תגמול לרצח יהודים, ואת מינוין של קטאר וטורקיה למפקחות על תהליך הפירוז. בנוסף, לדבריה, המסמך כולל העברת תקציבי עתק לכיסוי חובות חמאס ולתשלום לאנשי הארגון שיפרשו מתפקידיהם בעקבות מעורבותם בטרור.
סטרוק טוענת שהשינויים הללו מרוקנים מתוכן את הדרישה לפירוז מלא של עזה, שלדבריה הייתה תנאי מרכזי במנדט שקיבלה מועצת השלום ממועצת הביטחון של האו"ם. היא משווה את התנהלות המועצה לפירוש רש"י על עשו, שהיה מוכן להשיג את מטרתו גם באמצעים פסולים, ומזהירה מפני מצב שבו הרצון לקדם את התוכנית בכל מחיר מוביל לוויתור על העקרונות הבסיסיים שלה.
"לא להסכים להתקדם מטר אחד בתכנית"
בעקבות הדברים דורשת סטרוק מהממשלה להציב למלאדנוב תנאי ברור לפני כל התקדמות נוספת: "ישראל חייבת להעמיד את מלאדנוב במקומו, אותו ואת מועצת ה"שלום" שהוא ממנכ"ל, ולא להסכים להתקדם מטר אחד בתכנית, עד שהוא מבטל לחלוטין ובאופן חד-משמעי את התרגום הפרו-חמאסי שלו".
לצד הביקורת היא מדגישה כי התנגדותה לתוכנית טראמפ עצמה לא השתנתה. "אני ואנחנו כידוע לא תומכים בתכנית טראמפ לעזה. הצבענו נגדה בממשלה, ואנו ממשיכים להתנגד לה". לדבריה, עזה היא חלק מארץ ישראל, והתוכנית מתייחסת אליה כשטח ערבי שעלול לעבור בסופו של התהליך לידי הרשות הפלסטינית. סטרוק מוסיפה כי מלחמה שהחלה בטבח שבעה באוקטובר, ושבמהלכה נפלו מאות חיילים ורבים אחרים נפצעו, צריכה להסתיים בהעברת השטח שממנו הותקפה ישראל לידיה. היא מזכירה גם את התנגדותה לתוכנית בשל הפערים והסיכונים הביטחוניים שבה.
למרות התנגדותה לתוכנית, השרה מדגישה כי ישראל חייבת לשמור על ההישגים שכבר הושגו במסגרתה, ובראשם ההסכמה הבינלאומית הרחבה לכך שרצועת עזה חייבת להיות מפורזת לחלוטין ושחמאס חייב להתפרק מנשקו. היא קוראת לממשלה לעמוד מול הלחצים הצפויים ולא לאפשר שינוי של ההתחייבויות הללו. את דבריה חתמה: "נעמוד איתן, ובע"ה גם ננצח".
